המשורר והמלומד פרידריך ריקרט (1866-1788) כתב מאות שירים לאחר מות בנו ובתו בחורף אחד ממחלת השנית. כבר הבאתי כאן:
וכן:
כאן תרגמתי את השירים
15 עד 22
המקור: Kindertodtenlieder
15. תָּמִיד
דַּאֲגָה שִׁירַת לְבָבִי
לְלַוּוֹת
אֶת מַצָּבִי,
אַךְ
דַּאֲגָה תְּחִלָּה כַּחֹק,
לְלַוּוֹתוֹ
רַק מֵרָחוֹק.
עוֹד
וָעוֹד הִיא הִתְקָרְבָה
עַד
לְיַחֲסֵי קִרְבָה
וְכָעֵת
צְמוּדִים תָּמִיד
אֵין
בֵּינָם עוֹד לְהַפְרִיד.
חוֹלֶה
הוּא מִי שֶׁשָּר שִׁירִים
הֵיכָן
שֶׁיְּלָדִים קוֹבְרִים
אַךְ
שָׂא תּוֹדָה לְמַחְלָתְךָ
שֶׁאֶת
עִשְׂבֵי הַמָּוֶת מְבִיאָה לְךָ.
16. בַּצִּיּוּרִים
וּבַשִּׁירִים
שֶׁיָּפִים
מִכָּל נִרְאוּ לִי
עָלָה
יֹפְיֵכֶם עַל כֻּלָּם.
וְתָמַהְתִּי,
שֶׁבְּחַיַי
זָכִיתִי
לִרְאוֹת בָּכֶם בְּעֵינַי
אֶת
מַה שֶׁהֶאֱמַנְתִּי שֶׁחַי
רַק
בְּצִיּוּרִים וּבְשִׁירִים.
שִׁירִים
וְצִיּוּרִים
שֶׁכְּמוֹ
תְּמוּנוֹת מִמִּסְגַּרְתָּן
יָצְאוּ
הַחוּצָה לַחַיִים,
תָּמִיד
הִפְלִיאוּנִי עַד מְאֹד,
כָּעֵת
מִתְפַּלֵא אֲנִי פָּחוֹת
אָנוּס
לִרְאוֹת אֶת הַעֵינַיִם,
בְּהֵעַלְמְכֶם,
שׁוּב הוֹפְכוֹת אֶתְכֶם
לְצִיּוּרִים
וּלְשִׁירִים.
2.
בְּאַקְלִים
חָמִים עָדִין
כְּמוֹ
זֶה שֶׁשׂוֹרֵר
תַּחַת
שֶׁמֶש אִיטַלְיָה,
אוֹ
בִּתְּמוּנוֹת שֶׁל רְפָאֵל,
גְּדֵלִים
רַק נִצָּנִים כָּאֵלֶה
שֶׁל
יֹפִי, כְּמוֹתְכֶם,
לְהִתְפַּתְחוּת
שְׁלֵמָה
בְּלִי
שֶׁבֶר וּבְלִי מוּם.
כֵּיצַד
הָיִיתֶם כָּאן גְּדֵלִים,
חָשַׁבְתִּי
בְּרֹב דְּאָגָה,
בְּאַקְלִים
פִּרְאִי אַלִּים?
בְּאַקְלִים
פִּרְאִי אַלִּים
אֵיך
הַמַּרְאָה הַטְּהוֹרָה שֶׁל הַחֵן
הָיְתָה
בִּמְהֵרָה מַקְדִּירָה פָּנִים?
אֵיךְ
דַּחַף פְּרִיחַת הַנִּצָּנִים
מִתְקַהֶה
עֵת הֵם מְנִצִּים,
מִתְכַּוְּצִים
וּמִתְעַפְּשִׁים!
לָכֵן
אַתֶּם, אֲבוֹי לִי,
בְּרָכָה
עֲלֵיכֶם, מֵתִים,
פּוֹרְחִים
רַק בַּשָּׁמַיִם,
פּוֹרְחִים
רַק בַּשִּׁירִים,
פּוֹרְחִים
כָּאן וְגַם שָׁם
בְּאַקְלִים
חָמִים עָדִין.
