בקרו את עצמכם

תמיד אחרי בחירות בישראל יש פריחה גדולה של סוציולוגים חובבים שמסבירים, איש איש על פי אמונתו, איזה מין עם חי בישראל, ואלו מאפיינים מובהקים יש לו, שגורמים לו להצביע לשביעות רצונו או לאי שביעות רצונו של הכותב. וזה די מוזר, השיח הזה על "העם", שבדרך כלל מתייחס רק לציבור היהודי בישראל, כי אם יש משהו שהבחירות בישראל מראות זה שהציבור בישראל הוא גם מאד שסוע וגם מאד מפוצל, ושאין דבר כזה "העם". יש בישראל יהודים וערבים, והיהודים הגיעו לכאן משבעים אומה ולשון והביאו איתם מושגים שונים וציפיות שונות מהפוליטיקה, ולכן אין פלא שיש שסע עמוק בין הציבורים השונים והמחנות הפוליטיים השונים, שלאף אחד מהם אין רוב להקים ממשלה. ולכן גם המפה הפוליטית בישראל מאד מפוצלת, כי היא מייצגת חילונים ודתיים וחרדים ויהודים וערבים ועולים מרוסיה ועולים מצרפת ועולים מארצות הברית וכן הלאה. ואין בישראל מפלגה שמקבלת רוב מוחלט כמו בבריטניה ויכולה להקים ממשלה לבדה. אנשים בישראל מצביעים למגוון של מפלגות שמייצגות אידיאולוגיות שונות אבל גם מגזרים שונים באוכלוסיה, ואפילו אחרי כל החיבורים והאיחודים בין המפלגות הרבות עדיין התמודדו בבחירות האחרונות שמונה רשימות שונות שהצליחו להיבחר, שזה המון רשימות יחסית למדינות דמוקרטיות אחרות. בנימין נתניהו הצליח לאחד מאחוריו גוש פוליטי מלוכד יותר מהקבוצות האחרות בפוליטיקה, כי הוא בחר לצרף יחד מפלגות שכולן מייצגות יהודים שמרנים עם זיקה עמוקה לדת היהודית, ולכן הוא הצליח פוליטית יותר מאחרים, שמתמודדים עם פיצול גדול בין מפלגות מגזריות שקשה מאד למצוא להן מכנה משותף, כמו כחול לבן היהודית החילונית שפונה לציבור צעיר יותר, מפלגת העבודה ומר"ץ שמייצגות בעיקר ציבור אשכנזי חילוני ותיק, ישראל ביתנו שמייצגת בעיקר עולים מרוסיה והרשימה הערבית המשותפת שמייצגת את הציבור הערבי בישראל. בגלל הפיצול העצום בגוש הזה הוא פחות מצליח לממש את השאיפות הפוליטיות של מרכיביו השונים כל כך זה מזה, ואם הגוש המאד מפוצל  הזה רוצה להשיג משהו בפוליטיקה, הוא צריך להתגבר על הפיצול ולהתאחד סביב מטרה משותפת לגוש אחד, שעקרונית זה אפשרי אבל זה קשה יותר למימוש בפועל. להסיק מסקנות מרחיקות לכת מתוצאות הבחירות בחברה כל כך שסועה ומפוצלת זו טיפשות, שחוטאת לרוב בהגזמות ובהכללות, שלא לומר בדעות קדומות. אין בישראל "עם" שרוצה דבר אחד או מבטא דבר אחד. יש ציבורים שונים עם שאיפות שונות ומנוגדות, שכל אחד תובע את חלקו בישראליות, אבל פחות מקובל על הקבוצות האחרות, ויש הרבה התנשאות של כל ציבור על ציבורים אחרים שהוא מתנגד להם, ולכן כשאנשים נוזפים במי שלא הצביע כמוהם ולפי שאיפות לבם, כשהם מנאצים את מי שהעז לבחור אחרת מהם, הם אינם חושפים את קלונו של הזולת אלא את קלונם שלהם ואת אי יכולתם שלהם לקבל את השונה, גם כאשר הם מאשימים בכך דוקא את זולתם. אם יש לכם ביקורת רכזו אותה בנבחרים ולא בבוחרים, ואל תנאצו את מי שבחר אחרת מכם, כפי שאתם בוודאי אינכם רוצים שינאצו אתכם על בחירתכם. ואם אתם רוצים להבין באמת את מי שהצביעו אחרת מכם, במקום לתאר אותם כאוסף התכונות השליליות שלעולם לא תייחסו לעצמכם, שאלו את עצמכם מה אתם הייתם עושים במקומם. האם אתם הייתם מצביעים למחנה פוליטי מנוגד אם המנהיג שלכם היה מתגלה כמושחת? האם במקרה שהמחנה הפוליטי שלכם איכזב אתכם הייתם מצביעים למחנה הפוליטי היריב, או שהייתם ממשיכים לתמוך בחריקת שיניים במחנה שאתם מרגישים שייכות אליו? האם אכזבה ממנהיגי המחנה שלכם היתה גורמת לכם להצביע למחנה היריב ולהעלות לשלטון את יריביכם הפוליטים? במקום לשאול מדוע אנשים אינם מצביעים כמוכם ולנאץ אותם עקב כך, נסו לבחון את עצמכם, כיצד אתם הייתם נוהגים במקומם, והיו ישרים עם עצמכם. האם אתם החלפתם פעם את המחנה הפוליטי שאליו אתם מצביעים, או שאתם ממשיכים להצביע תמיד למי שקרוב ללבכם, בין אם אתם מרוצים ממנו ובין אם אתם מרוצים פחות? במקום לחלק ציונים לזולתכם בחנו את עצמכם, ולרוב תגלו שאתם הייתם נוהגים בדיוק כמו יריביכם: מצביעים למחנה ששנים רבות אתם חשים חלק ממנו, ולא משנים את הצבעתכם המסורתית משום סיבה, כי הצבעה בבחירות איננה החלטה עסקית אלא החלטה רגשית, ולכל אדם יש זכות להישאר נאמן למשפחה שלו, גם אם בעיני זולתו ואפילו בעיניו שלו, היא לא המשפחה הכי מוצלחת בעולם, ואפילו אם היא לא באמת משפחה.