תפילה וחרדה

 

נדמה שתחילת שנה חדשה היא זמן לסיכומי עבר ולציפיות ותקוות חדשות, אבל בתוך מועקה הולכת וגוברת של משטר נתניהו, בחרדה אינסופית שמא יצליח שוב לנצח בבחירות, או לא ממש לנצח, אבל להישאר בשלטון בתעלול כלשהו, ועדיין ילפות את גרוננו באחיזת החנק שלו, קשה לסכם וקשה להרגיש התחלה חדשה. אפשר אולי להתנחם בדברי חז"ל שכשהצרות מתרבות סימן שהגאולה קרובה, אבל מי יכול להסתפק בסימן דל שכזה. עדיין אנו מוצפים ברוע האינסופי, שמפזר אשמה ועלילות דם לכל עבר, הסתירו ממני, לא העירו אותי, לא סיפרו לי, כולם ידעו לפני, אילו העירו אותי הכל היה אחרת, כאילו מישהו הפריע לו להגיע לקריה בשבע ומחצה, וכבר בדרך להיוועץ עם שר הביטחון והרמטכ"ל, אבל מי שניסה לפטר את שר הביטחון לאחר שהזהיר מפני סכנה ממשית לביטחון ישראל, והתחמק מן הרמטכ"ל שהתחנן להיפגש איתו בכנסת – במצב יחסים שכזה כנראה אפילו להרים טלפון לא קל, גם אם ברור שמוכרחים. ומה עשה כדי להציל את חיילי וחיילות הבסיס בנחל עוז, כשעוד היה אפשר להצילם? מה עשה כדי לסלק את המחבלים שטבחו בתושבי בארי, אופקים, ניר עוז, כפר עזה? מה עשה לאחר שש וחצי בבוקר, כשכבר התעורר וידע? כמה אפשר לשקר? והגברת השופעת רוע, שמשקרת שיאיר גולן היה בעוטף בשעה מאד מוקדמת, כשבעלה טרם ידע, כשמדובר בשמונה וחצי בבוקר השביעי באוקטובר, כשכל המדינה כבר היתה על הרגליים, כשאפילו שומרי שבת הדליקו את הטלוויזיה כשהבינו שמדובר בסכנת חיים, כשאנשים התקשרו לדני קושמרו ולתמיר שטיינמן ובכו שהם נטבחים בממ"דים ואיש אינו בא להצילם, ולא היה דבר לעשות מלבד לבכות איתם יחד. כיצד אפשר לשקר על מה שחרות בבשרו של כל ישראלי, חרות בדם, ואנשים שגרים בקרבת קיסריה מעידים שצפו בשיירת ראש הממשלה נוסעת בכביש החוף בסביבות שמונה ועשרים בבוקר, כשאנשים כבר נזעקו לגיוס חירום של מילואים, או גייסו את עצמם לסייע לקרובים, וחלקם נזעקו ממש להציל חיים, והשאלות שעדיין מנקרות, היכן היו גדודי החי"ר והשריון, מדוע לא מלאו הכבישים בטנקים דוהרים לעוטף עזה, והיכן היו מטוסי חיל האוויר, ואיך אנשים נטבחו ונשרפו למוות על טפם וזקניהם ואין מציל, אין מציל. עדיין אנחנו כלואים בבוקר הזה שאין לנו מפלט ממנו, ודווקא עליו מנסים למכור לנו סיפורי בדים. זה לא רק מרגיז, זה כואב, זה שובר, זה חונק.

ותודה לאל ולבג"ץ שעדיין יש לנו גלי צה"ל, ותאגיד שידור ציבורי, וערוצי תקשורת שאינם שופרות שלטון אלא קולות המציאות שלנו, קשה ומרה ככל שתהיה, שעדיין שומרים אותנו מחוברים, וברוכים העצב והצער והמכאוב שמוסיפה הבינה, כי הם טובים מעצימת העיניים, וברוכה האמת החותכת בבשר מן השקר המלטף, ויהי רצון שנוסיף חכמה ודעת ונדע לבחור בטוב על פני הרע, בחיים על פני המוות, ברחמים על פני האכזריות והרוע. ויהי רצון שנמצא רחמים ונחמה וחסד בשנה החדשה הזו, שתביא שלום ותרחק ממלחמה, שתהיה שנת בניין ולא שנת חורבן, שנת תנחומים ולא שנת דמים. וכמאמר יחזקאל הנביא לרועי ישראל:

הוֹי רֹעֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם--הֲלוֹא הַצֹּאן, יִרְעוּ הָרֹעִים. אֶת-הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת-הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ, הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ; הַצֹּאן, לֹא תִרְעוּ: אֶת-הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת-הַחוֹלָה לֹא-רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת-הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת-הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם; וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם, וּבְפָרֶךְ. וַתְּפוּצֶינָה, מִבְּלִי רֹעֶה; וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וַתְּפוּצֶינָה.

כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא-יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים, אוֹתָם; וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה... וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא-תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז...

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה-רָעָה מִן-הָאָרֶץ; וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח, וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים...

 

ויהי רצון שיתקיימו בנו בשנה החדשה מקצת דברי הנביא.