נתניהו הוא סיבת הכל

 

הרבה אנשים טובים מציעים להעניק לנתניהו חנינה בתמורה לפרישתו, מתוך אמונה מוטעית שנתניהו מחזיק בשלטון כדי לבטל את משפטו, בעוד שההיפך הוא הנכון. נתניהו מעוניין לבטל את משפטו כדי להחזיק בשלטון לזמן בלתי מוגבל ולמנוע את החלפתו. לו רצה נתניהו לסיים את משפטו בעסקת טיעון שתכלול את פרישתו מראשות הממשלה, היה יכול בקלות להסדיר עם אביחי מנדלבליט עסקה כזאת בעת כהונתו של האחרון כיועץ המשפטי לממשלה. אבל נתניהו התעקש על עסקה ללא קלון, מכיוון שכמו שותפו אריה דרעי, מטרתו איננה רק לחמוק מהכלא אלא להישאר בשלטון, והחקיקה שיריב לוין מוביל בעבורו לא נועדה רק לבטל את משפטו ולמלטו מהכלא, אלא לבצר את החזקתו בראשות הממשלה.

לכאורה המתוה שהציג הנשיא הרצוג פותר את הדאגות העיקריות של נתניהו לצורך קיום הקואליציה שלו: הוא מאפשר את כהונתו של אריה דרעי כשר למרות פסילתו בבג"ץ, הוא מאפשר להעביר חוק גיוס שיפטור כליל את החרדים משירות ואף יכיר בלימוד התורה נוסח החרדים – שהוא הרבה יותר אינדוקטרינציה מלימוד – כשירות למדינה שמשתווה בערכו לשירות הצבאי.

אבל נתניהו דחה מיד את המתוה ואפילו לא השתהה כדי להתעמק בו, והדבר מוכיח שרצונו לשלוט בוועדה למינוי שופטים ולמגר את הביקור השיפוטית על הממשלה על ידי בג"ץ ועל ידי יועצים משפטיים שחוות דעתם מחייבת הוא רק צעד ראשון בתכנית מרחיקת לכת יותר להנציח את שלטונו. טעות היא לחשוב שנתניהו שבוי בידי שותפיו. הוא היוזם והוא המוביל, ונוח לו שלוין ורוטמן מלכלכים את ידיהם בחוקים המושחתים להרס הדמוקרטיה. ללפיד יש אולי אינטרס לקרוא ליריב לוין "ראש הממשלה האמיתי" ולתאר את נתניהו כשבוי המובל על ידי שותפיו, אבל אין בכך שמץ אמת. שותפיו של נתניהו משרתים את מטרותיו. לוין ורוטמן משליטים אותו על המערכת המשפטית, אבל המטרה היא להשתלט על כל המערכות: בנק ישראל, התקשורת, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולהעביר חוקים שיאפשרו לנתניהו להישאר בשלטון ללא מצרים. גם איתמר בן-גביר משרת את נתניהו. נתניהו הכיר יפה את פוטנציאל ההרס שלו ואת ההפקרות שבה הוא מתנהל, וזה בדיוק מה שהתאים לו מבלי שידע על ההפגנות הצפויות נגד ההפיכה המשטרית שיזם, אבל מתוך הערכה שהפגנות במתכונת הפגנות בלפור תתחדשנה עם שובו לשלטון, ושהוא זקוק לשר בריוני ואלים שידכא את המפגינים באלימות ותוך זלזול גמור בזכות המחאה ובחוק בכלל. גם הפרעות בחברון בשבת חיי שרה ובעיירה חווארה חזור ושוב, אינן מטרידות את נתניהו יתר על המידה. הסתה נגד ערבים ופגיעה בהם מדביקות יחד את ציבור התומכים בנתניהו, כדברי מקורבו נתן אשל: לכידותו של מחנה נתניהו מבוססת על שנאה לערבים, לשמאלנים, לליברלים, למשכילים ובפרט לעשירים שהינם משכילים וליברלים, והשנאה בקרב מעריציו מטופחת בהתמדה.

יותר ויותר מתברר שאי אפשר להסתפק במתוה פשרה לשימור שלטון החוק והדמוקרטיה, אלא חייבים לפעול להפלת ממשלתו של נתניהו באותה התמדה ובאותה נחישות שהוא עצמו פעל נגד ממשלת בנט ולפיד. כדי להציל את שלטון החוק והדמוקרטיה חייבים לסלק אותו ואת ממשלתו. מטרה זו מחייבת מאבק ארוך ונחוש שכולל הפסדים בקרב כדי לנצח במלחמה, וצריך להצטייד בנשימה ארוכה ובסבלנות – זו תהיה מלחמה ארוכה וקשה, אבל מוצדקת והכרחית.