לגרוס את מגילת העצמאות

 

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויו​ת חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות." (מתוך מגילת העצמאות).

כן, גם לפני ממשלת הימין על מלא ישראל לא קיימה את עקרונות מגילת העצמאות כלשונם. שוויון בין האזרחים לא היה מעולם. עד שנת 1966 חיו האזרחים הערבים תחת ממשל צבאי דכאני ולפעמים גם רצחני, כמו במקרה כפר-קאסם. גם כשבוטל הממשל הצבאי לא הושוו זכויותיהם לאלה של היהודים. הקרן הקיימת, שהמשיכה להתקיים במדינת ישראל, החכירה קרקעות רק ליהודים. בקורס מורות חיילות הסבירו לנו שזו סיבת קיומה והמשך פעילותה של הקרן הקיימת – למנוע קרקעות מערבים. מהם צריך רק להפקיע אדמות ולהעבירן לידי יהודים. אני התקוממתי ואפילו אמרתי שאבי היה קומוניסט, מה שעל פי חוקי ביתנו היה אסור לי בתכלית להודות בו, וגם אבי כבר לא הגדיר את עצמו כקומוניסט למרות שכנראה דבק באמונתו עד יומו האחרון, כך חשדנו אחי ואני. נפילת ברית המועצות הממה אותו. הקורס למורות חיילות שהשתתפתי בו התקיים בשנת 1974. מנהל הקורס היה דתי ואחת המורות היתה הסופרת החב"דניקית יוכבד סאקס. התלמידות בקורס היו כולן חילוניות. זה היה מקרי כי ביחידת מורות שירתו הרבה בנות דתיות ואפילו בוגרות סמינר בית יעקב שלימדו קרוא וכתוב לנשים שלא זכו ללמוד בילדותן. באמצע הקורס התבשרנו על פיגוע. כבר אינני זוכרת איזה פיגוע והיכן. כל כך הרבה פיגועים חוויתי בחיי שהזכרונות התבלבלו לי. אבל אני זוכרת היטב שהיה לנו שיעור באותו בוקר עם יוכבד סאקס והיא התעקשה שנשיר כדי להתחזק. זה הרגיז אותי מאד - הרצון הזה לשמוח בכוח נראה לי לגמרי לא לעניין, אפילו בטעם רע. אני לא זוכרת אם אמרתי לה משהו. שרי החינוך היו מהמפד"ל וזה הורגש, אבל כשנשלחנו ללמד בעיירות פיתוח ליד הגבול איש לא התעניין מה לימדנו ואיך – היינו צריכות לספק את הצורך להציב מבוגר בכל כיתה. זה לא מאד השתנה מאז. נשאר הרבה מה לתקן. להנהיג שוויון בין יהודים וערבים, להפסיק לגזול את אדמות הערבים באינספור תירוצים מופרכים, שמאחוריהם מסתתרים רק רוע וחמדנות, להנכיח את השפה הערבית. אבל המצב רק הלך והורע: חוק הלאום ביטל את מעמד הערבית כשפה רשמית והסיג אותנו אחורה. עשרה שופטי בית המשפט העליון אישרו את חוק הלאום, ורק שופט ערבי פסל את החוק המיותר והגזעני הזה, שרוב סעיפיו כבר נחקקו עשרות שנים קודם לכן, וסעיפיו החדשים, כמו ביטול מעמדה הרשמי של השפה הערבית, נועדו אך ורק  להשפיל ולדכא את אזרחי ישראל הערבים. לו נהגו השופטים באומץ וביושר בעתירות נגד חוק הלאום, לו ביטלו את החוק הגזעני הזה שלא היתה לו שום מטרה מלבד לדכא אזרחים ערבים, לו הבינו שזהו חוק שנועד לסלול את הדרך לקידום הגזענות במדינה, אולי היינו היום במקום אחר. אבל בית המשפט לא עצר את הגזענות המתעצמת והניח לה להגיע לממדים המפלצתיים של היום, כאשר שרים ופקידים קוראים בגלוי למחיקת ישובים ערבים ומחפים בכל כוחם על רוצחי ערבים, ומוחאים כפיים לפרעות של המתנחלים שמעלות בזיכרון תמונות מזעזעות מהעבר היהודי. מי שרוצה למחוק את חווארה, רוצה למחוק קודם לכן את מגילת העצמאות. למה שהיא תכבול אותנו? שאל עו"ד אילן בומבך, נציג הממשלה בדיון בבג"ץ. למה שנהיה כבולים להתחייבות לקיים שוויון לאזרחים הערבים? הרי "העם" כפי שהמתנחלים קוראים לעצמם, רוצה לשרוף את חווארה, ואולי גם לרצוח את תושביה, ו"העם" הוא הריבון, כל עוד הוא בוחר בממשלת נתניהו – כאשר העם בחר אחרת הובהר לו שהוא איננו העם הנכון – שהרי רק הימין הוא העם, ורק נתניהו הוא ראש הממשלה, גם כאשר איננו כזה, והשמאל ממילא נמצא מתחת לאחוז החסימה, שהועלה בדיוק למטרה זו, ולפיכך גם נמצא מחוץ לכנסת. וממשלת הימין על מלא איננה רוצה להיות כבולה - לא לקיום שוויון, לא לעקרונות החירות, הצדק והשלום על פי חזון הנביאים, לא לישעיהו ולא לירמיהו, לא רוצה לשמוע שלא ישא גוי אל גוי חרב, כי היא רוצה ללמד מלחמה, מלחמה ומלחמה, לא רוצה לשמוע על חירות וצדק ושלום, לא לשפוט יתום ואלמנה אלא לרדוף שוחד ושלמונים. איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט, צדק ילין בה, ועתה – מרצחים, קונן ישעיהו. אבל למה שנהיה כבולים לנביא זקן שאיש לא בחר בו. מי הוא שיטיף לנו מוסר, לנו הנבחרים בששים וארבעה מנדטים (שבעה מנדטים של השמאל מתחת לאחוז החסימה). אנחנו, סוררים וחברי גנבים, אנחנו העם, ואנחנו נמלא את הארץ חמס ודמים.