אלזה לסקר-שילר שכלה את בנה יחידה פאול בהיותו בן 28 שנים, ורבים משיריה מבכים את מות בנה.
וּמְחַפֶּשֶׂת אֶת אֱלֹהִים
תָּמִיד הָיִיתִי מֻטֶּלֶת לִפְנֵי הֶמְיַית לִבִּי
וּמֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת הַבֹּקֶר
מֵעוֹלָם לֹא חִפַּשְׂתִּי אֶת אֱלֹהִים.
אֲבָל כָּעֵת אֲנִי נוֹדֶדֶת אַחַר אֵיבְרֵי הַזָּהָב הַמּוּשָׁרִים
שֶׁל בְּנִי
וּמְחַפֶּשֶׂת אֶת אֱלֹהִים.
אֲנִי עֲיֵפָה מִן הַשֵׁינָה,
יוֹדַעַת רַק אֶת פְּנֵי הַלַּיְלָה.
אֲנִי מִתְיָרֵאת מִפְּנֵי הַשַׁחַר.
יֵשׁ לוֹ פָּנִים
כִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁשׁוֹאֲלִים.
תָּמִיד הָיִיתִי מֻטֶּלֶת לִפְנֵי הֶמְיַית לִבִּי
אֲבָל כָּעֵת אֲנִי מְגַשֶּׁשֶׁת אַחַר אֵיבְרֵי בְּנִי הַמּוּאָרִים
בְּאוֹר הָאֱלֹהִים.
Und suche Gott
Ich habe immer vor dem Rauschen meines Herzens gelegen
Und nie den Morgen gesehen
Nie Gott gesucht.
Nun aber wandle ich um meines Kindes
Goldgedichtete Glieder
Und suche Gott.
Ich bin muede von Schlummer,
Weiss nur vom Antlitz der Nacht,
Ich fuerchte mich vor der Fruehe,
Sie hat ein Gesicht
Wie die Menschen, die Fragen.
Ich habe immer vor dem Rauschen meines Herzens gelegen
Nun aber taste ich um meines Kindes
Gottgelichtete Glieder.
אָנוּ שְׁלֹשְׁתֵּנוּ
נִשְׁמוֹתֵינוּ עַל חֲלוֹמוֹת הַבֹּקֶר שְׁעוּנוֹת
כְּמוֹ דֻּבְדְּבָנֵי הַלֵּב
כְּמוֹ דָּם צוֹחֵק עַל אִילָנוֹת.
נִשְׁמוֹתֵינוּ הָיוּ יְלָדוֹת,
כְּשֶׁשִׂחֲקוּ בַּחַיִּים,
כְּמוֹ שֶׁמְסַפְּרוֹת הָאַגָּדוֹת.
וּשְׁמֵי קַיִּץ מְאֻחָרִים
בְּמַשָּׁב רוּחַ דְּרוֹמִית
עַל אָזֶלְיוֹת לְבָנוֹת מְזַמְּרִים
וּנְשִׁיקָה וֶאֱמוּנִים
הָיוּ נִשְׁמוֹתֵינוּ כְּאַחַת
כְּמוֹ שָׁלֹשׁ יוֹנִים.
Wir Drei
Unsere Seelen hingen an den Morgentraeumen
Wie die Herzkirschen,
Wie lachendes Blut an den Baeumen.
Kinder waren unsere Seelen,
Als sie mit dem Leben spielten,
Wie die Maerchen sich erzaehlen.
Und von Weisen Azaleen
Sangen die spaetsommerhimmel
Ueber uns in suedwindwehen.
Und ein Kuss und ein Glauben
Waren unsere Seelen eins,
Wie drei Tauben.
