אלזה לסקר-שילר / גוזל יונה

"גּוֹזָל יוֹנָה שֶׁשּׂוֹחֶה בְּדָמוֹ שֶׁלּוֹ"

כְּשֶׁהִקְרֵאתִי לְעַצְמִי מִלִּים אֵלֶה,

נִזְכַּרְתִּי בְּאֶלֶף שְׁנוֹתַי.

עִדָּנֵי קֶרַח נֶעֱלָמִים – חַיִּים עַל חַיִּים,

בַּאֲשֶׁר נָחִים חַיַּי –

וְחוֹלְמִים עַל חַיַּי.

אֶת כָּל הָעֲמָקִים הִנַּחְתִּי בְּחֵיקִי

אֶת כָּל הֶהָרִים תָּפַסְתִּי,

אַךְ נַפְשִׁי מֵעוֹלָם לֹא חִמַּמְתָּנִי.

לִבִּי הוּא הָאֵם הַמֵּתָה,

וְעֵינַי הֵן יְלָדִים עֲצוּבִים,

שֶׁמְּהַלְכִים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.

"גּוֹזָל יוֹנָה שֶׁשּׂוֹחֶה בְּדָמוֹ שֶׁלּוֹ"

כֵּן, מִלִּים אֵלֶה הֵן לִי טִּפוֹת חַמּוֹת,

הֵן מוֹתִי הַשָּׁקֵט.

"גּוֹזָל יוֹנָה שֶׁשּׂוֹחֶה בְּדָמוֹ שֶׁלּוֹ"...

בַּלֵּילוֹת יוֹשְׁבִים שִׁבְעָה קוֹלוֹת בּוֹכִים

עַל מִפְתָּן הַשַּׁעַר הָאָפֵל

וּמְּצַפִּים.

הֵם יוֹשְׁבִים עַל הַגְּדֵרוֹת

סְבִיב חֲלוֹמוֹתַי

וּמִצְטַלְצְלִים.

וְעֵינִי הַחוּמָה פּוֹרַחַת

פְּקוּחָה לְמֶחֱצָה לִפְנֵי חַלּוֹנִי

וּמְצַרְצֶרֶת. –

"גּוֹזָל יוֹנָה שֶׁשּׂוֹחֶה בְּדָמוֹ שֶׁלּוֹ"...

"Taubchen, das in seinem eigenen Blute schwimmt"  

Als ich also diese Worte an mich las,

Erinnerte ich mich

Tausend Jahre meiner.

Eisige Zeiten verschollen –Leben vom Leben,

Wo liegt mein Leben –

Und traeumt nach meinem Leben.

Ich lag allen Taelern im Schoss,

Umklammerte alle Berge,

Aber nie meine Selle waermte mich.

Mein Herz ist die tote Mutter,

Und meine Augen sind traurige Kinder,

Die ueber die Lande gehen.

"Taubchen, das in seinem eigenen Blute schwimmt"…

Ja, diese Worte an mich sind heisse Tropfen,

Sind mein stilles Aufsterben.

"Taubchen, das in seinem eigenen Blute schwimmt"…

In den Naechten sitzen sieben weinende Stimmen

Auf der Stufe des dunklen Tors

Und harren.

Auf den Hecken sitzen sie

Um meine Traeume

Und toennen.

Und mein braunes Auge blueht

Halberschlossen vor meinem Fenster

Und zirpt –

"Taubchen, das in seinem eigenen Blute schwimmt"…