רוגל אלפר תוקף את צבי יחזקאלי

הבוקר רוגל אלפר תקף ב"הארץ" את צבי יחזקאלי, ולעג לפרשנות של יחזקאלי שריבוי המחבלים שבאים מן הכפר ג'בל מוכאבר נובע מהשתלטות חמאס על הכפר. רוגל אלפר רשאי כמובן לחשוב שיחזקאלי טועה ורואה מהרהורי לבו, ולא ההתנגדות שלו לפרשנות של יחזקאלי גורמת לי לכתוב, אלא הצורה שבה אלפר לועג לדתיות של יחזקאלי ולזקן שגידל. "גם במראה החיצוני של יחזקאלי התרחשה חמאסיזציה. יחזקאלי הוא חלק מגל הפונדמנטליזם הדתי ששוטף את המזרח התיכון. כוחה של הדת השתלט עליו," כותב אלפר. בסוף הביקורת הוא אומר שיחזקאלי הוא חבר של ינון מגל, שזאת צורה להגיד שהפרשנות של יחזקאלי היא רק ביטוי לדיעות הפוליטיות הימניות שלו, ואין לה קשר למציאות.

רוגל אלפר לא מזכיר במפורש את המזרחיות של יחזקאלי. הוא מתוחכם יותר. הוא אומר שיחזקאלי מדבר על חמאס כמו שאשכנזים מדברים על ש"ס, שהסיתה את העניים המזרחיים נגדם. אבל כך בדיוק מדבר רוגל אלפר על יחזקאלי, המזרחי הדתי ש"עבר חמאסיזציה" ומגדל זקן, והוא לדידו של אלפר המקבילה היהודית של החמאס, חלק מגל הפונדמנטליזם הדתי ששוטף את המזרח התיכון. הרתיעה של אלפר מיחזקאלי איננה רק התנגדות לפרשנות שלו, היא התנגדות לשונות שלו מהמוצא העדתי ומהחוג החברתי של אלפר, שמרבה לבטא את הרתיעה שלו ממדינת ישראל והכמיהה שלו לארצות-הברית, המדינה הדתית  ביותר במערב, שהנשיא שלה הוא נוצרי אדוק ומבקר קבוע בכנסיה, שהיא גם המדינה האלימה ביותר במערב והגזענית ביותר במערב, שאוכלוסיית בתי הסוהר שלה, שחלק לגמרי בלתי פרופורציוני ממנה הם שחורי עור, היא הגדולה במערב, והיא היחידה במערב שיש בה עונש מות, שמוטל גם הוא במידה לא פרופורציונית על שחורים, אבל בכתבות של אלפר ארצות-הברית מתוארת כמעוז החילוניות, הסובלנות והדמוקרטיה, שאליה נכסף לבו הסובל כל כך מהחברה הישראלית, שיש בה דתיים ומזרחיים ואנשים בכלל לא כמוהו, דבר שקשה לו מאד לסבול. הכתיבה של אלפר היא כאילו פוליטית, אבל היא בעצם כתיבה גזענית מובהקת, שמבטאת דחייה מהשונה וחוסר יכולת לכבד את דעתו ולהתייחס אליה עניינית.

צבי יחזקאלי הוא דתי ומזרחי במוצאו ואולי הוא גם ימני בדיעותיו, וכל זה לא ממש רלוונטי, כי העניין שלו במה שקורה בחברות הערביות והפלשתינים בכלל זה הוא אמיתי. הוא מבלה את ימיו בביקורים בישובים ערבים, בשיחות עם ערבים בערבית, בקריאת עיתונות ערבית וצפייה בתחנות טלויזיה ערביות. הוא רואה ושומע דברים, והוא מספר לנו עליהם. השבוע שמעתי אותו מספר על ההשפעה הרעיונית של דאע"ש על צעירים מוסלמים בכל העולם, ודבריו לגמרי עלו בקנה אחד עם דברים ששמעתי מהרבה מקורות אחרים. גם עמיתו של אלפר לעיתון, יאיר אטינגר, שהסתובב בג'בל מוכאבר ודיבר עם אנשים, מספר על בעל מכולת שנקראת "מכולת הר-נוף". יאיר אטינגר חשב שהשם מקרי, אבל לי נדמה שהוא לא יכול להיות מקרי, ושהוא מבטא תמיכה מצמררת בטבח בבית-הכנסת בהר-נוף שביצעו בני הכפר לפני כשנה, אבל גם אם אטינגר צודק ששם המכולת מקרי, הרי על הקיר במכולת תלויה לדבריו מודעה שמודיעה על מהרג'אן אל-אקצה, הכנס של התנועה האיסלמית הצפונית שבו הוכרז שהמסגד בסכנה, ובעל המכולת מספר לאטינגר שהיה בכנס הזה, ושביקר בחפירות הארכיאולוגיות מתחת להר-הבית, ושהוא סמוך ובטוח שמטרת החפירות היא למוטט את המסגד ולבנות במקומו את בית המקדש. דברים דומים מאד אמר צעיר ערבי תומך בל"ד שהתראיין לפני מספר ימים לירון לונדון, ואמר שאין שום ספק שממשלת ישראל מתכננת להרוס את המסגדים בהר הבית ולבנות במקומם את בית המקדש. גם הערבי שיאיר אטינגר ריאיין, וגם זה שירון לונדון ריאיין, התעקשו שהסיבה לגל הפיגועים הנוכחי היא הסכנה שנשקפת למסגדים מצד ממשלת ישראל, שהיא לדבריהם סכנה ממשית ובטוחה, והם לא מקבלים שום טענה שזו האשמה מטורפת והסתה לשמה.

