הסרט :אופוריה" בפסטיבל הסרטים בירושלים

הלכנו לסרט האיטלקי "אופוריה" בפסטיבל הסרטים בירושלים שביימה ולריה גולינו ומספר על מתיאו, יזם בינלאומי עשיר שמתגורר בוילה מפוארת ברומא, ומארח בוילה שלו את אחיו הבכור אֶטוֹרֶה, שגוסס מסרטן במוח. רציתי ללכת לסרט הזה כי הוא נשמע כמו החלום שהיה לי כשאחי גסס מסרטן במוח, לקחת אותו לדירה יפה או מלון מפואר ולטפל בו בעצמי. זה היה חלום גם כי אני לא עשירה ואני גרה בדירה רגילה בקומה רביעית בלי מעלית בירושלים ואחי התגורר בחיפה ואין לי רכב שצריך בשביל לקחת חולה סופני לטיפולים, אבל בעיקר כי לא יכולתי לעשות כלום, כי אשתו של אחי והילדים שלו החזיקו בו, ואפילו ניסו בשלב מסוים לאסור עלי לבקר אותו. זה היה אחרי שאחי עבר המון הקרנות קשות שלא עזרו לו בכלל והוא התמוטט ואושפז. הם לא סיפרו לי כמובן שהוא התמוטט ואושפז, אבל כשהוא לא ענה לי לטלפון שאלתי את בת הזוג שלו מה שלומו, והיא אמרה לי שהילדים של אחי אמרו לה שהוא לא רוצה לראות אותה ושרק להם מותר לראות אותו ואני אמרתי לה שאני נוסעת לבקר אותו והיא התקשרה לילדים שלו וסיפרה להם, ואז שתיים מהבנות של אחי התקשרו אלי ואמרו לי שהוא במצב פסיכוטי ושהם החליטו שרק הם יבקרו אותו. לא רציתי להתעמת איתם, אבל התקשרתי לבית החולים רמב"ם ששם אחי היה מאושפז ושאלתי מה שלומו ואם אפשר לבקר אותו ואמרו לי שכמובן אני יכולה לבקר אותו והם לא ידעו שום דבר על מצב פסיכוטי, אז נסעתי לבית החולים רמב"ם ושם הבנתי למה אסרו עלי לבוא כשראיתי שם את אשתו של אחי, ששלוש שנים לפני שחלה עזבה אותו וניהלה נגדו מאבק גירושין די אכזרי, ואחרי שאחי התמוטט היא חזרה לחיות איתו, כדי להיחשב לאלמנתו, וביחד עם הילדים של אחי הם סילקו את בת הזוג שלו ושלחו לה הודעה מהנייד של אחי שהוא נפרד ממנה, ואחי כבר לא היה מסוגל אז לכתוב שום דבר, ומאז הם לא נתנו לאחי להיפגש עם בת הזוג שלו עד שהוא מת, והעמידו פנים שהיא מעולם לא היתה, וכשפעם הוא התקשר אליה מהנייד שלו הם לקחו לו את הנייד ולא נתנו לו להשתמש יותר בנייד. אני המשכתי לבקר את אחי כל שבוע, אבל לא הניחו לי לדבר איתו בפרטיות אלא תמיד מישהו מהילדים שלו השגיח עלי ואם אחי נרדם וישבתי ליד המיטה שלו, אז אחת הבנות שלו ישבה מהצד השני והשגיחה עלי. בכל זאת הצלחתי לדבר כמה פעמים עם אחי בפרטיות, בהתחלה בטלפון כשמצבו עוד היה סביר, ואחר כך במשפטים קטועים ברגעים שבהם הילדים שלו היו עסוקים ולא השגיחו עלינו, כמו לפני שהעבירו את אחי לדירת הפאר שאמי קנתה בסתר והבטיחה להוריש אותה רק לילדים של אחי, ובגלל זה אמרו להם להגיד לי שאמא שלהם קנתה את הדירה, כאילו לאמא שלהם יש כסף לדירת פאר