הנכנסים בפנים והיוצאים בחוץ

בנימין נתניהו, ראש ממשלה מבוהל שחשרת חשדות לקבלת שוחד מרחפת מעל ראשו, כבר התנפל על השמאל ועל התקשורת הישראלית, ועכשיו גם רשת אל-ג'זירה על הכוונת. זאת איננה רשת אוהדת לישראל, אבל אי אפשר להאשים את הרשת הזאת במשהו שאי אפשר להגיד על הרבה רשתות טלויזיה אירופיות, שאיתן נתניהו חושש להתעסק. משרד החוץ המליץ להניח לאל-ג'זירה, שהסיקור שלה את ישראל דוקא מאד מקצועי, ולזקנים כמוני שעוד זוכרים את הימים שבהם ישראל פשוט לא היתה קיימת מבחינת הרשתות הערביות, ושמה לא עלה בהן על השפתיים, קשה למצוא פסול באל-ג'זירה, שמראיינת אפילו את דובר צה"ל בשמו ובתוארו ומשדרת את דבריו כלשונם. אבל נתניהו רוצה לחבוט בערבים, וכשנתניהו רוצה – הוא מוצא. חיפשו חיפשו חיפשו ומצאו ראיון שנתן כתב אל-ג'זירה אליאס כראם לפני שנה, ושם אמר ש"כעיתונאי פלשתיני שנמצא באיזור כיבוש או כאיזור עימות, העבודה העיתונאית היא חלק אינטגרלי מההתנגדות ומהעשייה הפוליטית והחינוכית", וגם אמר ש"העיתונאי ממלא את תפקידו התקשורתי בהתנגדות על ידי הקולמוס, הקול או המצלמה, משום שהוא חלק מהעם הזה, והוא מנהל התנגדות בדרכו הייחודית".   

קראתי שוב ושוב את הדברים, בתרגומה של לשכת העיתונות הממשלתית שרוצה לשלול את תעודת העיתונאי של אליאס כראם, ובשום אופן אינני מצליחה להבין מה לא בסדר בדברים האלה. ממתי אסור להתנגד לכיבוש באמצעות הקולמוס, הקול והמצלמה? הלואי שכל הפלשתינים היו מתנגדים לכיבוש בדרכים האלה, ולא על ידי טרור. שלא לדבר על כך שהרבה מאד עיתונאים יהודים חושבים וגם מצהירים לגבי עצמם דברים דומים ואף מרחיקי לכת מאלה, ואיש איננו חושב לשלול מהם את תעודת העיתונאי ולפגוע בעבודתם ובפרנסתם. אבל אליאס כראם הוא ערבי, ואין זו הפעם הראשונה שנתניהו מנסה לפגוע בערבים רק מפני שהם ערבים, בתקוה לקושש אהדה מאנשים שהשנאה לערבים מעבירה אותם על דעתם, שאלה האנשים שהוא גם אוהב להקיף את עצמו בהם.

ומה שהכי עצוב זה שמי שנרתם לבצע את המהלך המרושע והמופרך הזה בשירות נתניהו, הוא מנהל לשכת העיתונות הממשלתית ניצן חן, הזכור במיוחד כעיתונאי שהרב עובדיה יוסף גזר עליו "תצא בחוץ", מפני שדיווחיו בערוץ אחד על תנועת ש"ס לא נשאו חן בעיני הרב. זאת היתה תקופה לא קלה לניצן חן, שלבסוף ערך מישהו סולחה בינו לבין הרב, מאז עברו הרבה שנים, ניצן חן חצה את הקווים מן העיתונות לשירות המימסד, וכעת הוא נותן יד למהלך של פגיעה בעיתונאי מפני שהוא ערבי ומפני שנתניהו החושש לעתידו רוצה להשליך לחסידיו עיתונאי ערבי כטרף קל, וניצן חן כבר איננו בחוץ, עכשיו הוא זה בפנים, ושולח אחרים החוצה. קוראים לזה התקרנפות, ותמיד עצוב לראות בן אדם שזוכרים לטובה מתקרנף בשירות השלטון.

וזה בשבוע שבו עצרה המשטרה את מני נפתלי ואלדד יניב משום שקראו לאנשים לבוא להפגנה, אחרי שהניסיון של דוד ביטן לארגן הפגנת נגד לא מאד הצליח. לדוד ביטן יש תקציבים ואוטובוסים והוא יכול להניע יהודים בכמויות לגני התערוכה כדי שיריעו לנתניהו. אבל בשביל להוציא הפגנות שהולכות וגדלות במספר משתתפיהן משבוע לשבוע לא מספיקים תככנות פוליטית ורצון עז להחניף לנתניהו, צריך תחושה אמיתית שנגרם לך עוול, תחושה שממלאת אותך בכאב ובזעם אמיתיים. את זה יש בשפע למני נפתלי, שנתניהו ממשיך לנסות ולהאשים אותו ללא בושה במעשיו שלו ושל משפחתו, בארוחות שהוזמנו מעבר למותר, וחסר רק שיאשים את מני נפתלי בכך שהוא הזמין את ארגזי השמפניה וקופסאות הסיגרים מארנון מילצ'ן, ואולי גם בכך ששתה ועישן אותם בעצמו. לא האמנתי בעצמי שמני נפתלי יצליח לסחוף כל כך הרבה אנשים למה שהתחיל כמאבקו הפרטי, לא למען שלטון החוק, כפי שטוענים מכפישיו מלשכת ראש הממשלה, אלא נגד שימוש סלקטיבי בחוק למען האינטרסים הפרטיים של ראש הממשלה, שזה מה שאנחנו רואים כעת, גם בעניינו של אליאס כראם וגם בעניינם של מני נפתלי ואלדד יניב. נתניהו שמכריז שמותר לראש ממשלה לקבל מתנות מחברים כמו אלה שקיבל מארנון מילצ'ן, שטוען כי הוא נרדף על לא עוול בכפו על ידי יריבים פוליטיים, עושה שימוש בסמכותו ובכוחו במסוה של אכיפת חוק, כדי להשתיק את הדורשים בצדק למצות את הדין עמו, וכדי להגן על עצמו מממערכות אכיפת החוק שחוקרות את החשדות נגדו, חשדות שדי במה שהתגלה בעניינם עד כה כדי לחייב אותו להתפטר מתפקידו, אבל נתניהו לא יתפטר, כי מכסא ראש הממשלה יהא לו קל יותר למנוע את הרשעתו בעבירות מירמה ושוחד, אולי למנוע בכלל את העמדתו לדין. זה השלב שבו נמצא נתניהו כעת, שלב שבו הוא מוכן לקעקע עקרונות דמוקרטיים וחוקתיים בלי גבול, כדי להציל את עצמו, ואני מאמינה שלמרות כוחו הרב, הוא לא יצליח בכך לאורך זמן. יותר מדי אנשים פגועים הותירו בני הזוג נתניהו בשולי דרכם, והזעם שנצבר באנשים האלה יפיל אותם בסופו של דבר, כפי שכבר הפיל את נתניהו בעבר יותר מפעם אחת, למרות תככנותו הפוליטית חסרת המעצורים, ושימושו הבלתי דמוקרטי ברשויות החוק.