הקשר הפולני

 

הידיעה כי ממשלת הפוגרום של נתניהו ביקשה את עצתו של המימשל הפולני האוטוקרטי, הלאומני, האנטישמי ומכחיש השואה, כיצד להשתלט על מערכת המשפט ולדכא את המחאה נגד חורבן הדמוקרטיה בישראל, היא ידיעה מזעזעת שאיננה נותנת מנוח. האם עצירת החקיקה להרס הדמוקרטיה היא חלק מאותם לקחים פולניים? האם לכן מיהרה הממשלה להעביר את חוקי שכרון הכוח בקריאה ראשונה, כדי שיהיו מוכנים לחקיקה מהירה בתוך 24 שעות, וכעת עצרה את החקיקה כביכול רק כדי להרדים את המחאה, כפי שעשה נשיא פולין בזמנו, כאשר עצר כביכול את החקיקה להשתלטות ממשלת פולין על מערכת המשפט, כדי לשכך את המחאה נגדה, ואז העבירה הממשלה את החקיקה בהפתעה ערב חג המולד, וביטלה למעשה כל סממן דמוקרטי בפולין? האם זו כוונתו של נתניהו, להרדים את המחאה ואז להעביר במהירות את החקיקה הדיקטטורית בקיץ, כאשר ישראלים רבים שוהים בחו"ל? האם פולין האוטוריטרית, הקתולית והאנטישמית היא הדוגמה שבחר נתניהו כדי להוביל לאורה את מדינת ישראל? אי אפשר להגזים בחשיבות הקשר הזה בין ממשלת נתניהו לממשלת פולין, ובצל שהוא מטיל על כוונותיה החשודות ממילא של ממשלת נתניהו. כי לבחור בפולין פירושו לבחור במודע במסלול אנטי-דמוקרטי ולהפוך למדינה מצורעת שחברותה באיחוד האירופי, תחת סנקציות בשל הפגיעה בדמוקרטיה, מחזיקה מעמד רק בשל חשיבותה האסטרטגית למערב, והפחד מהתקרבות פולנית לפוטין בתקופה של מתיחות מוגברת בין רוסיה למערב עקב המלחמה הנוראה הנמשכת באוקראינה. כך מתייחסות מדינות המערב גם להונגריה, שנחשבת המקורבת ביותר לפוטין באיחוד האירופי. עצם העובדה ששמה של ישראל מוזכר כעת בנשימה אחת עם מדינות מצורעות אלה, שאיש איננו חושב לדמוקרטיות אמיתיות, גם אם הן מגדירות את עצמן ככאלה, היא הידרדרות ופגיעה נוראה בשמה של מדינת ישראל שגרמו נתניהו ואנשיו. מוניטין מפוקפק שכזה די בו בפני עצמו כדי לפגוע בהשקעות זרות ובשיתופי פעולה עם מדינות המערב. אבל גרועה מכך החרדה שמעוררת ההתייעצות הזאת, שעצירת המחאה רק נועדה לדכא את ההתנגדות, אם בדרך של יצירת הרושם שאין עוד למה להתנגד, ואם על ידי החרפת האלימות נגד המפגינים שמופיעה כעת יותר ויותר, בד בבד עם ההודעה על עצירת החקיקה, מבלי למשוך את החוקים שמוכנים כעת להעברה מהירה בקיץ הקרוב. אם זו התכנית, הרי הקמת מיליציה בפיקודו הישיר של ראש הפורעים איתמר בן-גביר משתלבת בה היטב: בקיץ תיתקל המחאה לא רק במשטרת ישראל, אלא גם בבריוניו של בן-גביר הסרים למרותו, בשירותו של נתניהו. כפי שהושיטו השניים יד זה לזה בהסתה נגד יצחק רבין, משתפים כעת שני השותפים להתרת דמו של רבין פעולה להרס הדמוקרטיה הישראלית וכינון דיקטטורה לאומנית פורעת חוק שתמרר את חיי מתנגדיה ותתיר את דמם.

האם בנסיבות כאלה יש בכלל ערך להידברות עם ממשלת הפוגרום? האם יש סיכוי לשינוי המגמה להרס הדמוקרטיה? האם המשתתפים בהידברות מסייעים לשמור על הדמוקרטיה, או מייצרים מסך עשן שמאחוריו ממשיכים הדחפורים במרץ בהרס הדמוקרטיה? כל זה כעת לוט בערפל, אבל אין ספק שדבריו החריפים של נשיא ארצות הברית, שלמעשה מחרים את נתניהו, הושפעו מאד מהידיעה הזו על הקשר הישראלי עם המימשל הפולני, על רצון שמיוחס לנתניהו להרוס את המוסדות הדמוקרטיים בישראל ולהפוך את פרעות חווארה לנוהל קבע בשטחי הרשות הפלשתינית, יחד עם ביטול ההתנתקות והקמה מחודשת של התנחלויות. טועה מי שחושב שמעשי ישראל בשטחי הרשות וחוק ביטול ההתנתקות אינם קשורים לשאיפה לשלוט במערכת המשפט. המימשל האמריקני ומדינות האיחוד האירופי בוודאי אינם מפרידים בין הדברים, ובצדק אינם מפרידים. מיליציה בשליטת בן-גביר והכשרת השיבה להתנחלויות שפונו מאיימת לבטל  מבחינת האמריקאים גם את ההישגים הצנועים שהושגו בהרגעת יחסי ישראל והפלשתינים, ולהבעיר את שטחי הרשות הפלשתינית ללא ריסון משפטי. הנשיא ביידן וממשלו מבועתים מהחזון הזה למתיחות בין ישראל לפלשתינים, שעלולה לערער את היציבות ואת מערכות היחסים במזרח התיכון כולו.

מוטב לנו לא למהר מדי לשמוח על עצירת החקיקה ולשמור על עירנות, כל עוד איננו יודעים מה יילד יום, וכל עוד ממשלת הזדון עם שאיפות ההרס והחורבן עומדת על כנה ומאיימת להחריב את כל מה שבנו אבותינו ושבנינו אנו במדינת ישראל, ולגזול מאיתנו את זכויותינו ואת חירותנו, ולשלח בנו את ראש הפורעים שהפך לשר ובן-ברית של נתניהו, לא במקרה, אלא כדברי חז"ל, מפני שהוא בן מינו.