לא יום עצוב

ישנן אמירות נימוס שהן נאות לכשעצמן, אבל בהקשרים מסוימים הן מקוממות, מפני שהן משמשות כלי לרידוד מוסרי וטישטוש ערכי. כזו היא האמירה שיום כניסתו של אהוד אולמרט לכלא הוא יום עצוב. העובדה שאולמרט רב הקשרים והעוצמה, שכיהן כראש עיריית ירושלים, כשר בממשלה וכראש ממשלה, וניצל את תפקידיו ומעמדו כדי לקחת שוחד, לחיות חיי נהנתנות ולמעול באמון הציבור ובנכסי הציבור שהופקדו בידו, נותן סופסוף את הדין על מעשיו, ולו גם לזמן קצר בהרבה מהראוי, משמחת מאד, והיא משמחת במיוחד מכיוון שכפי ששמענו בקלטות שולה זקן במו אוזנינו ובקולו שלו, הפעיל אהוד אולמרט את כל עוצמתו כדי ללחוץ ולאיים על שולה זקן, שתיקח עליה את אשמתו ותשב בכלא במקומו. תלכי לכלא לשנתיים, הוא אמר לה. היא אמרה אני אלך לכלא לשנה, אבל אולמרט אמר זה רק אם תתני להם אותי – כלומר אם תספרי עלי את האמת, במקום לקחת את האשמה רק על עצמך, ושולה חזרה ואמרה אני אלך לשנה, כלומר אני מוכנה לשבת בכלא בשבילך שנה, אבל לא יותר, ואולמרט כאילו יעץ לה, אבל בעצם איים עליה, שאם היא תעשה עסקת טיעון ותסכן אותו, הוא לא ידאג לה בעתיד, כשתצא לא תהיה לה עבודה, והיא היתה תמיד המפרנסת העיקרית במשפחתה. בעלה עובד פשוט שמשתכר כמו הרבה מאד עובדים במדינת ישראל רק 6000 ₪ לחודש, והאיום של אולמרט פעל – שולה זקן נמנעה באותה עת מלחתום על עסקת טיעון. היא עשתה זאת מאוחר יותר, כשהבינה שגם אם שתקה והורשעה בפרשת ראשונטורס, בעוד אולמרט, שהיה הנהנה היחיד מהונאת מימון הטיסות, יצא זכאי, וגם אם תקבל עליה את אשמתו ותלך במקומו לשנתיים בכלא, גם אז ייתכן שאולמרט יתנער ממנה. כשקרא לה מושחתת היא התחלחלה, הבינה שהוא מרחיק את עצמו ממנה, כדי שיהיה לו קל יותר להטיל עליה את כל האשמה, ואם יטיל עליה את כל האשמה, לא יקשה עליו גם לנטוש אותה. ורק אז היא שינתה את טעמה.

אין בספר החוקים עבירות כמספר פשעי האדם. דימיונם של הפושעים עשיר מזה של המחוקקים. הפרקליטים והשופטים מתאימים את הפשעים להגדרות שנראות להם קרובות ומתאימות ביותר. נסיונו של אולמרט לגרום לשולה זקן לקחת עליה את אשמתו וללכת לכלא לשנתיים בעבורו הוגדר כ"שיבוש הליכי משפט". שיבוש הליכי משפט הוא עבירה שמוגדרת כחמורה, אבל איש איננו מתייחס אליה באמת כאל עבירה חמורה. לרוב היא מתייחסת לתיאום עדויות, עבירה שמתלווה כמעט לכל פשע. מחמירים מעט יותר אם מדובר בשיבוש זירת פשע או העלמת ראיות, שזו כבר עבירה בפני עצמה. אבל אולמרט בשיחותיו עם שולה זקן לא עסק רק בתיאום עדויות, הוא ניסה לסחוט משולה זקן, על סמך חולשת מעמדה ועוצמת מעמדו שלו, להודות באשמה במקומו ולשבת בכלא במקומו, כדי שהוא ייצא זכאי, כפי שיצא תחילה זכאי במשפטי ראשונטורס וטלנסקי, בנסיבות דומות. הוא גם סיכם איתה, כפי שעולה מההקלטות, שתאמר שהעבירה לאורי מסר כספים שבעצם נתנה לאולמרט, כלומר שתעליל על אחר, שעלול היה להישלח אף הוא לכלא בשל העלילה, וכל זאת כדי שאולמרט ייצא זכאי.

