החברה הישראלית, ההומוסקסואלים והנשים

זו איננה הפעם הראשונה שבה אני חווה ניכור ממסרים שמקדם הבית הפתוח בירושלים, שמארגן – בהצלחה מרובה – את מצעד הגאוה, אבל נדמה לי שהשנה היה לי קשה במיוחד. הנושא הרשמי של מצעד הגאוה השנה היה הלהט"בים והדת, נושא חשוב ביותר, שהתמקד בשאיפתם של הומוסקסואלים דתיים להישאר בקהילתם הדתית ולהתקבל בה כחברים שווים, למרות שונותם ולמרות ההסתייגות הדתית מזוגיות חד-מינית. אבל בפועל הקולות שנשמעו התייחסו לנושאים אחרים שהסעירו את ציבור ההומוסקסואלים, בעיקר את הגברים שביניהם, לאחרונה, מתוקף הדיונים המשפטיים והחוקתיים בנושאים אלה – זכותם של הומוסקסואלים לאמץ ילדים, ורצונם לקבל את הזכות שמעניקה מדינת ישראל לאזרחיה הנשואים כדת משה וישראל, לנצל נשים חלשות ולהשתמש בהן כרחם להשכיר, כאינקובטור חי, תוך התנכרות גמורה לרגשותיהן ולזכויותיהן כבני אדם וכאמהות.

לא מזמן שודר בתכניתו של אמנון לוי "פנים אמיתיות" תחקיר שובר-לב על מה שאפשר לכנות אך ורק "מפעל לייצור ילדים" בגרוזיה עבור זוגות ישראלים, תוך ניצולן של נשים גרוזיניות כפריות ועניות, ושל החוק בגרוזיה שמתיר את הניצול הזה, שכבר נחסם במדינות אחרות. נציג החברה המארגנת שמגלגלת מיליונים זעם על התחקירן ששאל את אחת הנשים הישראליות אם היא היתה מוכנה להרות וללדת כדי למסור את הילד, והיא ענתה ספונטנית "כמובן שלא". הנשים הגרוזיניות מקבלות עבור הילד עשרת אלפים או חמישה-עשר אלף דולר. הזוגות הישראלים משלמים לחברה מאתיים וחמישים אלף שקל. כמה משתלם להיות מתווך בעיסקות מפוקפקות שכאלה, ולגרוף רווחי ענק מיאושן של נשים ישראליות עקרות שכבר ניסו הכל ומן העוני והחולשה של כפריות גרוזיניות, שצריכות להתמודד לבדן עם הדיכאון שבמסירת ילד שהרית וילדת, ושלפחות בחלק מן המקרים את גם אמו הביולוגית. הבעיה העיקרית היא, כפי שתיאר פרופסור גרוזיני שעומד בראש ועדה לבדיקת הנושא, היא ההתקשרות של הנשים לפרי בטנן, והתוצאות הנפשיות הקשות של מסירת הילד לאחר לידתו. מה לעשות שהטבע יצר אותנו כך שההריון שלנו איננו רק תהליך טכני, שבזמן ההריון אנחנו מתקשרות נפשית בקשר עמוק לעובר הקטן ששוחה בבטננו, ומצפות לרגע שבו נחבק אותו בזרועותינו ולא ניפרד ממנו לעולם. אבל על הבמה במצעד הגאוה, כמו בכל מקום אחר, כינו את הנשים האלה "פונדקאיות", מלה שחותכת בלב כמו חרב. פונדקאי, מגדיר מילון אבן-שושן, הוא "כינוי לצמח ירוק או לבעל-חיים המשמש פונדק לטפיל הנטפל אליו". זה המונח שבחרו לכנות בו נשים שמנוצלות כדי להרות וללדת ילדים לאחרים.

כעת גם שינו חברות התיווך המגלגלות מיליונים ממצוקת העקרות והעניות גם יחד את הטקטיקה. "אל תעשי את זה בגלל הכסף", הם אומרים לנשים, "אלא בגלל האושר שתגרמי להורים חשוכי הילדים". אבל שום אשה איננה עושה זאת כדי לגרום אושר. הנשים שהרות ויולדות לאחרים עושות זאת קודם כל עבור הכסף, שלו הן נזקקות נואשות. שום אשה משכילה ואמידה איננה מתנדבת להרות וללדת ילד, ולמסור אותו לאחר הלידה לאשה זרה מארץ רחוקה.

