יוסף בר יוסף ז"ל

 

ליצירתו של יוסף בר יוסף התוודעתי לצערי רק בספרו האחרון "אבא, בן, סבתא דינה", שם שנשמע כמו כותרת לרומן משפחה, אבל הספר מכיל שלושה טקסטים שונים: הראשון הוא ממואר מאד לא מחמיא על אביו, הסופר יהושע בר יוסף, שהטיל צל ארוך על חייו של בנו, השני הוא נובלה מופלאה על דמויות חריגות מאד בחברה החרדית, שבכל זאת הן חלק בלתי נפרד ממנה, והשלישי הוא סיפורה הטרגי של אשה שאף היא בת לחברה החרדית ועזבה אותה, אבל היא חוזרת ומוצאת את עצמה בעימות עם החברה הזו דרך בנה ונכדה. אין קשר בין הסיפורים, למעט העובדה שכולם דנים במתח שבין החברה החרדית וכלליה הנוקשים לבין היחיד יוצא הדופן, ובקושי של מי שגדל בחברה הזו לעזוב ולהיפרד ממנה. הרי האמירה של יוסף בר-יוסף לאביו שמיטב יצירתו הספרותית של האב היא זו שעוסקת בחברה החרדית שבתוכה צמח כאדם וכסופר היא גם אמירה על עצמו, והיא גם אמירה על ספרות בכלל, שאיכותה היא ביכולתו של הסופר להיות נאמן לעצמו ולמוצאו ולעולם המוכר לו מבשרו, והמאמץ להתרחק מהמקורות החיים האלה בהכרח יפגע באיכות כתיבתו. כוחו של הבדיון הספרותי באמת הצפונה בו, ויוסף בר יוסף בכתיבתו המחזאית והספרותית בונה את יצירתו על קרקע האמת של חייו.

הנובלה האמצעית "בן" היא היהלום שבכתר ואי אפשר שלא להתאהב בדמויות שהיא מתארת, שאפשר לנחש מהטקסט האוטוביוגרפי הראשון שהן מבוססות על קרובי משפחתו של יוסף בר יוסף שאף הוא גדל בחברה החרדית ועזב אותה בעקבות אביו, אבל בשונה מאביו שמר חיבה גדולה לחברה הזו ובפרט ליוצאי-הדופן שבה, אלה שאישיותם וחוויות חייהם דוחקים אותם לשוליים.  

הדוד נחום מסרב לכל השידוכים. רק אשה אחת קונה את לבו – ניצולת השואה גולדה שאיננה יודעת מי היו הוריה, והיא זוכרת רק שיר ששרה לה אמה. וגולדה יולדת לו בן יחיד, יצחק'לה. איננה רוצה עוד ילדים.

ואמו של נחום מראש לא רצתה את הכלה הזאת, נטולת היחוס, ועוד פחות כשסירבה ללדת ילדים נוספים. האם משום כך רצה בה נחום? האם האשה נטולת המשפחה איפשרה לו את החופש שנזקק לו בתוך החברה הלוחצת, והמשפחה שאיננה מרפה, ואינספור הטקסים המשפחתיים והארוחות המשפחתיות שיש להתייצב אליהן? או שפשוט התאהב באשתו ודבק בה ובבנו יחידו? האם רק גולדה היתה משוגעת, או גם נחום שחלם שבנו הוא המשיח?  

הכל נאמר ודבר לא נאמר. משהו ביחסיהם של נחום וגולדה נותר סתום, בלתי מפוענח לקורא, כפי שקרובי המשפחה התקשו לפענח אותו. הרבה עדינות יש ביחסים האלה, של שני האנשים שמשתייכים ואינם משתייכים. ואלה עומדים בניגוד גמור ליחסים בין הסבתא, אמו של נחום, שאביה בחר לה כבעל אברך שהרבה להניח אותה לבדה ולנסוע לאמריקה, והיא מרבה לעקוץ אותו על כך. נחום שלבו שוגה בחלומות הוא איש המעשה. הוא עובד עבודת כפיים בכריכיה, ומנקה את הבית כדי לחפות על אשתו החולה. נחום וגולדה שבחרו זה בזו הם יוצאי הדופן שהיחסים ביניהם סתומים גם לכל הקרובים המתערבים בחייהם ולא בכוונה טובה, ומלחשים שיש ביניהם אהבה, מלה שנשמעת לגמרי מוזרה ואפילו מסוכנת בחברה שמאמינה בשידוכים ולא בבחירה.

וגם יצחק'לה שימות באופן כה טרגי בוחר את אשתו מאהבה, והיא בוחרת בו מאהבה. והפלא הזה של האהבה במקום שאין מאמינים בה ואין מצפים לה, מצטייר כנס, שכמעט לא ייתכן שיקרה, ומשום שהוא כה נסי, אי אפשר לו שיתממש. האסון שיבוא בעקבות הנס הוא בלתי נמנע.

הסיפור מתחיל בחתונת בן אחותו של יצחק'לה. מתחיל כמו זיכרון משפחתי, והולך והופך פלאי, כמעט מיתי. האם נולדה לנחום וגולדה בת? אחרי מותו של יצחק'לה? מדוע זה לא נאמר בסוף הסיפור? רק מתפרש מן ההתחלה? האם בסופו של דבר לא היה יצחק'לה בן יחיד? ולא היה המשיח? או שהשתבש משהו בסיפור בין הסוף להתחלה?

כל כך פלאי בעיני הסיפור הזה שאיני מאמינה שהוא אמת, ובכל זאת אני רוצה לדעת אם נולדה לנחום וגולדה עוד ילדה.

ואין כבר את מי לשאול.

יוסף בר יוסף, אבא, בן, סבתא דינה, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020