עבירת שיבוש הליכי משפט כל כך מגמדת את פשעיו של אולמרט. מה שאולמרט עשה לשולה זקן, כפי שמעידות הקלטות, זו סחיטה באיומים, איום להעניש אותה בהתנערות כלכלית שתגזור עליה מצוקה קשה, ניסיון לשלוח אשה שמעמדה החברתי חלש משלו והיא חשה מאד מחויבת אליו לקבל עליה את אשמתו, וללכת לכלא לשנתיים במקומו, להפליל את עצמה ולהפליל אדם אחר במקומו. נדמה לי שלכל המעשים האלה יש הגדרות עבירה בספר החוקים, הגדרות חמורות בהרבה מ"שיבוש הליכי משפט". כבר כתבתי על תחושתי הקשה שאולמרט הופלה לטובה בבית המשפט העליון, בעיקר בגלל סירובו של בית המשפט להאזין ולהתייחס להקלטות של שולה זקן, מכיוון שנמסרו לרשויות החוק רק בסיומו של משפט הולילנד, סמוך למתן גזר-הדין. למעשה עד היום איננו יודעים במה באמת אשמים שולה זקן ואורי מסר, כי ברור מההקלטות שגם חלק מהטענות שבתי המשפט קיבלו ואישרו היו שקריות, כמו השקר על העברת הכספים לאורי מסר, כשבעצם הכספים הועברו לידי אולמרט, שקר שלא הופרך בבתי המשפט ותועד בפסקי הדין כאמת.

מבחינה משפטית, העבירה החמורה ביותר של אולמרט היא קבלת שוחד, ועליה הוא קיבל את העונש הגדול ביותר שקיבל בסופו של דבר - שנה וחצי מאסר, שעליהן הוסיף השופט אביטל חן, כמחאה על ענישה מגוחכת בעיסקת הטיעון על עבירת השיבוש, חודש נוסף. עדיין תלוי ועומד עירעורו של אולמרט על עונש המאסר של שמונה חודשים שנגזר לו בפרשת מעטפות טלנסקי. גם אם עירעורו יידחה, הוא יישב בכלא מעט יותר משנתיים. ייתכן מאד שיישב פחות.

ישנו חוק, וישנו מוּסר. כל מעשיו של אולמרט חמורים, אבל לעניות דעתי מבחינה מוסרית, ניסיונו לגרום לשולה זקן, תוך ניצול עוצמת מעמדו ושפלות מעמדה, לקבל עליה את אשמתו ולשבת בכלא במקומו, הוא המעשה המכוער והפסול ביותר. לקרוא למעשה הזה שיבוש הליכי משפט זו לשון המעטה מגוחכת. אולי גם זה חלק מההקלות שאולמרט מקבל בזכות מעמדו. הפרופסור עמנואל גרוס אפילו לא התבייש לטעון במאמר ב"הארץ" שצריך להקל עם אולמרט בשל תרומתו לחברה. נשכחה ההלכה שכרוּם מעמדו של אדם, כך גודל אחריותו, וכך גם ענישתו. נראה כי בפועל התקבל במקומותינו העיקרון הפסול שעם שועי ארץ מקלים, ואת החומרות שומרים לשפלי המעמד. כניסתו של אולמרט היום לכלא, שנקוה שתימשך לפחות שנתיים, כפי שדרש תוך ניצול מעמדו משולה זקן לשבת בכלא שנתיים במקומו, היא המעט שאפשר לעשות כדי לכפר על העוולות שגרם. היא תיקון קטן של עוול גדול.והיא גם שמחה, על כך שרם-המעלה ורב-העוצמה, שמי יודע כמה שפלי מעמד, אולי אפילו חפים מפשע, ישבו בכלא במקומו, או כמעט נשלחו לכלא בגללו, יושב סופסוף בכלא בעצמו, במקום לשלוח לשם אחרים. זהו מעט צדק על כל העוול שעשה אולמרט במשך השנים, ועל העוול הגדול יותר שתיכנן לעשות.

אכן הנסיבות אינן מעוררות חשק לצהול ולצאת במחולות, אבל גם להצטער אין על מה.