קנה לך ספר

אתמול מלאו לי ששים שנה וניצן שאלה אותי מה אני רוצה לעשות ביום ההולדת שלי ורציתי רק לבלות איתה את היום, כי רוב הזמן היא נמצאת באנגליה ואין לי הרבה הזדמנויות. אחר כך ראיתי שבדיוק נפתח שבוע הספר אז ביקשתי שנלך לשם. בשנה שעברה לא הייתי בשבוע הספר, אולי כבר כמה שנים לא הייתי, אינני זוכרת, ואני אוהבת ללכת לשם ולחטט בספרים, במיוחד אלה של ההוצאות הותיקות, כמו עם עובד והקיבוץ המאוחד, שמביאים מהמחסן ספרים ישנים שכבר אי אפשר להשיג בחנויות. אבל בכל פעם שמצאתי ספר שרציתי אמרו לי שאפשר שלושה במאה, או אחד ועוד אחד, ודברים כאלה שמבלבלים אותי. בעצם כולם אמרו שלוש במאה, לא כל כך שמתי לב לזה אבל ניצן אמרה לי, כולם אומרים שלוש במאה, נדמה לי שעל דוכן אחד אפילו כתבו במלים מפורשות "שלוש במאה". תמיד כשאומרים לי לבחור עוד ספרים אני מתבלבלת. בדרך כלל אני רוצה ספר אחד שמוצא חן בעיני ולא שלושה ספרים במאה שקל, ספרים זה לא כמו שעועית ירוקה שאם זה בזול אז לוקחים שני קילו במקום אחד, שיאכלו הילדים שעועית, יש בזה הרבה ויטמינים. לפעמים כשמתחילים להציק לי לבחור עוד ספר, ומתחילים להראות לי כל מיני ספרים ואומרים לי שזה מאד מצחיק וכאלה דברים אני מוותרת על כל הקנייה. פתאם נדמה לי שתיכף יפלו לי כל הספרים על הראש והאותיות שעל הכריכות קופצות ומתבלבלות לי. ספר צריך להתאהב בו, צריך לקרוא אותו כאילו אין שום דבר אחר בעולם. ואם אומרים לך תיקח עוד אחד, זה כמו שמציעים פגישה עם כמה בני זוג ביחד, יש בזה משהו מגעיל, כמעט פורנוגרפי, שהורג את האינטימיות בין בן-אדם לספר, ובן-אדם שאוהב ספרים רוצה אינטימיות עם ספר, לא אורגיה המונית. פעם אפילו הציעו לי בחנות צנצנת גדולה של קפה ביחד עם ספר, ואני לא שותה קפה, וכמה פעמים ממש דרשו שאבחר ספר בחינם, ובחרתי כמה אבל אף פעם לא קראתי אף אחד מהם. אני אוהבת לחפש ולמצוא ספרים שאני רוצה באמת. למשל את הסיפורים של אליס מונרו. בכל פעם שמצאתי קובץ סיפורים שעוד לא קראתי זה היה כמו למצוא מטמון קטן שחיפשתי, וגם כמו להשלים חתיכה בפאזל. אם אני אוהבת ספר אחד של סופר אני מחפשת עוד ספרים שלו, וזה כבר כמו פגישה שנייה עם מישהו שמצא חן בעיניך בפגישה הראשונה: זה מרגש עוד יותר מהפגישה הראשונה, כי כבר יש ציפיות ופוחדים להתאכזב, ומצד שני אם הציפיות מתממשות גם בפעם השנייה והשלישית, אז כבר מרגישים שיוצאים קבוע עם הסופר, וכבר מתגעגעים אליו מספר לספר כמו מפגישה לפגישה עם חבר אהוב. ואיזה אושר למצוא ספר שנורא רצית לקרוא וחיפשת וחיפשת המון זמן ופתאם מוצאים אותו בשבוע הספר מונח ככה בערימה ולא נראה כל כך טוב, איזה פגם בכריכה, ומרגישים כזאת שמחה שהנה עכשיו נפגשתם סופסוף, אתה והספר, ותוכלו להשלים את החסר, ואז אומרים לך זה שלוש במאה, ותמיד מתחשק לי לומר שמספיק לי עותק אחד, אני לא צריכה שלושה, זה רק בשבילי הספר, לקריאה עצמית, אבל אני רק עומדת שם בעיניים פעורות ומרגישה איך כאב הראש מתפשט מהאוזניים לגולגולת במעגלים מתרחבים כמו של אבן שנזרקת למים. פתאם מתפוצצים בלונים, אחד מתפוצץ לי ממש קרוב לאוזן ועכשיו האוזן ממש כואבת. בלונים לא הולכים טוב עם ספרים. אני לא אוהבת בלונים, אפילו ביום הולדת. אני לא אוהבת שום דבר שיכול להתפוצץ ולהרעיש, כולל בלונים וזיקוקים. יותר מדי דברים בירושלים מתפוצצים, אני מוכרחה שקט, ספר אחד בבקשה, רק הספר הזה, רק אותו אני רוצה, רק הוא קנה את לבי, אני טיפוס מונוגמי, שלושה זה יותר מדי בשבילי, אפילו שניים, עכשיו שקט, נלך הביתה, נשתה כוס תה, נפתח את הספר, העיניים תתרחבנה, העייפות תחלוף כלא היתה, הדף הראשון ייפתח כמו דלת ויבלע אותנו פנימה. ושום דבר לא יפריע לנו יותר.