למחרת הבחירות

תוצאות הבחירות ציערו אותי כמובן, אבל לא מאד הפתיעו אותי, ואני מאושרת שבחרתי להצביע למר"ץ ולהיות בין האנשים שהכניסו לכנסת מפלגה של שותפות אמיתית בין יהודים וערבים ובין גברים ונשים מכל המגזרים, שיהודים וערבים מצביעים לה בצוותא ונבחרים בה בצוותא. אני מאד שמחה שהלכתי עם הלב שלי ולא התיימרתי להיות אסטרטגית ולהחליף את השלטון שהרוב כנראה מעוניין בו, אין לי נטיות איסטרטגיות, רק רציתי להכניס לכנסת מפלגה שדרכה קרובה ללבי, וזה הצליח, וגם אם זה לא היה מצליח הייתי שלמה עם עצמי. אנשי הליכוד ינאמו לנו על דמוקרטיה, אבל הבחירות בישראל תחת שלטון נתניהו אינן בחירות דמוקרטיות. בחירות דמוקרטיות מתקיימות כאשר כל האזרחים יכולים לממש את זכות הבחירה שלהם באופן שיוויוני, וזה איננו המצב תחת שלטון נתניהו. אם פתקי המפלגה היריבה מושחתים בהיקף כלל ארצי, וגרוע מכך, אם אזרחים ערבים מפחדים להגיע לקלפי מפחד ביריוני הליכוד שמצלמים ומפחידים אותם, הבחירות אינן דמוקרטיות. במקום שביריוני הליכוד יפחדו מאימת החוק וייענשו על שיבוש הדמוקרטיה, הם מתגאים במעשיהם, ובכך מצהירים שהם ופטרונם נתניהו כבר אינם מעוניינים בבחירות דמוקרטיות אלא רק בהצגה של בחירות, כמו אצל ולדימיר פוטין, החבר הטוב של נתניהו שעזר לו להחזיר את גופת זכריה באומל לפני הבחירות כדי לעזור לנתניהו לנצח ולהמשיך להרוס את הדמוקרטיה בישראל עד שתהיה תאומה של רוסיה תחת פוטין, שכל יום בשלטון נתניהו מקרב אותנו לשם.

שלטון בעל אופי לא דמוקרטי כמו שלטון נתניהו מחזק את היסודות הבריוניים והגזעניים שקיימים בכל חברה והופך אותם לשליטי המרחב הציבורי, וזה מה שקורה תחת שלטון נתניהו, שכל מי שמתנגד לו יותר ויותר מאוים על ידי בריונים שנתניהו מעודד. והדבר הכי גרוע הוא שלא רק שביריוני הליכוד מנעו בחירות דמוקרטיות של אזרחי ישראל הערבים, אלא שבמקום שהמדינה כולה תרעד מזעזוע לנוכח הביריונות הגזענית הזאת, עוברים על כך לסדר היום, וזה אומר שהדמוקרטיה בישראל כבר נהרסה בצורה קשה מאד, ולא נשאר לה מספיק כוח התנגדות להרס הדמוקרטיה ששלטון נתניהו מקדם, ובמקום להקיא את הרעל האנטי-דמוקרטי שנתניהו מקדם היא נכנעת לו. הכניעה הזו בלטה כמובן גם אצל יריבי נתניהו, שבמקום להוקיע את הגזענות ולקדם שותפות יהודית וערבית, הצהירו שלא ישתפו פעולה עם הערבים שזה שיתוף פעולה חיוני אם רוצים לשמר בישראל משטר דמוקרטי ולא להשלים עם הרס הדמוקרטיה שנתניהו מוביל בעזרת חסידיו הגזענים והביריונים כמוהו.

הדבר הכי חשוב כשחיים תחת שלטון שהורס בשיטתיות את הדמוקרטיה הוא לא להיכנע רוחנית לחשיבה הגזענית והאנטי-דמוקרטית, ולהמשיך לפעול לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, גם אם יגידו שאמא שלך ערביה וילבישו לך כאפיה. להיות ערבי זו איננה בושה, כפי שלהיות יהודי זו איננה בושה, רק להיות גזעני זו בושה, ולתמוך בחלאה כמו נתניהו זו בושה, ולא צריך להתפעל מזה שהוא מצליח להיבחר שוב ושוב כי גם פוטין מצליח להיבחר שוב ושוב, וזה לא הופך את שלטונו לדמוקרטי. ומי שמתפעל מהעובדה שנתניהו הוא חבר גם של טראמפ וגם של פוטין, גם של ויקטור אורבן וגם של ז'איר בולסנרו, אנשים שהחברות איתם צריכה להלבין את פניו של כל אדם הגון, מעיד על עצמו שאין לו ערכים דמוקרטיים ולא ערכי מוסר, ולא במקרה נתניהו משלב גזענות וכוחנות עם שחיתות, כי כשסוגדים לכוח מהר מאד סוגדים גם לרוע ומבזים את הציות לחוק, כי התפיסה שכולם שווים בפני החוק איננה עולה בקנה אחד עם התפיסה שמי שחזק מותר לו הכל ומי שחלש הוא בזוי, שזו התפיסה שנתניהו מקדם, להעריץ את החזקים שמצפצפים על החוק והמוסר ולבזות את כל מי שאין לו כוח. הקללה הכי גרועה אצל נתניהו זה "חלש" והתכונה הכי נכספת אצלו זה להיות חזק, כזה שיכול לדרוך על כולם ולרמוס גם את החוק וגם את הזולת. המסר הכי מרכזי של שלטון נתניהו הוא שאם אתה חזק מותר לך לפשוע בלי לשלם שום מחיר, ואם אתה חלש מותר לפגוע בך, כי רק הכוח חשוב ולא המוסר. המעריצים של נתניהו דומים לאנשים שמריעים בקולנוע לשודדים שרוצחים ושודדים אנשים ובורחים מאנשי החוק. מעריצים כאלה מזדהים תמיד עם השודדים ומדמיינים את עצמם שודדים ורוצחים בלי לשלם על כך שום מחיר, ואינם מבינים שהם עלולים להיות גם בצד השני, בצד של הנשדדים והנרצחים, מבלי שאיש יגן עליהם או יעמוד לצדם.