לניצן
וגיא ליום נישואיכם השנים-עשר
אַנְדְרוּ
מוֹשְׁן / עַל הַשֻּׁלְחָן
אֲנִי
רוֹצֶה לְהַבְהִיר שֶׁקָנִיתִי אֶת מַפַּת הַשֻּׁלְחָן הַזּוּ
עִם הַדֻּגְמָה
הַפְּשׁוּטָה הַֹחוֹזֶרֶת שֶׁל פִּרְחֵי אַרְגָּמָן כֵּהִים
שֶׁשּׁוּם
בּוֹטַנַּאי לֹא יֵידַע לִקְּרֹֹא בְּשֵׁם,
מִשּׁוּם
שֶׁהִיא מַזְכִּירָה לִי אֶת אוֹתָה שִׂמְלָה מֻדְפֶּסֶת
שֶׁלָבַשְׁתְּ
בַּקַּיִץ בּוֹ נִפְגַּשְׁנוּ – שִׂמְלָה שֶׁתָּמִיד אָמַרְתְּ
שֶׁמֵּעוֹלָם
לֹא אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאָהַבְתִּי. דַּוְקָא אָהַבְתִּי,
אַתְּ
יוֹדַעַת. אָהַבְתִּי. אָהַבְתִּי מְאֹד,
בֵּין
אִם הָיִית בְּתוֹכָה וּבֵין אִם לָאו.
אֵיךְ
נֶעֶלְמָה מֵחַיֵּינוּ כָּל כָּךְ בְּשֶׁקֶט?
אֲנִי שׂוֹנֵא
– אֲנִי בֶּאֱמֶת שׂוֹנֵא – לַחֲשֹֹׁב
עַל מִישֶׁהִי
אַחֶרֶת, מְנַדְנֶדֶת אֶת
כּוֹתְרוֹת
הַפְּרָחִים הַכְּבֵדוֹת הַלָּלוּ מִשְּׂמֹאל לְיָמִין.
אֲנִי
שָוֹנֵא אֲפִילוּ יוֹתֵר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מִתְפּוֹרֶרֶת
אוֹ קְרוּעָה
לִגְּזָרִים – פֹּה חֲתִיכָה מְנַגֶּבֶת מוֹט מְדִידָה,
שָׁם חֲתִיכָה
קְשׁוּרָה סְבִיב סֶדֶק בְּצִנּוֹר עוֹפֶרֶת.
כָּל זֶה
מְאֹד רָחוֹק כָּעֵת, יַקִּירָה, מְאֹד רָחוֹק.
אַךְ הַלַּיְלָה
בְּדִיּוּק כְּמוֹ לֵילֵנוּ הָרִאשׁוֹן כָּאן
אֲנִי
עִם רֹאשִֹי קַל בְּיָדַי וְכוֹסִי מְלֵאָה,
בּוֹהֶה
בַּעֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת הַגְּדוֹלִים הַמִּתְנַמְנְמִים
עַד שֶׁהֵם
מַתְחִילִים לַצּוּף, אוֹהֵב אוֹתָם
אַךְ מְיַחֵל
לְסַלְקָם הַצִּדָּה,
לִפְרוֹם
אוֹתָם, אֲפִילוּ לִקְּרוֹעַ אוֹתָם,
אִם זֶה
מַה שֶׁדָּרוּשׁ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל עוֹרֵךְ
הַיָּפֶה,
הַבָּהִיר כַּלְּבָנָה, הֶחָמִים, הַמִּשְּׁתּוֹקֵק.
On
the Table
I would
like to make it clear that I have bought
This tablecloth
with its simple repeating pattern
Of dark
purple blooms not named by any botanist
Because
it reminds me of that printed dress you had
The summer
we met – a dress you have always said
I never
told you I liked. Well I did, you know, I did.
I liked
it a lot, whether you were inside it or not.
How did
it slip so quietly out of our lives?
I hate –
I really hate – to think of some other bum
Swinging
those heavy flower-heads left to right.
I hate
even more to think of it mouldering on a tip
Or torn
to shreds – a piece here wiping a dipstick,
A piece
there tied round a crack in a lead pipe.
It's
all a long time ago now, darling, a long time,
But tonight
just like our first night here I am
With my
head light in my hands and my glass full,
Staring
at the big drowsy petals until they start to swim,
Loving them
but wishing to lift them aside, unbutton them,
Tear them,
even, if that's what it takes to get through
To the
beautiful, moon-white, warm, wanting skin of you.
אנדרו
מושן הוא משורר בריטי החי בארצות-הברית.
השיר On the Table מתוך:
Andrew Motion, Salt Water, Faber
& Faber, 1997
