התמודדות סער-נתניהו

אני נמנית על השמאלנים שחשים הערכה לקריאת התגר של גדעון סער על שלטון האימים של נתניהו, כי אני מעריכה אומץ, גם אצל יריב פוליטי, ואני חושבת שההתמודדות הזאת כן שינתה משהו בליכוד, כי פעם ראשונה אחרי שנים יש בליכוד מוקד כוח גלוי שאיננו מתרפס בפני נתניהו בסגנון שמזכיר פולחן של דיקטטורים, לא מדינה דמוקרטית ולא מפלגה דמוקרטית. אני גם לא מתרגשת מהתמיכה הגדולה בנתניהו, כי אני לא מאמינה שהיא נובעת מ"דנ"א ליכודי" כמו שאומרים הפרשנים, אלא מכך שנתניהו הוא אדם כוחני ונקמן בלי גבול, ועדיין מחזיק בכוח רב כראש ממשלה, לא בזכות אמון הכנסת אלא בזכות תעלולים פוליטיים וניצול לרעה של אחיזתו בשלטון, ואנשים פשוט מפחדים ממנו, וחוששים מכך שאם לא יתמכו בו הוא יצליח בבחירות ויתנקם בהם. אני גם לא מתרגשת מהשקר הקבוע של הימין המתנחלי שהשמאל תמך באריאל שרון למרות תיקיו הפליליים בגלל ההתנתקות, שקר שאנשים כמו עמית סגל וישראל הראל חוזרים עליו ללא הרף ומשתיתים עליו את תמיכתם בנתניהו המואשם בקבלת שוחד, וכשבודקים על מה הם מסתמכים מתברר ש"ההוכחה" לכך שהשמאל תמך בשרון היא שאמנון אברמוביץ' אמר בשידור טלויזיה שצריך לתמוך בשרון למרות מעשיו הפליליים. לדברים שפרשן מוכר אומר בטלויזיה יש המון כוח, אבל רוב השמאל סלד משרון ותמך בהעמדתו לדין, וגם אם לא התנגד להתנתקות, סבר שהדרך הנכונה היא נסיגה בהסכם ולא נסיגה חד-צדדית ללא הסכם וללא הסדר. אבל הימין, ובפרט הימין המתנחלי, מתבצר בשקרים שלו, בין אם זו הטענה שלפני ההתנתקות היה בגוש קטיף גן עדן, כשבפועל היו פיגועי טרור מחרידים ללא הרף, שבהם נפצעו ונהרגו אזרחים וחיילים, ובפרט זכור לי הרצח של טלי חתואל ההרה וארבע בנותיה בצומת כיסופים, ובין אם ההגזמות על הישגיו המדיניים האדירים של נתניהו, שמחוץ לבועתם הסגורה של מעריציו נראים דלים למדי, ורובם מתמצים בחיבוק נלהב של נתניהו למנהיגים אנטישמים ומכחישי שואה ובציפיה של כמה שעות אחת לכמה שבועות לפגישה עם פוטין שבסופה נגוזות עוד כמה תקוות שוא ישראליות למחוות מצד פוטין לציבור הישראלי. אפילו ההבטחה של גדעון סער שאם ייבחר יפעל למינוי נתניהו לנשיא, שגרמה להרבה שמאלנים צמרמורת, לא נראתה לי בהכרח כסימן לחולשה, אלא כאיזכור לכך שגדעון סער הריץ בהצלחה את שנוא נפשו של נתניהו רובי ריבלין למשרת נשיא המדינה, כשנתניהו עצמו שאף אפילו לבטל את מוסד הנשיאות כליל, ובלבד שרובי ריבלין לא יכהן כנשיא, מה שמזכיר שנתניהו אמנם עומד בראש הליכוד המון שנים, אבל לא תמיד הוא מנצח, למרות שהוא מקפיד להתנהג כאילו כל עירעור על שלטונו רב השנים הוא מעשה בגידה וחתרנות שיש להוקיעו נמרצות. ביום שבו נתניהו יחדל מלכהן כראש ממשלה ההערצה כלפיו והתמיכה בו ידלדלו מאד.

