סוכות הנצח של נתניהו

 

בימים האחרונים נתלו על הגדרות שבחזית ביתו של בנימין נתניהו ברחוב עזה ועל גדר הגינה שממולו, הודעות לשכנים על בקשת היתר שהוגשה לוועדת המשנה למתקנים בטחוניים, להעניק אישור למתקני אבטחה סביב ביתו של נתניהו, המתקנים שכבר הוקמו בהיתר זמני או דומים להם. מה שהוקם בינתיים הן שלוש סוכות שמירה שקופות שצמודות לגדר הבית וגדרות לאורך שפת הרחוב הסמוכה לבית וסוכת שומרים נוספת במדרכה שממול שאיננה מאוישת בינתיים. המלה שהכי הטרידה אותי בתיאור המתקנים הצפויים לקום היא המלה "עמודים", כי סוכות השומרים, בודק'ס בלעז, עשויות מקורות עץ דקות ופלסטיק שקוף – כך נדמה לי, והגדרות הן גדרות ניידות, ואני מפחדת שרוצים לבנות מבנה קבע מסיבי יותר, שיעצים עוד יותר את מראה בית הסוהר ואת ההפרעה לתנועת עוברי האורח ברחוב, ובמיוחד לאור העובדה שרחובות בלפור וסמולנסקין, למרות ששום ראש ממשלה איננו מתגורר בהם בשנתיים האחרונות, עדיין חסומים בסורגים ואינם פתוחים למעבר. גם קודם חששתי מכך שההתבצרות של נתניהו בביתו ברחוב עזה, שהוכר כמעון חילופי לבית ראש הממשלה במימון המדינה, תלך ותתעצם, כפי שקרה ברחוב בלפור שתחילה הוקמו בו גדרות, אבל עדיין הציבור הורשה לעבור בו, אחר כך נסגר הרחוב בשעות הלילה, אחר כך נסגר לתמיד, אחר כך הוקם ברחוב סמולנסקין הניצב לו אוהל ענק שהוגדר גם כן כמתקן אבטחה ונתלה וילון שחור כדי שלא יצלמו את הבית והנכנסים אליו ויוצאים ממנו, וכך בשיטת הסלאמי הפכו הרחובות בלפור וסמולנסקין למתחם סגור ומבוצר שהציבור מודר ממנו מסיבה לא ידועה, וחייהם של המתגוררים באזור הפכו לבלתי נסבלים. כעת גם אנו, תושבי רחוב עזה, מתגוררים במתקן אבטחה שהשיקול האחרון לגביו הוא התחשבות בתושבים – המדרכה שליד ביתי נתפסה לצורך חנייה של רכבי האבטחה של ראש הממשלה, ובקושי משאירים לנו פתח להיכנס ולצאת מביתנו. ואם חשבנו להתנחם בכך שזהו מצב זמני, ההודעות מבשרות הרע מצביעות על הכוונה להפוך את המצב לקבוע, ואולי יש בהן אמירה שנוגעת הרבה מעבר לסבל הצפוי לתושבי רחוב עזה: הבקשה היא להיתר להצבת מתקני אבטחה לחמש שנים.

הבקשה לאשר את השימוש במעונו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה כמעון חילופי למעון ראש הממשלה על חשבון המדינה, שמראש היתה בקשה בעייתית, הן בשל ההפרעה לדיירי הרחוב והעוברים בו בהיותו נתיב תחבורה ראשי שמחבר את צפון ירושלים לדרומה, והן בשל העירוב המאד לא רצוי בין רכוש פרטי למימון ממלכתי, הניחה מראש שימוש זמני ולא קבוע. הרי השיפוצים במעון בבלפור יסתיימו בתוך שנה או שנתיים, וראש הממשלה ומשפחתו יוכלו לעבור להתגורר שם. מדוע איפה לבקש היתר למתקני אבטחה קבועים למשך חמש שנים, זמן שהוא ארוך בהרבה מהצפי לסיום השיפוצים במעון? בכך מצביע נתניהו על כוונתו להמשיך להשתמש במעונו הפרטי על חשבון המדינה ללא קשר לסיום השיפוצים בבלפור שאולי מתעכבים בכוונת מכוון. ויתרה מכך: מדוע לחמש שנים? הרי כהונת הכנסת נמשכת ארבע שנים. האם נתניהו כבר רואה כעובדה מוגמרת את תכניתו להאריך את כהונת הכנסת לחמש שנים ללא קיום בחירות, ומבקש להבטיח מראש את מגוריו בביתו הפרטי במימון המדינה למשך כל תקופה זו? האם המימון שכבר אושר כהסדר זמני לשני בתיו של ראש הממשלה, ברחוב עזה בירושלים ובקיסריה, עומד להפוך להסדר קבע? האם השיפוצים בבלפור אינם אלא תירוץ ליצירת מצב קבע שבו מממנת מדינת ישראל למשפחת נתניהו אחזקה של שניים מבתיהם, כולל וילה בקיסריה עם בריכה, שמראש העמסת הוצאות האחזקה שלה על גב הציבור איננה ראויה?

וכן, יאיר וליהי לפיד הסתפקו בדירה צנועה בבית אריה, בית נאה ומשופץ בפינת הרחובות עזה ובלפור, שנמצא אף הוא בבעלות משרד ראש הממשלה ומשמש למגורי מאבטחים. הם לא העמיסו על גב הציבור את הוצאות הווילה הפרטית שלהם, ונהגו בצניעות ובהתחשבות, מבלי לגרום סבל לתושבים המתגוררים בשכנות.

אבל כעת אנו נתיניה של דיקטטורת נתניהו, וזהו עוד נדבך בעיצובה ובכינונה, פרק נוסף בארכיטקטורה של הדיקטטורה.