ונניח שלא היינו שומעים בכלל שום פרשנים, ורק היינו צופים בסרטונים של דאע"ש עורפים ראשי אנשים ושורפים אותם חיים. האם לא היה עולה בדעתנו שיש לכך השפעה שמעודדת טרור? האם לא שמענו על צעירים בכל העולם, גם כאלה שגדלו והתחנכו במערב, שמתגייסים לדאע"ש? והאם החמאס לא קרא במפורש לבצע פיגועים, והאם ניסיונות תושבי עזה לפרוץ את הגבול לישראל אינם קשורים למדיניות החמאס? האם באמת הפלשתינים חסרי הנהגה והכל ספונטני ואקראי? האם ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי אינם הנהגה? ואנשי הוואקף שקוראים להגן על מסגד אל-אקצה? והשיך ראאד סלאח? האם זו איננה הנהגה שמובילה לעימות עם ישראל? באמת רק צעירים בגילאי העשרה עושים הכל ספונטנית? וההעדפה שלהם לשימוש בנשק קר, האם איננה מזכירה את דאע"ש? והאם באמת מוזר כל כך שהנהגת בל"ד קוראת למאבק על הר הבית? האם אינם מונהגים על ידי עזמי בישארה שיושב בקטאר, והאם קטאר איננה פטרוניתו של החמאס? אכן אינני מומחית לענייני ערבים ולא פרשנית טלויזיה, אני רק צרכנית תקשורת, המומחיות שלי במקומות אחרים, אבל האם קשה כל כך לראות כיצד משתלבים דבריו של צבי יחזקאלי במציאות המצמררת באזורנו? כיצד הם משקפים אותה?

רוגל אלפר מעדיף את דברי אלון בן-דוד ש99% מתושבי מזרח ירושלים אינם חפצים באלימות הזאת. אלון בן-דוד הוא אשכנזי חילוני כמו אלפר ואין לו כיפה וזקן, וזה מעניק לו בעיני אלפר הרבה יותר אמינות מזו שהוא מייחס לצבי יחזקאלי, למרות שברור שאלון בן-דוד מסתמך על תחושתו ולא על מחקר סטטיסטי, שתוצאות של 99% נדירות בו. התושבים ברחוב הגיא שירקו על אדל בנט לא שמעו כנראה על הסטטיסטיקה של אלון בן-דוד. אני יודעת שישראל נהגה בתושבי מזרח-ירושלים בזדון ובדורסנות. כתבתי בפוסט הקודם על בניית השכונות במזרח-ירושלים על אדמות שנגזלו מן הכפרים והשכונות הערביות במזרח העיר, שהחלה מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כלומר עוד בשלטון מפלגת העבודה, וגזילת בתי ערבים בעיר העתיקה נמשכת כל העת. אני מודעת היטב לרקע הזה לשנאה ולמרירות וגם לטרור. אבל האם זו הסיבה היחידה לגל הטרור הנוכחי? האם אפשר להתכחש למרכזיות של המאבק על הר-הבית בגל הפיגועים הנוכחי, ולמשמעותו הדתית? האם ההתנפלות על צבי יחזקאלי, שהוא דתי ומזרחי ולא נראה כמו האלפרים שפעם היו הפרשנים היחידים בטלויזיה ועכשיו צריכים לחלוק את בלעדיותם עם כל מיני אנשים שממש לא נראים כמוהם וגם מדברים שוטף בערבית, אולי אפילו מהבית, איננה אלא סירוב להכיר במציאות שהיא קשה יותר להבנה ולהתמודדות למי שמסרב להכיר בקיומה של אמונה דתית ובכוח ההשפעה העצום שיש לה על אנשים בישראל ובארצות ערב, ולא יאומן, אבל אפילו בארצות-הברית שאלפר כל כך מעריץ? ברק אובמה, למשל, וגם בני הזוג קלינטון, היו מאד נפגעים לו זילזל מישהו באמונה הדתית שלהם. ולא תאמינו, אבל גם אנגלה מרקל היא אשה דתיה, בת של כומר לותרני ומקורבת לחוגים לותרניים, ובכלל גם בבונדסטאג אחוז הפוליטיקאים הדתיים גבוה מאחוז הדתיים המוצהרים באוכלוסיה הגרמנית. ייתכן שדתיות מניעה אנשים לאקטיביזם פוליטי, כפי שהיא מניעה אותם לאקטיביזם בתחומים אחרים. דתיות, כמו כל השקפה אנושית, יכולה להוביל למעשים טובים או רעים. תלוי באיזו מידה אדם מסוגל לקבל ולכבד את השונים ממנו, לפנות ולתת להם מקום מתוך התחשבות וכבוד ורצון טוב, ולא להפוך את אמונתו למכשיר לשנאת הזולת ולפגיעה בו. נדמה לי שבעניין הזה אין הרבה הבדל בין אדם דתי לאדם חילוני.