פריעת חוק ומין בפרהסיה

נדמה לי כאילו השבוע האחרון היה ארוך בלי סוף, כאילו התחיל לפני שנים, אולי בגלל שכל השבוע פחדתי מאד שאושר שוב יברח ולקחתי אותו רק לעמק המצלבה ולמקום שמותר לשחרר בו כלבים במעלה גן סאקר, שהוא דוקא די נהנה שם, במיוחד ביום רביעי כשירד גשם והיו שם מעט כלבים והרבה בוץ, וכל זה בגלל שביום שני בבוקר אושר רדף אחרי כלבה מגן העצמאות למרכז העיר ונעלם לי מהעין. רק אחרי חמש שעות התקשרו אליי מהשירות הוטרינרי שמצאו אותו במרכז העיר מזדווג עם כלבה ולקחו אותו למכלאה של השירות ונסעתי להוציא אותו משם. כשירדתי למכלאות מיד ראיתי את אושר והיה לו מבט כזה של הפתעה ואושר על הפנים כשהוא ראה אותי באה, מבט של מישהו שלא האמין שיוציאו אותו משם, למרות שהוא היה שם רק שעה בעצם. בשאר הזמן הוא שוטט בעיר ודי נהנה כנראה. אני חיפשתי אותו במרכז העיר אבל לא ראיתי שום דבר. הלכתי לחנות של סטימצקי שלשם אני הולכת איתו כל שבוע לקחת את העיתונים בגרמנית, ופעמיים קניתי לאושר פיצה בפיצריה הסמוכה אז חשבתי שאולי הוא הלך לשם לבקש פיצה, אבל לא מצאתי אותו שם וחזרתי הביתה מובסת וקצת המומה עם הרצועה ביד. התחלתי לנקות את הבית, במיוחד את המטבח, שטפתי את כל הכלים וניקיתי את השיש כמעט כמו בפסח ושטפתי את הרצפה ואחר כך החזרתי את כל הבקבוקים לחנות והלכתי שוב לחפש את אושר בגן העצמאות. היו שם הרבה כלבים אבל הוא לא היה שם ושוב חזרתי הביתה עם הרצועה והתיישבתי והרגשתי איך הצער משתלט עלי, וחשבתי שאושר כלב כל כך גדול שהוא לא יכול פשוט להיעלם, ובוודאי ימצאו אותו ויתקשרו אלי, אבל גם פחדתי שאולי אני לא אמצא אותו ולא אראה אותו יותר לעולם, שאולי הוא ברח לרשות הפלשתינית או משהו כזה, ולא יכולתי לחשוב יותר על שום דבר ואז צילצלו לי מהשירות הוטרינרי ואמרו לי לבוא מהר, לפני שתסתיים קבלת הקהל ואצטרך להשאיר שם את אושר עד הבוקר. תפסתי מונית ליד הבית והנהג אמר שהוא יודע איפה השירות הוטרינרי והוא ייקח אותי לשם מהר. באמת הוא נסע מאד מהר וכל הדרך שאל אותי אם אני אוהבת את אושר, והוא שאל את זה כאילו זאת היתה שאלה על עצמו. בשירות הוטרינרי היה רופא כעוס שאמר לי לחכות בחוץ כי היו אצלו אנשים, וכשקראו לי אליו הוא צעק עלי ששיחררתי את אושר בגן העצמאות וזה אסור לפי החוק לשחרר שם כלבים, ואמרתי לו שבכל יום משחקים שם כלבים משוחררים והוא אמר שזה נגד החוק ואם הם שולחים פקח הוא ייתן לכולם קנס וקצת הצטערתי שאמרתי את זה, למרות שכנראה הוטרינר ידע גם קודם שבכל יום משחקים בגן העצמאות כלבים, אבל הם לא ברחנים כמו אושר, ואמרתי לו שאני שומרת עליו והוא אמר שמה שקובע זה מבחן התוצאה ובזה נכשלתי, ומי שעובר על החוק ונתפס משלם על זה, ושעכשיו אושר בא במגע עם כלבה לא מחוסנת שאין לה שבב ולא יודעים מי הבעלים שלה, וכשהוא דיבר הוא עוד יותר התרגז ואמר שהפקחים היו צריכים לחכות שעה עד שהצליחו להפריד ביניהם ולהעלות אותם לניידת, כי לא יכלו להעלות אותם מחוברים. אולי אם היו מספרים לי את זה בסיטואציה אחרת הייתי צוחקת, אבל הוטרינר היה מאד כועס וגם אני לא צחקתי בכלל, ושאלתי כל הזמן אם אושר בסדר, והוטרינר אמר שלא אמרו לו שהוא נפצע או משהו ורציתי כבר לראות את אושר, כי דאגתי לו מאד. שאלתי מתי תפסו אותו והוטרינר אמר שהוא הגיע בשתיים וחצי, שזה חמש שעות אחרי שהוא ברח לי, ודי נעלבתי שבמשך כל השעות האלה רק אני חיפשתי את אושר ואושר לא חיפש אותי בכלל. אמרתי לוטרינר שהוא ברח לי בבוקר והוא אמר מי יודע כמה כלבות הוא זיווג ועכשיו יהיו עוד גורים נטושים שיגיעו לכאן, ואני חשבתי שאולי מישהו ייקח את הגורים האלה ויאהב אותם, כמו שאני אוהבת את אושר. למרות שהוטרינר היה מאד כועס הוא ויתר לי על הקנס, אולי נראיתי לו מספיק מסכנה, ולקחתי את אושר שמאד מאד היה מאושר לצאת מהמכלאה וחיכינו לשרון שתבוא לקחת אותנו הביתה, ושרון היתה מעוצבנת מאד ואמרה שחבל שאי אפשר להשאיר את אושר בשירות הוטרינרי, ושאם הוא יברח עוד פעם שלא נצלצל לה. אושר מצדו דוקא שמח לראות את שרון וניסה ללקק אותה, אבל שרון התעצבנה עליו ואמרה לו כל הזמן למה הבאנו אותך, ואני החזקתי אותו חזק ונסענו הביתה ושרון התעצבנה כל הזמן, כי היתה שעת סיום העבודה והרחובות היו עמוסים ופקוקים ולקח לנו המון זמן להגיע הביתה. אושר אכל קצת וישר עלה לספה שלו והלך לישון, ואני חיבקתי את אושר חזק ואמרתי לו שאני אוהבת אותו ושלא יברח לי יותר אף פעם, ובכל אופן אם הוא רוצה לזיין כלבה שלא יעשה את זה באמצע רחוב יפו, ואושר רק ליקק אותי ולא הבין שום דבר.