טמטום אסטרטגי

ציפיתי שיהיה חיבור כלשהו בין הליכוד לכחול לבן ליצירת ממשלה משותפת, כי לא היו אפשרויות אחרות, אבל הצורה שבה זה קרה כל כך מכוערת ובזויה, ולכן היא הכתה כה רבים בהלם. האופן שבו גנץ התנדב להיבחר למשרת יו"ר הכנסת, כדי לגזול את המשרה משותפיו עד כה ולשומרה עבור נתניהו ואדלשטיין כל כך משפיל ומבזה, שבאמת בן אדם צריך להיות אידיוט וסמרטוט גמור כדי להסכים לביזיון כזה, שרק מדגיש עד כמה המשרה הזו חשובה לנתניהו – הוא הרי סילק ממנה בזמנו את יריבו רובי ריבלין, כדי להמליך במקומו את אדלשטיין, שהפך ליריבו במהרה, אבל לא היה מסוגל לעמוד מולו כמו ריבלין. זה היה הישגו הגדול ביותר של גנץ, לממש את הרוב שנוצר בכנסת למתנגדי נתניהו כדי להשתלט על עמדות הכוח בכנסת, והוא שמט מידיו את היתרון הזה ביום שבו נפל לידיו, והתנדב להתבזות עד אין קץ. בארץ נהדרת לא יכלו להמציא מערכון עוקצני יותר.

ואני חשבתי על כל אלה שהצביעו לגנץ "הצבעה אסטרטגית" כמו שקראו לזה, כדי שיביס את נתניהו, ומוצאים כיום את קולם מבצר את שלטון נתניהו למי יודע עד מתי. במיוחד זכרתי מכתב למערכת "הארץ" של גברת אחת, שכתבה בהרבה חשיבות עצמית שבפעם הבאה היא תחזור להצביע למר"ץ, אבל הפעם היא תצביע לכחול-לבן, כדי להביס את נתניהו. לא כל כך הצליח לך, אה? מעניין כמה "מצביעים אסטרטגיים" נתנו את קולם לכחול לבן. ולפני עשור לציפי לבני, ופגעו כה קשה במפלגות העבודה ומר"ץ, ועוד היו בטוחים שהם החכמים והפיקחים, ואילו אנו, שמצביעים תמיד הצבעה אידיאולוגית על פי אמונתנו, אנו התמימים וחסרי התחכום. לפחות נשארו לנו יושרתנו ומצפוננו הנקי, שזה לא מעט בימים קשים אלה, ומה יישאר לכם, גאונים אסטרטגיים שכמותכם, שהצבעתם לגנץ בשירות נתניהו?

גם את קולותינו שלנו, בעבודה ובמר"ץ, גנבה אורלי לוי-אביקסיס, וזאת באדיבותו של עמיר פרץ שהעניק לה את האפשרות הזאת, אבל היא גנבה מנדט אחד וגנץ גנב חמישה עשר מנדטים. הבוקר פגשתי את אחד ממצביעיו שאמר לי שהוא הצביע גנץ וקיבל ביבי. אינני חושבת שגנץ מבין את עומק הזעם, הבוז והמרירות שעוררה התנהלותו המבישה. אולי חשב שאווירת המשבר הבינלאומי האמיתי שנתניהו העצים והאדיר למטרותיו, תשפיע גם על בוחריו שלו לתמוך בממשלה יציבה, ולו גם בראשות נתניהו. אבל להתנדב כך לשמור עבור נתניהו את משרת יו"ר הכנסת, כי נתניהו המפוחד איים שאחרת יפסיק את המגעים לאחדות, כאילו היתה לנתניהו ממשלה בטרם הגיש לו גנץ את ראשו על מגש של כסף. האם גנץ נבהל מאיומיו של נתניהו, או שמא התפתה לפיתוייו? האם שפע התיקים שהבטיח נתניהו לגנץ בתמורה להתבזות הזו באמת יעניקו לו תמורה ראויה על הבגידה באנשים שתמכו בו והמליצו עליו לראשות הממשלה? אם יתמנה גנץ לשר החוץ, יגלה במהרה שנתניהו הוא זה שמנהל את המגעים עם מנהיגים זרים מעל ראשו ומאחורי גבו. אם חשב גנץ שהצטרפותו לנתניהו בעת משבר הקורונה תעניק לו הילה של מי שהצטרף לניהול המשבר, הוא יגלה במהרה שנתניהו הוא זה שמופיע כל ערב בטלויזיה ומאדיר את הילת המנהיג סביב ראשו, ושאפילו ליצמן מקבל יותר סיקור ממנו. וגם אם יגיח אל מסך הטלויזיה, הליכודניקים יתעלמו ממנו ותומכיו לא יוכלו לשאת את הבחילה שהוא מעורר בהם כעת. כל מה שיוותר לו הם דברי התמיכה של בצלאל סמוטריץ' בפניו וצחוקו הרם לטפשותו של גנץ מאחורי גבו.