תלמה ולואיז זו פנטסיה. עשרים שנה מלאו להפקת הסרט והכל מתווכחים האם זו טרגדיה או קומדיה, אבל תלמה ולואיז זו פנטסיה. כשאשה עומדת להיאנס, אף אחד איננו מגיח עם אקדח ויורה באנס בטרם יבצע את זממו. אפילו אם בחוץ עומדים מאבטחים שיכולים להסתער פנימה ולהרוג את האנס. הרי המאבטחים עומדים שם כדי לשמור על חיי האנס, ולא על חיי הנאנסת.
תיאורטית יכולה לכאורה להגיח שוטרת עם אקדח, או מאבטחת. יש גם נשים מאבטחות. פעם היתה שוטרת בתחנת המשטרה והפושע חטף אותה, וחטף לה גם את האקדח. כשגבר מתנפל על אשה, הוא כמעט תמיד מנצח. נשים הן חלשות. חולשה גופנית היא חולשה, כוח גופני הוא כוח. פעם הראו בחדשות זקנה מניסה שודד במכות תיק-יד. כולם צחקו ולא האמינו. זה מצחיק, כי זה נראה מופרך. שודד שמתנפל על זקנה פוצע אותה קשות, לפעמים למות. הרבה שודדים מתנפלים על זקנות. רבים כל כך, שלא תמיד מראים אותם בחדשות. מראים זקנה מניסה שודד במכות תיק-יד, כי זה נראה כמו פנטסיה.
תלמה ולואיז זו פנטסיה. כשגבר נוהג מעליב נשים נוהגות הן לא יורות במיכל הדלק ומפוצצות אותו, אלא שותקות וממהרות לברוח. לירות בנהגים מעליבים ולפוצץ אותם זו פנטסיה. להתנקם בגברים שפוגעים בנשים זו פנטסיה.
גם מין מסעיר עם נוסע מזדמן זו פנטסיה. נשים בקושי נהנות עם בעליהן. להינות עם זר, מאד צעיר ומאד יפה, זו פנטסיה. ואפילו בסרט האשה נענשת מיד, כי המאהב הוא שודד. ועכשיו כבר אין לה סיכוי ועוד מעט היא תמות. כי גם להינצל מאונס וגם להינות ממין סוער עם זר, זה יותר מדי, אפילו בסרט פנטסיה.
סרט שבו אשה ניצלת מאונס כי חברתה יורה באנס, אחר כך מבלה בילוי מיני סוער עם צעיר יפהפה, אחר כך חברתה מפוצצת נהג מעליב, אחר כך מתרסקת אל התהום, או סתם עפה מעל התהום, מבלי שהסוף נראה, הוא פנטסיה. טוב שהסוף משאיר מקום לדימיון, כי בסרט פנטסיה הסוף צריך להשאיר מקום לדימיון.
כל מה שקורה בתלמה ולואיז הוא פנטסיה. בחיים האמיתיים נשים נאנסות ואחר כך האנס אומר שהן זונות, והפרקליטות אומרת שהן לא אמינות. והן לא מרחפות מעל התהום ולא מתרסקות אליה. לפעמים הן מתרסקות אל החיים, התרסקות איטית, לפעמים הן ממשיכות הלאה ומנסות לשכוח, מנסות לחיות. החיים אינם מורכבים ממחוות גדולות, רק מפרטים קטנים, פתקאות, שיחות טלפון, ילדים קטנים, עבודה קטנה. לפעמים יש בחיים מחוות קטנות, נחמות קטנות. החיים בעצמם קטנים. הנאנסת נכנסת למכונית קטנה ונוהגת אל בית קטן. בבית היא מתקלחת ומחליפה בגדים ובוכה. היא אשה קטנה. הבכי שלה קטן, הקול שלה קטן. אפילו הסבל הגדול שלה נראה קטן. שום דבר בחיים לא דומה לפנטסיה. לכן כל כך נפלא לצפות בסרט פנטסיה ולמחוא כפיים. כי סרט פנטסיה כולו פנטסיה, ושום דבר בו לא דומה לחיים.
