השתלטות עוינת

הדבר העיקרי שאבי גבאי ותומכיו גורמים לי להרגיש הוא השתלטות עוינת של אנשי ימין על מפלגת העבודה, שמנצלים את הפלטפורמה כדי לקדם את עצמם בפוליטיקה, אבל מרוקנים לגמרי מתוכן את מה שהיתה מפלגת העבודה. זה לא התחיל כמובן עם גבאי. מי שהשליט אנשי ליכוד על העבודה הוא קודם כל יצחק הרצוג, שהביא את ציפי לבני ויואל חסון ועוד כמה פליטי ליכוד-קדימה שנשארו בלי מפלגה, וכך הוא קיוה לבצר את שלטונו בעבודה מפני אנשי העבודה שמאסו בעליבותו. אבי גבאי קיבל את מפלגת העבודה אחרי שהרצוג חנק ורמס אותה וכעת הוא מסלק ממנה את שאריות ההוויה הסוציאליסטית שלה והופך אותה לעוד מפלגה ימנית שונאת שמאל. כן, עוד לפני יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ' הכריזה שהעבודה איננה מפלגת שמאל, אבל ההכרזה לא צלחה מפני שכולם ידעו ששלי יחימוביץ' היא שמאל, ועדיף היה לה להתגאות בזה מאשר להתכחש למי ולמה שהינה. היום ראיתי בתכנית של עודד בן עמי את יואל חסון מסביר שגבאי צודק ושגבאי מפרק את הסטריאוטיפים שנתניהו הדביק לשמאל, ואני רק שמעתי איש ליכוד ואחר כך איש קדימה שבא עם ציפי לבני לעבודה לא כדי להצטרף למפלגת העבודה אלא כדי להפוך אותה למי שהוא – איש ימין מנאמני אריאל שרון ולא שום דבר ששיך למפלגת העבודה, שביחד עם אבי גבאי מחזק ותומך בסטריאוטיפים שנתניהו ניסה להדביק לשמאל, מפני שהוא בעצמו כמו אבי גבאי שונא את מפלגת העבודה, ורק רוצה להשתמש בפלטפורמה שלה אחרי שהתפרקה לו קדימה. אני באמת מאד מצטערת שאין כבר מפלגת העבודה, כי זאת המפלגה שהעדפתי להצביע לה וחשבתי שיש לי מקום בתוכה למרות כל הדברים שעברו עליה ושאין לי כוח אפילו למנות את כולם ומאד דיכאו אותי, כי מפלגת העבודה לא נעלמה ביום אחד, אלא גססה לאט וביסורים כמו חולים במחלות נוראות שלפעמים נדמה לך שעדיף להם למות מהר מאשר להמשיך את יסורי הגסיסה הבלתי נגמרים שלהם. עכשיו עדיין הגוויה של מפלגת העבודה שוכבת חנוטה כמו מומיה, ועל המומיה הזאת רוכבים כל מיני אנשים ששונאים את השמאל ואת כל מה שמפלגת העבודה היתה, אבל זאת רק מומיה של מפלגת העבודה, שאין בה שום תוכן חי של מפלגת העבודה, ואני כבר לא מסוגלת להצביע לה יותר, למרות שהצבעתי בשבילה כל כך הרבה שנים. אני לא יודעת למי אני יכולה להצביע, כי אני לא מרגישה נוח עם מר"ץ, למרות שאולי הדיעות שלהם מאד קרובות לדיעות שלי, אבל יש משהו שמפריע לי במר"ץ, שהיא לא מפלגה שמקבלת בזרועות פתוחות אנשים כמוני, ואני לא מהאנשים שרוצים להתקבל למועדון שלא רוצה אותם, אני תמיד מחפשת איפה אני מרגישה שרוצים אותי, ועכשיו בעצם אין כל כך מקום כזה. אולי אני אעשה מה ששקלתי לעשות בבחירות הקודמות כפעולת מחאה ואצביע לרשימה המשותפת, ובסוף חזרתי בי והצבעתי שוב למפלגת העבודה שעכשיו אני מרגישה שאני כבר לא מסוגלת. ההתנפלות על זוהיר בהלול שברה אותי סופית. לא שאני מסכימה עם הגישה שלו להצהרת בלפור, אבל זכותו להרגיש מה שהוא מרגיש כערבי פלשתיני, הוא לא חייב להרגיש בדיוק כמונו היהודים, ואם לא נוכל להכיל רגשות של אדם כמו זוהיר בהלול שהוא חלק כל כך מובהק מהתרבות הישראלית, איך נוכל בכלל לחיות בדו-קיום עם האזרחים הערבים בארצנו? מותר בהחלט לחלוק על הערבים, אבל להעליב אותם ולסלק אותם מהמפלגה, למה? מה הוא כבר אמר? שהצהרת בלפור מתעלמת מהפלשתינים? לא נראה לי שזו היתה הכוונה של הצהרת בלפור, לתת ליהודים מדינה בלעדית בארץ ישראל על חשבון הפלשתינים. התפיסה הזו גם סותרת את תוכן ההצהרה, אבל זכותו של זוהיר בהלול לחשוב ולהרגיש מה שהוא חושב ומרגיש, אלה לא מחשבות שאני לא יכולה לחיות איתן. להיפך, אני לגמרי חושבת שצריך לתקן את מצב הפלשתינים ולהכיר ברשות הפלשתינית כמדינה פלשתינית עצמאית, וגם אני חושבת שצריך להחזיר לערביי ישראל שהופקעו מהם אדמות ללא סיבה את אדמותיהם המופקעות שעל רובן לא נבנה ולא נעשה דבר, סתם לקחו להם בשביל לקחת להם. וזה לא משנה שהפלשתינים הם לא צדיקים. גם אנחנו לא צדיקים. אנשים הם בדרך כלל לא צדיקים אלא סתם בני אדם ולפעמים גם זה לא. צריך להגיע להסדר מעשי שכולם יוכלו לחיות איתו ולא להתווכח מי יותר צדיק שאין שום תוחלת בזה. וזוהיר בהלול נבחר בפריימריס ואיזה זכות יש לאבי גבאי שבכלל היה שר מטעם מפלגת כולנו לסלק את זוהיר בהלול שנבחר לכנסת בפריימריס של מפלגת העבודה? מה הוא חושב, שהוא במפלגה של כחלון? אולי אני אצביע לרשימה המשותפת כפעולת מחאה נגד היחס לערבים וכל ביטויי הגזענות וההדרה כלפיהם. נכון שאני בכלל לא בדיעות של רוב חברי הכנסת ברשימה המשותפת, אבל אני גם לא בדיעות של אבי גבאי וציפי לבני ויואל חסון וקסניה ורודת השפתון, וגם מאד מוזר לי לשמוע את רויטל סוויד שגם היא התגייסה היום להגן על אבי גבאי, אבל ככה זה עורכי דין, הם מגינים על כל מיני אנשים שאני לא רוצה להיות חברה שלהם וגם לא של העורכי דין שלהם. אני עוד מקוה שמשהו טוב יקרה למפלגת העבודה עד הבחירות ושמישהו שם יתעשת, אבל בגדול אני כבר מאד מיואשת, ואם אבי גבאי ויואל חסון הם הפנים של מפלגת העבודה, אז שלום ולא להתראות, אני אלך הביתה עם זוהיר בהלול, לפחות נשמע קצת עברית יפה.