למה מצפים בכירי מר"ץ

 

אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד ריאיינו בתכנית הבוקר שלהם את השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג על הפרישה שלה ממר"ץ, אבל לא שמו לב לדבר הכי מעניין שהיא אמרה, ושמסביר כנראה את הפרישה שלה וגם של עיסאווי פרייג': כששאלו אותה אם  היא, כפי שאמרה, חשה שהיא עושה עבודה טובה במשרד להגנת הסביבה, מדוע איננה רוצה להמשיך, היא אמרה שבוודאי לא תוכל להמשיך בתפקיד הזה אחרי הבחירות. לצערי הם לא שאלו אותה מדוע, ומה היא חושבת שיקרה אחרי הבחירות, שזה דוקא מה שהייתי רוצה לדעת, מה חושבים בכירי מר"ץ על מה שיקרה אחרי הבחירות, כי הם לא אומרים במפורש ובבירור למה הם מצפים ומה הם מתכננים. נכון שייתכן שנתניהו ינצח בבחירות ויצליח להרכיב ממשלה ימנית על מלא ולדרוס את כל יריביו כפי שדודי אמסלם הבטיח שיעשו לנו, ואז כמובן שמר"ץ לא תהיה בממשלה, אבל יכול גם להיות, והסקרים בהחלט מציעים אפשרות כזו, שנתניהו לא יצליח להשיג 61 מנדטים להרכבת ממשלה, ואז יכולים לקרות כל מיני דברים ויכולים לצוץ כל מיני הרכבים, ויכול להיות גם שיאיר לפיד יצליח להרכיב ממשלה עם בני גנץ וגדעון סער ואביגדור ליברמן ומירב מיכאלי ורע"ם ואולי גם יהדות התורה תצטרף ואז גם מר"ץ תוכל להיות חלק מהממשלה הזאת. אבל נראה שהבכירים במר"ץ חושבים שהממשלה הזאת של לפיד ובנט שמר"ץ היתה חלק ממנה, היתה ממשלה חד פעמית שלא תחזור. יכול להיות שהם חושבים שמה שלא יקרה בבחירות, בכל מקרה הממשלה שתקום תהיה ממשלה ימנית, אולי איזו ממשלת אחדות שגנץ יהיה בה ראשון ברוטציה שאולי גם גנץ מייחל לכך, כי הוא הכי רוצה להיות ראש ממשלה ושלפיד לא יהיה, כפי שלפיד הכי רצה שהוא יהיה ראש ממשלה ושגנץ לא יהיה, כי למרות ששני האישים האלה מדברים מאד יפה הם מונעים במידה רבה מנקמנות, וזאת היתה הסיבה העיקרית שלפיד רצה לסלק את  נתניהו, לא רק כדי להציל את ישראל מדיקטטורה, אלא כדי להתנקם בנתניהו שפירק בזמנו את הממשלה שלפיד היה בה שר האוצר כדי להיפטר מלפיד ומציפי לבני ולהקים ממשלה כלבבו עם החרדים, וגם כדי להתנקם בבני גנץ שפירק את האיחוד עם לפיד כדי להקים ממשלת רוטציה עם נתניהו, שנתניהו פירק כדי להיפטר מבני גנץ וככה נפטרנו מנתניהו, לפחות זמנית.

זה בעצם מה שטוענים שהחרדים מתכננים: לשכנע את בני גנץ להקים ממשלה עם נתניהו שגנץ יהיה בה ראשון ברוטציה, והאיחוד של גנץ עם גדעון סער יכול להתפרש כהליכה לכיוון הזה, של ממשלת רוטציה עם נתניהו, אם כי הוא יכול להתפרש באותה מידה כמאמץ למנוע אובדן קולות מהגוש המתנגד לנתניהו. אולי בכירי מר"ץ חושבים שהאפשרות הזו ריאלית ושכמובן לא יהיה להם מקום בממשלה כזאת. אבל ממשלת הרוטציה הזאת של נתניהו וגנץ שגנץ בה ראשון ברוטציה היא בינתיים רק ספקולציה, בכלל לא בטוח שהיא מעשית, אז למה בכירי מר"ץ צריכים להניח שכל כך בטוח שלא תהיה יותר סיטואציה, לפחות לא אחרי הבחירות הקרובות, שבה מר"ץ תהיה בקואליציה ובממשלה? אולי לגוש השינוי דוקא כן יהיו 61 מנדטים? אולי השמאל יקבל יותר מנדטים ממה שהוא מקבל בסקרים? לפחות בבחירות הקודמות זה מה שקרה, אז אולי זה יקרה שוב? אולי כמו שמנסור עבאס אמר, הבחירות הבאות רק יחזירו אותנו לאותה נקודה, לממשלת שינוי דומה עם יותר לגיטימציה? ואפילו אם הסיכוי לכך קטן, למה השרים של מר"ץ כל כך מיואשים מהאפשרות של שותפות בממשלה? הרי אף אחד לא יודע באמת מה יקרה בבחירות. גם בבחירות הקודמות לא ידעו, והעמדה של נפתלי בנט היתה מאד מעורפלת, אבל בסוף קרתה ממשלת השינוי והדיחה את נתניהו, ואם הולכים לבחירות מוכרחים לחשוב חיובי ולהאמין שזה יכול לקרות שוב ואולי דוקא טוב יותר, בלי ימינה שצפוי שלא תעבור את אחוז החסימה, שעל זה קשה להצטער. אפילו הבחירה בזהבה גלאון שמצד אחד היא מבורכת ורצויה, מצד שני מנבאת ציפיה ללכת לאופוזיציה, כי זהבה גלאון היא קודם כל אופוזיציונרית, ובדיוק בגלל זה חלקו עליה הורוביץ וזנדברג, שחשבו שלא צריך להחרים מפלגות כמו ישראל ביתנו וצריך להצטרף לקואליציה ושהצטרפות כזאת תועיל לשמאל, אז למה עכשיו הם כל כך מיואשים? הייתי רוצה שהבכירים של מר"ץ יפסיקו לדבר ברמזים ולא להגיד כלום ויגידו מה הם באמת חושבים ולמה הם באמת מצפים ולמה הם פועלים כפי שהם פועלים, כי עכשיו הם נראים קצת מגוחכים עם כל הדיבורים המנומסים והריקים שלהם. ציבור שרואה ראש מפלגה פורש מתפקידו ושני שרים שפורשים מהפוליטיקה מחכה לשמוע אמירות משמעותיות יותר והרבה יותר כנות ואמיתיות.