כזאת, ולפני שהעבירו את אחי לדירה המפוארת – לגמרי במקרה קבעתי לבקר אותו באותו יום, כי שנינו לא ידענו שבדיוק באותו יום הם יעברו דירה, כי הסתירו את זה מאיתנו – כשהילדים היו עסוקים בהכנות הייתי לבדי עם אחי כמה דקות, והוא אמר לי שאמנו מתכוונת לתת לי את הדירה שהתגוררה בה שנים רבות, עד שקנתה את דירת הפאר, כביכול כדי לפצות אותנו על כך שאת דירת הפאר היא תוריש רק לילדים של אחי, ואני ידעתי שהיא לא מתכוונת לתת לי כלום, כי גם את מה שאבי הוריש לבנות שלי בצוואתו היא ניסתה למנוע מאיתנו, אבל אחי כבר היה במצב מאד קשה ולא אמרתי לו כלום. הילדים שלו כבר התייחסו אליו כאילו הוא לא מבין כלום והוא גם מיעט לדבר איתם, אבל אתי הוא עוד דיבר כשהיתה לנו הזדמנות וידעתי שהוא מבין טוב מאד את הכל, אבל חסר אונים לשנות את המצב, וכל הזמן חלמתי לקחת אותו ולטפל בו בעצמי, או לפחות לקחת אותו לימים ספורים לבית מלון או אפילו לכמה שעות, אבל שום דבר מזה לא יצא, כי בהתחלה לא הספיק לי הכסף ואחר כך כשהצלחתי לחסוך קצת המצב של אחי כבר היה מדי קשה. מתיאו דוקא הצליח לטפל באחיו וניסה כל הזמן להסתיר ממנו וגם מאמא שלהם שאטורה הולך למות מסרטן במוח, וזה היה די פאתטי, כי אטורה הבין שהוא הולך למות וגם אמא שלהם הבינה, ובסופו של דבר אטורה התפרץ על מתיאו ואמר לו שיפסיק את כל ההצגות. אטורה חשב שמתיאו מטפל בו רק בגלל שיש לו רגשי אשמה כלפי אמא שלהם על זה שהוא הומוסקסואל וחי חיים די פרועים, אבל אני חשבתי שמתיאו באמת רצה לעשות משהו טוב בשביל אחיו הגוסס, וזה לא כל כך הצליח לו, כי קשה לשמח בן אדם שהולך למות, וזה מרגיז כשמישהו מתנהג אליך כאילו אתה ילד קטן, וחוץ מזה הדמות של מתיאו בסרט היא דמות מאד אינפנטילית ומאד מכורה לתענוגות, ובשביל לטפל באדם גוסס צריך להיות קצת פחות אנוכי, אבל בכל זאת הדמות של מתיאו עוררה בי הרבה מאד אהדה, כי אני יודעת מה מרגישים כשמישהו קרוב גוסס, וגם אם אתה עשיר והמשפחה של אחיך משתפת איתך פעולה, קשה מאד לשמח אדם שנוטה למות, ומתיאו שיקר לכולם בכוונה טובה – לאשתו של אטורה שאטורה עזב למען מאהבת צעירה, ולמאהבת הצעירה, ולבן של אטורה שהיה עוד ילד די קטן, וכל השקרים התנפצו לו בסופו של דבר בפנים, ובכל זאת למרות הכל אטורה הכיר למתיאו תודה ומצא בעצמו משהו ששימח אותו, כי מה שהכי חשוב לזכור כשמישהו חולה מאד, זה שהוא לא מפסיק להיות הבן אדם שהוא היה, גם אם הוא משתנה מאד, ואסור לקחת ממנו את הזכות להחליט על גורלו בעצמו, שאת זה לקחו מאחי בכוח, ועל זה אני לא אסלח לעולם.

אופוריה יוצג שוב בפסטיבל הסרטים בירושלים ביום חמישי 2.8 בשעה 19:30 בסינמטק 3, וביום ששי 3.8 בשעה 11:30 בסינמטק 1.