17. אֵי
אָז זָרְמָה סְבִיבִי שִׂמְחָה
כְּמֵי
נָהָר
וְעֵת
דָּלִיתִי, עֹדֶף רַב
בַּצַּד
נוֹתַר.
כֵּיצַד
חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּיבַשׁ
הַמַּעֲיָן?
הָעֹדָפִים
נָזְלוּ
לְכָאן
וּלְכָאן.
לְאָן
זָרְמוּ לָהֶם הַמַּיִם
בִּן
לַיְלָה, הַס?
חִישׁ
חָשׁוּ הֵם לְהַכִינֵנִי,
שֶׁלֹּא
אֶמְאַס!
חָלְפָה
הָלְכָה שִׁפְעַת הָאֹשֶׁר
מִמֶרְחָקִים
הָמְתָה
בְּרָכָה
אַחַת הָיְתָה לִי
וְאֵין
כְּמוֹתָה.
רוֹצוֹת
עֵינֵיכֶם תְּמוּרַת בִּכְיָן?
אָז
בְּכוּ נָא עוֹד!
וְדֶרֶךְ
חַיַי יְלַוֵּנִי
נְהַר
דְּמָעוֹת.
מַאֲזִין
לְזֶרֶם הַיָּגוֹן
בְּהֶבֶל
לֵיל
מִן
הַצַּד הָהוּא קוֹל מֵיתְרֵי זָהָב
בִּרְכָתוֹ
מְיַּלֵּל.
עַל
גְּדָתוֹ שִׁירִים אֲפֵלִים אֶשְׁתֹּל
נִיחוֹחָם
נוֹדֵף.
עַד
שֶׁבְּעַצְמִי עָטוּר כְּנָפַיִם
לְשָׁם
אֶתְעוֹפֵף.
18. צְרִי-גְּוִיּוֹת
מִצְרִי
הִיא
תְּעוּקַת לִבִּי
שֶׁמְּיַפָּה
לְאָמָנוּת
אֶת מַה
שֶׁמוֹתְכֶם חָרַת בִּי.
אֶת
כָּל שֶׁאוֹתָנוּ מְיַסֵּר
נְטַהֵר
וְשִׁיר
מִמֶּנוּ נְשׁוֹרֵר.
אוֹסֶפֶת
אֵפֶר הַמֵּתִים
הַיִי,
הֶלֶנָה, שִׁיר קִבְרֵיכֶם.
מְלַקֶּטֶת
גִּמְגּוּמִים עֲנוּגִים
שֶׁל
מְתִיקוּת הִתְבַּגְרוּתְכֶם.
כָּל
זֶה נִשְׁאָב
וּמְּדֻבָב
מִתְּעוּקַת
לִבּוֹ שֶׁל אָב.
19. בַּיּוֹם
אַתְּ צֵל
וְאַתְּ
אוֹר בַּלֵיל
אַתְּ
חַיָּה בִּכְאֵבִי
וְלֹא
תָּמוּתִי בִּלְבָבִי.
כְּשֶׁאֶפְרֹשׂ
אֶת אָהֳלִי
פֹּה
עִמִּי תָּגוּרִי
בַּיּוֹם
אַתְּ צִלִּי
וּבַלַּיְלָה
אוֹרִי.
וּכְשֶׁלִשְׁלוֹמֵךְ
אֶשְׁאַל
אֲקַבֵּל
תְּשׁוּבָה חִיש קַל
אַתְּ
חַיָּה בִּכְאֵבִי
וְלֹא
תָּמוּתִי בִּלְבָבִי.
בַּיּוֹם
אַתְּ צֵל
אַךְ
אַתְּ אוֹר בַּלֵיל
אַתְּ
חַיָּה בִּכְאֵבִי
וְלֹא
תָּמוּתִי בִּלְבָבִי.
20. אִם
לָמוּת עֲלֵיכֶם נִגְזַר,
טוֹב
הַדָּבָר שֶׁיַּחַד מַתֶּם,
לֹא
כִּי לָמוּת לְבַד זֶה צַעַר,
כִּי
גַּם בַּמָּוֶת לֹא נִפְרַדְתֶּם.
