כשחיפשתי קישור לשיר רייזלה עבור הפוסט הקודם, נוכחתי שתרגומו של אברהם לוינסון באתר זמרשת חלקי, וטקסט נוסף של יעקב אורלנד ברשת איננו תרגום אלא
טקסט עברי שונה שהוא רק בהשראת המקור. אני מביאה כאן איפוא את תרגומי למלות השיר המקוריות של מרדכי גבירטיג, מהאהובים במשוררי גליציה, מחברו גם של השיר ס'ברענט,
בעברית "העיירה בוערת". גבירטיג כתב את "רייזלה" ביידיש
גליצאית, כאשר השורות האחרונות החוזרות הן לעתים "קוּם, קוּם, קוּם" כלומר
"בואי בואי בואי", ולעתים "אחת שתיים שלוש", ואני נאלצתי
לעתים להחליף אותן למען החרוז והמשקל במלים אחרות, וגם להשמיט את תיאור רגליה של
רייזלה, "אירע דראבנע פיסעלעך" - "רגלייך הדקיקות". גבירטיג
ורעייתו ושלוש בנותיהם, תושבי העיר קרקוב, נרצחו במחנה הריכוז בֶּלְזֶץ בידי
הגרמנים, שם נרצחו גם בני משפחת אמי, תושבי העיר סטניסלבוב. אינני יכולה לשמוע את
השיר מבלי לחשוב על כך, והבית האחרון התמים שבו הבית והרחוב חוזרים לשלוותם
הלילית, קיבל אצלי משמעות נוספת, שגבירטיג לא חזה בעת שחיבר את שירו החביב, שבו
מחזר צעיר יהודי חילוני וחופשי בהליכותיו אחרי רייזלה יפת-הרגליים, המתגוררת עם
אמה הדתיה בעליית-גג, מקום שהתגוררו בו רק משרתים ועניים מרודים, בימים שבהם עוד
יכלו יהודי גליציה לאהוב ולחיות ולשיר את השירים שיישארו אחריהם. מי שמבין יידיש,
ואולי גם מי שאיננו מבין, ייהנה מביצועה היפה של חוה אלברשטיין לשיר המקורי.
שָׁם בָּרְחוֹב עוֹמֵד לוֹ בַּיִת
בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה
בָּעֲלִיַּת הַגַּג שָׁם גָּרָה
רֵיזֶלֶה הָאֲהוּבָה.
עֶרֶב עֶרֶב אֶסְתּוֹבֵב
שׁוֹרֵק כְּמוֹ סְנָאִי
וְקוֹרֵא לָךְ: רֵיזֶלֶה
בּוֹאִי בּוֹאִי!
שָׁם בַּבַּיִת הַיָּשָׁן
שָׁם נִפְתַּח חַלּוֹן קָטָן
קוֹל מָתוֹק נִשְׁמַע בָּרְחוֹב
זוֹ רֵיזֶלֶה דּוֹבֶרֶת כָּאן:
יַקִּירִי חַכֵּה עוֹד רֶגַּע,
אֶתְפַּנֶּה מִיָּד
שׁוּב עֲבוֹר לִפְנֵי הַבַּיִת
שָׁלוֹשׁ, שְׁתַּיִם, אַחַת.
אֶתְהַלֵּךְ לִי בְּשִׂמְחָה
וֶאֱגוֹזִים לִי אֲפַצַּח
וּמִּן הַמַּדְרֵגוֹת אֶשְׁמַע
אֵיךְ עַל פְּנֵיהֶן קוֹפְצוֹת רַגְלַיִךְ.
עוֹד מַדְרֵגָה וַאֲחַבְּקֵךְ
וְאֶשָּׁקֵךְ בָּרֹאשׁ –
חֶרֶשׁ בַּל תִּשְׁמַע אִמֵּךְ
אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ.
יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה, דָּוִד,
אָנָא, אַל תִּשְׁרֹק לִי עוֹד!
אִמָּא דָּתִיָּה. שְׁרִיקוֹת
מַרְגִּיזוֹת אוֹתָה מְאֹד.
יְהוּדִים אֵינָם שׁוֹרְקִים
זֶה לֹא מַתְאִים מֵרֹאשׁ
תֵּן לִי רַק סִימָן בְּיִידִישׁ
אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ.
אֲנִי לֹא אֶשְׁרֹק יוֹתֵר
נְתוּנָה לָךְ שְׁבוּעָתִי
בְּאַהֲבָתִי אֵלַיִךְ
אֶהֱפֹךְ אֲפִילוּ לְדָתִי.
אִם רַק תְּבַקְּשִׁי אֶהְיֶה
דָּתִי כְּמוֹ אִמֵּךְ
בְּכָל שַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת
לֵךְ לֵךְ לֵךְ.
אֲנִי מַאֲמִינָה לְךָ
וְלָכֵן לְךָ, דָּוִד
תִּיק תְּפִילִין יָפֶה אֶסְרֹג
וְעָלָיו מָגֵן-דָּוִד.
אִם יִמְצָא חֵן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
לִפְנֵיהֶם תִּדְרֹשׁ:
אֶת הַתִּיק סָרְגָּה לִי רֵיזֶל
אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ.
אֲנִי מוֹדֶה עַל מַתְנָתֵךְ
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ כָּל כָּךְ,
גַּם אֶת אִמֵּךְ, גַּם אֶת בֵּיתֵךְ
אֲפִילוּ אֶת הָרְחוֹב שֶׁלָּךְ.
אוֹהֵב כָּל אֶבֶן שֶׁדָּרַכְתְּ
עָלֶיהָ בְּרַגְלַיִךְ
אַךְ כְּבָר אִמֵּךְ קוֹרֵאת לָךְ רֵיזֶל:
לָךְ לָךְ לָךְ.
אֶתְהַלֵּךְ לִי בְּשִׂמְחָה
וֶאֱגוֹזִים לִי אֲפַצַּח
וּמִּן הַמַּדְרֵגוֹת אֶשְׁמַע
אֵיךְ עַל פְּנֵיהֶן רָצוֹת רַגְלַיִךְ.
שׁוּב עוֹמֵד שָׁלֵו הַבַּיִת
הָרְחוֹב כְּבָר הִתְרוֹקֵן
בַּחֲלום אֵלַי תָּבוֹאִי
כֵּן כֵּן כֵּן.
