הרג נפשע של בני ערובה

 

כשכתבתי כאן ב-19 בנובמבר על סיפורה של יסמין פורת כפי ששמעתי אותו כמה ימים קודם לכן בתכנית הבוקר של אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד, איש לא דיבר עדיין על הטנק שירה והרג את המחבלים ו-13 בני ערובה כאחד – רק בת ערובה אחת, הדס דגן, נותרה בחיים. ברשימה שלי טעיתי במקום האירוע – הירי התרחש בביתה של פסי כהן בבארי שלשם הועברו בני הערובה, ולא בבית הזוג דגן, שאליו נמלטו קודם לכן יסמין ובן זוגה מהמסיבה ברעים. גם לא ידעתי בפירוש אם מדובר בטנק או בתותח, כי הטנק לא הוזכר בתכנית וכפי שכתבתי אז איש לא הצביע על כך שבני הערובה נהרגו מירי של צה"ל.

מאז הקדיש אסף ליברמן כתבה נוספת לסיפורה של יסמין וחזר איתה לבארי, שם היא דיברה בבירור על הטנק שהגעתו לזירה הפתיעה אותה, ולדבריה תמהה מדוע מביאים טנק כשיש בני ערובה, ונאמר לה שהטנק הובא רק לצורך הפלת קירות. בכתבה נוספת בערוץ 12 התראיינה הדס דגן ואמרה שאיננה מאשימה את היורים והיא מודה לכל מי שנלחם להציל אותם. לדעתי קשה לומר שמדובר בהצלה של בני הערובה, כאשר 13 מתוך 14 מהם נהרגו מירי הפגזים של טנק צה"ל.

בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה ב"ניו יורק טיימס", ובה תוארה מחלוקת בין תא"ל ברק חירם מפקד אוגדה 99 שהגיע לבארי ותפס פיקוד על כמה יחידות שלחמו שם בנפרד זו מזו, לבין מפקד הימ"מ שפעל שם וניהל עם המחבלים משא ומתן שבמסגרתו הסגיר את עצמו מחבל מבוגר ולקח עמו כמגן אנושי את יסמין פורת שכך הגיעה לידי השוטרים וניצלה. לדברי העיתון מפקד הימ"מ רצה להמשיך במשא ומתן עם המחבלים, בתקוה לכניעת מחבלים נוספים ולהצלת בני הערובה, ואילו חירם רצה להפסיק את המו"מ ולהשתלט בכוח, גם אם ייפגעו בני הערובה. לאחר שהמחבלים ירו טיל RPG, הודיע חירם למפקד הימ"מ שהמו"מ עם המחבלים הסתיים ונתן הוראה לטנק לירות. שני הפגזים שירה הטנק הרגו 13 בני ערובה ורק הדס דגן ניצלה. כל המחבלים נהרגו.

לא ברור מתוקף מה נטל חירם את הפיקוד על אירוע בני הערובה שעד אז ניהל מפקד הימ"מ במקום, ולא ברור מה היתה סמכותו להורות למפקד הימ"מ, שמנוסה הרבה יותר במו"מ לשחרור בני ערובה, להפסיק את המו"מ. בעיני הוראתו של תא"ל חירם לטנק לירות על הבית שבו נמצאו 14 בני ערובה וביניהם שני תאומים בני 12, ליאל וינאי חצרוני, שרובם נהרגו כתוצאה מירי הפגזים, והתאומים בכלל זה, היא הוראה נפשעת, שמייצגת את התפיסה המתנחלית שחשוב יותר להרוג מחבלים מאשר להציל בני ערובה, ואכן בצלאל סמוטריץ', נפתלי בנט, ואחרים המייצגים תפיסה מתנחלית, התגייסו להגן על ירי הפגזים על בני הערובה בהוראת חירם. התגייסות דומה מאותו צד פוליטי מגוננת על רוצחי שלושת החטופים ששיחררו את עצמם ונורו בידי חיילי צה"ל במפגן של ביריונות נפשעת, הפרת נוהלי פתיחה באש ואי ציות לפקודה לחדול אש.

לא לחינם אמרו חז"ל שמי שהורג לגוי, סופו שהורג לישראל. התפיסה הפשיסטית שבני ערובה מפריעים להרג מחבלים והתרת דמם מביאה שוב ושוב לרצח של יהודים חפים מפשע. יתרה מכך: לא רק שזו השקפה רצחנית ובלתי מוסרית, זו השקפה שבניגוד לדעת תומכיה לא זו בלבד שאיננה מחזקת את הכלל, את האומה, אלא קורעת ומחלישה אותה. גם מו"מ של יומיים או שלושה שהיה מביא להצלת בני הערובה או לפחות חלקם, היה מחזק את אנשי בארי ומפחית מהשבר שפקד אותם ואת המדינה כולה. ושערו בנפשכם ששלושת החטופים ששחררו את עצמם, אלון שמריז, יותם חיים וסאמר טלאלקה, היו מגיעים בבטחה למשפחותיהם. כמה היה הדבר מחזק את עמדת ישראל מול החמאס שחטופים השתחררו מבלי לשלם לחמאס שום מחיר. ואילו הרצח של שלושת החטופים לא רק שהוסיף שבר על שבר לאומה הישראלית שבורת הלב, אלא יצר מצב שבו מלבד אורי מגידיש לא הצליח צה"ל לשחרר שום חטוף בחיים, ואילץ את ישראל להתחנן לחמאס להסכים לעסקת שחרור חטופים נוספת, שאין לחמאס שום עניין בה. מי שמתיר את דמם של בני ערובה איננו גיבור והאסון שהוא ממיט עלינו גדול וכבד מנשוא.