וכאן אנו מגיעים להומוסקסואלים המבקשים להיות הורים. בניגוד לנשים העקרות שכבר ניסו כל דרך ולעתים סיכנו את חייהן כדי ללדת ילד ונכשלו בכך, לגברים ההומוסקסואלים ברובם אין שום בעיה גופנית להוליד ילדים עם אשה. הם אינם נזקקים לאימוץ או לניצול נשים שמכונות פונדקאיות בגלל עקרות. הם פשוט אינם רוצים להכיר באם ילדם כאם בעלת זכויות אמהות. הם רוצים להעמיד פנים שלא רק שהם הורים לילדיהם, שזה רצון מבורך, אלא שהם הורים בלעדיים לילד. הם רוצים להעלים את קיומה של אשה שהרתה וילדה אותו, ושהעניקה לו מחצית מהמטען הגנטי שלו, להעמיד פנים שהאשה הזאת איננה קיימת, ושאין לה זכויות לגדל את פרי בטנה ולהיות לו לאם, וגם הילד איננו זכאי להכירה ולגדול לצדה, כי הוא צריך להעמיד פנים שהולידו אותו שני אבות, כי כך נוח להם. טענת האפליה שלהם מבוססת על כך שאם מרשים לזוגות חשוכי-ילדים לנצל נשים כאילו היו אינקובטור ולא בן-אדם, גם להם מגיעה הזכות הזאת, למרות שהם יכולים, כפי שרבים מההומוסקסואלים גם עושים בלב חפץ – להתקשר בהסכם עם אשה שמעוניינת בילד, ובכך הם אולי מקשים על עצמם, אבל הם מעניקים לילדם את הזכות שיש לכל ילד להכיר גם את אמו ולחוות אהבת אם, ולהיות בן לאם ולשני אבות – כל מי שגידל ילדים יודע כמה טוב לילד שיש לו הורה נוסף על הוריו הביולוגיים, וכל מי שחושב ביושר על היולדת ועל הילד, מבלי לשים את רצונו האנוכי לפני הכל, מבין שילד כזה יגדל שלם יותר ומאושר יותר, וגם אם בילדותם ילדים מקבלים כמובן מאליו מצב של שני אבות או שתי אמהות, או הורה יחיד, או הורים שאינם הוריהם הביולוגיים, ואינם חשים מופלים או חסרים, הרי בבגרותם רוצים רבים מהילדים להכיר את הוריהם הביולוגיים, ומוכנים לחצות את העולם למטרה זו, שהרי זו זכותו הטבעית ביותר של כל אדם, לדעת מי הרה וילד אותו, מאין בא ולאן הוא שייך.

באימוץ ילדים הבעיה היא שונה ומשותפת לכל האימוצים בישראל, שהם לרוב אינם אימוצים פתוחים, והם מנתקים את הילד ממשפחתו הביולוגית לתמיד, דבר שאיננו הוגן לא כלפי הילד ולא כלפי הוריו הביולוגיים, גם אם אינם הורים ראויים, מה גם שרוב הילדים שנלקחים לאימוץ מגיעים גם כן ממשפחות עניות, מאמהות יחידניות ומקבוצות מוחלשות ומופלות, וקשה להתעלם בהקשר זה מההיסטוריה הישראלית המחרידה של חטיפת ילדים מהוריהם ומסירתם לאימוץ, מסיבות גזעניות ואולי גם פליליות, שמטילה את צלה הארוך על המדינה, למרות המאמץ הנרחב להעלים ולהסתיר ולהשכיח ולטאטא מתחת לשטיח את הדברים שאינם נעלמים ואינם נשכחים. לכאורה אימוץ ופונדקאות הם דברים שונים בתכלית, אבל בפועל שני הדברים מבוססים על ניצול שמנצלים בעלי הכוח והממון את העניים והחלשים, תוך כדי שהם שוללים מהם את הזכות להיקרא הורים ולממש את הורותם.

ההומוסקסואלים בישראל הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, וכמו כל החברה הישראלית הם מקדשים את ערכי השמרנות, המיליטריזם, העדפת הגברים, אפליית הנשים וניצולן והדה-הומניזציה שלהן. כמו כל הישראלים, כשהם דורשים זכויות אזרחיות הם מתפארים בשירותם הצבאי, כאילו לאזרח שלא שירת ביחידה קרבית אין זכויות אזרח, כאילו רק השירות הצבאי מעניק זכויות אדם ואזרח, כאילו חיינו באיזו חברה עתיקה שנשלטת בידי מעמד הלוחמים, ואולי זה בדיוק מה שאנחנו וכך אנו נראים ומתקיימים. אם זוגות חשוכי-ילדים מנצלים נשים כאינקובטור, כאילו היו מכונה ולא אדם, גם ההומוסקסואלים רוצים לעצמם את הזכות הזאת, למרות שדבר איננו מונע מהם להוליד ילדים עם נשים, והם אומרים "אין מקום לאשה בקשר בינינו", כאילו הזוגיות ההומוסקסואלית היא קדושה ואסור להפר אותה בהכנסת אשה לקשר, ובכך הם בדיוק מזכירים את הרבנים שאומרים שנישואים הם ברית קדושה בין גבר לאשה בלבד, ונישואים של בני אותו מין מערערים את המצב הקוסמי וגורמים רעידות אדמה. דוקא ההומוסקסואלים צריכים לזכור שזוגיות ונישואים הם בסך הכל הסדרים חברתיים, שבהם מכירות המדינות בקשר שנרקם בין אנשים שרוצים לחיות כמשפחה, והם צריכים להיות רחבים וגמישים מספיק כדי להכיל את כל הצרכים האנושיים, ובלבד שלא יתקיימו תוך רמיסת אנושיותו וזכויותיו של אדם אחר, ליתר דיוק אשה.