אלזה לסקר-שילר / מנוח, שיר אהבתי

מָנוֹח

עִם אִישׁ מַחֲרִישׁ אֲנִי רוֹצָה לִנְדֹד

עַל הָרֵי מוֹלַדְתִּי

מִתְיַפַּחַת מֵעַל גֵיאָיוֹת

מֵעַל אֲוִיר מָתוּחַ.

בְּכָל מָקוֹם אֲרָזִים רוֹכְנִים

וּמְפַזְּרִים נִצָּנִים.

אֲבָל כְּתֵפִי נוֹטָה מַטָּה

מִכֹּבֶד הַכָּנָף

מְחַפֶּשֶׂת יָדַיִם שְׁלֵווֹת, נִצְחִיּוֹת:

עִם מוֹלַדְתִּי אֲנִי רוֹצָה לִנְדֹד.

Rast

Mit einem stillen Menschen will ich wandern

Ueber die Berge meiner Heimat

Schluchzend Ueber Schluchten,

Ueber hingestreckte Luefte.

Ueberall beugen sich die Zedern

Und streuen Blueten.

Aber meine Schulter haengt herab

Von der Last des Fluegels.

Suche ewige, stille Haende:

Mit meiner Heimat will ich wandern.

שִׁיר אַהֲבָתִי

כְּמוֹ בְּאֵר סוֹדִית

מְמַלְמֵל דָּמִי

תָּמִיד עָלֶיךָ, תָּמִיד עָלַי.

תַּחַת סַהַר מִסְתַּחְרֵר

רוֹקְדִים חֲלוֹמוֹתַי הָעֵרוֹמִים, הַמְּחַפְּשִׂים,

יְלָדִים סַהֲרוּרִים

חֶרֶשׁ עַל גְּדֵרוֹת אֲפֵלוֹת.

הוֹ, שְׂפָתֶיךָ שִׁמְשִׁיּוֹת...

נִחוֹחוֹת שִׁכָּרוֹן אֵלֶה שֶׁל שְׂפָתֶיךָ...

מִתֹּךְ סוֹכֵךְ כָּחוֹל מֻקָּף כֶּסֶף

אַתָּה מְחַיֵּךְ... אַתָּה, אַתָּה.

תָּמִיד הַטִּפְטוּף הַמִּתְפַּתֵּל

עַל עוֹרִי

מֵעֵבֶר לַכָּתֵף –

אֲנִי מַקְשִׁיבָה...

כְּמוֹ בְּאֵר סוֹדִית

מְמַלְמֵל דָּמִי.

הערה: הסוכך הכחול כאן הוא פרח ממשפחת הסוככיים, דומה למסרק שולמית.

Wie ein heimlicher Brunnen

Murmelt mein Blut,

Immer von dir, immer von mir.

Unter dem taumelnden Mond

Tanzen meine nackten, suchenden Traume,

Nachtwandelnde Kinder,

Leise ueber duestere Hecken.

O, deine Lippen sind sonnig…

Diese Rauscheduefte deiner Lippen…

Und aus blauen Dolden silberumringt

Laechelst du… du, du.

Immer das schlaengelnde Geriesel

Auf meiner Haut

Ueber die Schulter hinweg –

Ich lausche…

Wie ein heimlicher Brunnen

Murmelt mein Blut.