פעם הם היו ילדים טובים

כשהייתי ילדה, הילדים מבני עקיבא היו הילדים הטובים, אלה שלא עישנו ולא קיללו והכינו תמיד שיעורים והלכו בשבת בבוקר עם אבא לבית הכנסת. המנהיגים שלהם היו אנשים כמו יוסף בורג וזרח ורהפטיג שהיו השרים הכי מתונים בממשלה והתנגדו לפעולות צבאיות לא אחראיות שממשלת ישראל עשתה מפעם לפעם במוצהר או שלא במוצהר, והם היו השותפים הקבועים של מפא"י. כל זה נראה כמו משהו שלא ישתנה עד שהגיעה מלחמת ששת הימים והכל השתנה. מבני עקיבא יצא גוש אמונים ובלע את בני עקיבא והחינוך הדתי הפך לבית היוצר של מפעל ההתנחלות כפי שהם אוהבים לקרוא לו, והילדים מבני עקיבא התחילו ללבוש ג'ינס וסנדלים ולטפס על גבעות ביהודה ושומרון ולדבר על ארץ ישראל ועל אברהם אבינו ועל כל מיני דברים שקודם לא נראה היה שחסרים להם בכלל, קודם הם נראו די מרוצים ממדינת ישראל הקטנה בלי יהודה ושומרון שנראתה לרוב היהודים כמו נס גדול, ופתאם הם היו צריכים את כל הארץ מהים עד הירדן, כמו שקורה לפעמים לאנשים שחיים בדירת שני חדרים ומספיק להם ואז הם עוברים לדירת ארבעה חדרים ושום דבר כבר לא מספיק להם, פתאם למתנחלים שום דבר לא הספיק וכל הזמן הם רוצים עוד ועוד עד עצם היום הזה, והילדים הטובים של בני עקיבא מפעם נהפכו לפורעים על הגבעות ובכלל לא הרגישו איך זה קורה להם, שהם הפכו מאזרחים שומרי חוק שעוברים את הכביש רק באור ירוק לאנשים שכל חוק הוא רק המלצה בשבילם. הבגדים שלהם השתנו כל הזמן. מילדים טובים בחולצות לבנות ומכנסיים כחולים או שחורים ונערות בחולצות לבנות וגרביים לבנות וחצאיות קפלים כחולות, הם הפכו לצעירים במכנסי ג'ינס וחצאיות ג'ינס או שמלות ג'ינס, שזה קצת מצחיק, כי בדיוק כשהיינו בתיכון גם הנוער החילוני הפסיק ללבוש מכנסיים מחויטים וחצאיות קפלים והתחיל ללבוש מכנסי ג'ינס, וגם המתנחלים היו קצת היפים בג'ינס וסנדלים ואפילו גידלו לפעמים שיער ארוך, וחיו בקראוונים על הגבעות קצת כמו היפים, ואפילו שרו לפעמים שירים של הביטלס, אבל זה היה שלב ביניים, כי לאט לאט הנשים שלהן עטו שביסים ענקיים וילדו המון ילדים כי עם ישראל צריך לפרות ולרבות ולמלא את הארץ והם הלכו ונהיו יותר ויותר דתיים, והתחילו להפריד בין גברים ונשים ולדבר בלי סוף על צניעות, כמעט כמו החרדים. אבל כאילו ככל שהם נהיו דתיים יותר הם שכחו יותר ויותר את עשרת הדיברות. הם הקפידו יותר ויותר על הלבוש והתפילות והמצוות שתלויות בארץ, והם שכחו את לא תחמוד ולא תגנוב ועם הזמן הם אפילו שכחו את לא תרצח. וזה קרה להם כל כך לאט שהם לא שמו לב שזה מה שהם נהיים, גזלנים ורוצחים. בעיני עצמם הם ממש צדיקים והם חלוצים לפני המחנה והם גואלים את ארץ ישראל, והם כל כך מרוצים מעצמם ואולי הם גם מדברים רק עם עצמם ואין להם מושג איך הם נראים בעיני אחרים. עכשיו הילדים שלהם רצחו אשה פלשתינית, אמא להרבה ילדים, שנסעה עם בעלה במכונית הביתה. הם השליכו אבן גדולה שפגעה לה בראש והרגה אותה, ובמקום להזדעזע מעצמם שהם נהיו גזלנים ורוצחים, הם נסעו בשבת ללמד את הרוצחים איך להתגונן מחקירה והם בוכים ומתלוננים ומפגינים למה חוקרים את הילדים הרוצחים שלהם בקשיחות ואפילו בעינויים, שזה לא בסדר להשתמש בעינויים, אבל זאת חקירת רצח, כי המתנחלים הפכו לרוצחים, ובמקום להסתכל על עצמם בראי ולהזדעזע ממה שהם נהיו, גזלנים ורוצחים, הם כועסים למה מתנהגים אליהם כמו לרוצחים, ונדמה שלא רק שהם לא רואים שהם נהיו רוצחים, נדמה שהם כבר לא מסוגלים לראות שהם נהיו רוצחים, כי אולי כשאתה חי כל כך הרבה שנים על הגזל, אתה כבר לא רואה ולא מסוגל לראות שנהיית גזלן ורוצח, שאז אולי היית מסוגל להתחרט ולהשתנות, וזה סיפור מפחיד מאד ועצוב מאד, איך אנשים שפעם היו אנשים טובים הפכו לחברת גזלנים ורוצחים עד כדי כך שכבר אינם מסוגלים לראות שהם הפכו לחברת גזלנים ורוצחים, והם רצחו כבר ראש ממשלה ורצחו הורים ותינוק, ועכשיו רצחו אמא לתשעה ילדים, ומפחיד מה הם עוד יעשו, ועכשיו כבר אף אחד מביניהם לא קם וזועק די, לא קורא לחשבון נפש, לא נעצר להסתכל במראה ולהזדעזע ממה שנהיה מהם, שפעם היו ילדים טובים.