בבחירות המוקדמות האלה בליכוד נתניהו ניצח ברוב גדול אבל הוא כבר לא יכול לרמוס לא את גדעון סער ומחנהו ולא את ישראל כץ שהתנדב לעמוד בראש מטה הבחירות של נתניהו. נתניהו זקוק כעת לתמיכתם, ולכן ההתמודדות הזאת היתה חשובה מאד כי היא הגבילה את שלטון האימים של נתניהו בליכוד וחייבה אותו להתחשב גם ביריבים פוטנציאלים, גם אם עדיין אין להם הכוח להדיח אותו מכהונתו, וזה דבר טוב למדינת ישראל ששלטון האימים של נתניהו בליכוד קצת ירוסן. זה ירסן במידת מה גם את שלטונו של נתניהו במדינת ישראל.

חוץ מנתניהו ניצח אתמול גם ערוץ 12 שכיהן בבירור כמדורת השבט, במשדר מרתק בהנחיית רינה מצליח ובהשתתפותם של אביב בושינסקי המצוין, לימור לבנת, דוד ביטן ומיקי זוהר, עמית סגל ודפנה ליאל, ובו זכינו לראות את דוד ביטן מטיח בלימור לבנת שאיננה מבינה בליכוד, ואולי כשמדברים על הליכוד של נתניהו הוא צודק במידה מסוימת, כי מהליכוד של לימור לבנת כבר לא נשאר הרבה. כולם היללו את הדמוקרטיה בליכוד, כי מאז הצטמקותה של מפלגת העבודה שעמיר פרץ מתעקש להשמיד יחד עם השמאל כולו, הליכוד הוא המפלגה המשמעותית היחידה שמקיימת בחירות מוקדמות אמיתיות, ובזה שהבחירות המוקדמות נותנות תנופה לבחירות הכלליות אני מסכימה עם הליכודניקים, שהבחירות המוקדמות האלה עשו להם טוב כמפלגה. יאיר לפיד קיבל המון מחמאות על הויתור שלו על הרוטציה עם גנץ במקרה שיצליחו להרכיב ממשלה, אבל נדמה לי שמפלגת כחול לבן היתה עושה טוב לעצמה אם היתה מנהיגה אצלה גם כן בחירות מוקדמות, במקום לקבוע רשימה שמייצגת רק כוח, ולכן יש בה דומיננטיות גברית שלי לפחות זה מפריע מאד, למרות שאני כמובן מעדיפה עשרת מונים את בני גנץ על בנימין נתניהו, מפני שהוא אדם הגון יותר, טוב לב יותר ולא גזעני בלי גבול ומסית. אמנם אביב בושינסקי ניפץ את טענת הדמוקרטיה המוחלטת שניסה ביטן לדחוף כשהוא מנסה כדרכו להשתלט על השיח בכוח, כשסיפר על הסקרים שעושה נתניהו בליכוד שבהן מסתמכים על פנקס הבוחרים של המפלגה שמצוי בידי יו"ר המפלגה ואיננו מצוי בידי יריבו, ויכולים לברר מי תומך ביריבו של ראש הממשלה ולסלק אותו מהרשימה, כפי שכככל הנראה נעשה בממדים ניכרים בבחירות המוקדמות האלה, שלא יכלו להיות יותר דמוקרטיות מיו"ר הליכוד הנוכחי, כפי שישראל ומדורת השבט שלה מתקשים להיות יותר דמוקרטים ופחות גזענים מראש הממשלה. שום ערבי לא השתתף בדיון, כאילו הציבור הערבי כלל אינו חלק מהמדינה, כאילו אין לאזרחיה הערבים של מדינת ישראל שום אמירה לגבי ההתמודדות בין סער לנתניהו, ואין צורך לשתף אותם ולשאול אותם בכלל. ולא יכולתי שלא לחשוב על התוקפנות שבה ריאיינה רינה מצליח את אחמד טיבי לאחר שמעריצי נתניהו תקפו והיכו אותו, כי הטלויזיה, טובה או רעה, משקפת את פרצופה של המדינה.