וּכְמוֹ
שְׁתֵי לֶהָבוֹת עַל מִזְבַּח בֵּיתֵנוּ
שְׁנֵיכֶם
יַחְדָיו דּוֹלְקִים בִּשְּׁבִילֵנוּ.
פֹּה
נִמְצָא מַה שֶׁאָבַד
לֹא
תִּשְׁלֹט בּוֹ מִשְׁאַלְתֵּנוּ
אֵין
שׁוּם טַעַם שֶׁנִּפְחַד
שֶׁעוֹד
פַּעַם נְאַבְּדֵנוּ.
כִּי
מַה שֶׁיֵּשׁ אוֹבֵד כֻּלּוֹ
רַק
כְּשֶׁשּׁוֹכְחִים אוֹתוֹ.
לָכֵן
כֹּה תִּבְעָרוּ בַּלֵּב
לֶהָבוֹת
אֲחָיוֹת נִצְחִיּוֹת
שֶׁגַּם
אִם כֹּה חַי הַכְּאֵב
בְּאֵפֶר
הַמָּוֶת אֵינְכֶן נִמְחוֹת.
כִּי
יִלְהֲטוּ עוֹד שַׁלְהֲבוֹתֵיכֶם
בְּרֹךְ
גָּוָן כְּמוֹ תְּמוּנוֹתֵיכֶם!
21. הוֹ
יֶלֶד, מְכֻסֶּה כֻּלְךָ
פְּרָחִים
וְגַם זֵרִים.
מַעֲמִיקִים
אֶל מְקוֹם מִשְׁכָּבְךָ,
וְעִם
גּוּפְךָ הֵם מִתְפּוֹרְרִים.
כְּשֶׁמַּשָּׁבֵי
אָבִיב שֵׁנִית יַמְטִירוּ,
פְּרָחִים
חֲדָשִׁים אֶת קִבְרֵךָ יָעִירוּ
וּמִבְּלִי
שֶׁתִּשְׁזְפֵם עֵין נַעַר
יִבְּלוּ
מֵאֲחוֹרֵי חוֹמוֹת שֶׁל צַעַר.
אֲבָל
אָבִיךָ, שֶׁמְּכַנֶּה אֶת עַצְמוֹ מְשׁוֹרֵר
רוֹצֶה
לְהַכְתִּירְךָ לִזְּמַן אָרוֹך יוֹתֵר.
אֶת
כָּל צַעֲרוֹ עָלֶיךָ בְּזֵרִים שׁוֹזֵר
לוּ
צְלִיל אֶחָד רַק מִכָּל אֵלֶה יִשָּׁאֵר
שֶׁיִּנָּצֵל
בְּחֶסֶד אֵל מִן הַכּוֹרֵת
מַזְכֶּרֶת
נֶצַח לַיֹּפִי שֶׁהֶחֱוִיר בְּטֶרֶם עֵת!
22.
הָיִית קְטַנָּה, וּפְרָחִים קְטַנִּים אֲנִי שׁוֹזֵר
לָךְ
לְזֵר, וְשִׁירִים קְטַנִּים אֲנִי מְשׁוֹרֵר
מַתָּנוֹת
כֹּה קְטַנּוֹת אֲנִי מֵבִיא מֵאַהֲבָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר.
פְּרָחִים
יוֹתֵר מִכָּל נוֹשְׂאִים חֵן בְּעֵינַיִךְ
וְשִׁירִים,
שֶׁלֹּא הוּבְנוּ בְּמִלְמוּלַיִךְ
לוֹמֶדֶת
אַתְּ כָּעֵת לָשִׁיר בְּהֵיכַלַּיִךְ.
אֶל
הַפְּרָחִים שֶׁלִי אַתְּ מַשְׁפִּילָה עֵינַיִם
אִם
אֶת שִׁירַי בָּאָרֶץ אֵין שָׁרִים בֵּינְתַיִם
הֵם
יִזְדַּמְרוּ יָפֶה יוֹתֵר מִן הַשָּׁמַיִם.
