מחר אלך להצביע בשמחה

מחר אני אלך להצביע בשמחה גדולה, כי אני מאד מאמינה בשלי יחימוביץ' וברשימה של מפלגת העבודה, שיש בה כל כך הרבה אנשים שמייצגים את החתירה לצדק חברתי ולמדינת רווחה אמיתית, שהם ייצגו בכנסת את מה שהכי חשוב לי, שזה המאבק בהשתלטות של הכסף על הכל, השתלטות שדוחקת הצדה ורומסת את כל מה שחשוב באמת, כבוד האדם וחייו, שאלה דברים שאינם נמדדים בכסף, ומי שמודד אותם בכסף מבזה אותם. כל כך הרבה מדברים על ראשות הממשלה והשרים, ששוכחים שאלה קודם כל בחירות לכנסת, ושלכנסת יש המון תפקידים חשובים מאד חוץ מלהרכיב את הממשלה: הכנסת מחוקקת חוקים שמעצבים את חיינו ומקצה תקציבים לממש אותם ומפקחת על פעילות הממשלה והמוסדות הממלכתיים. חבר כנסת חרוץ ומסור שיוזם חוקים ופועל בוועדות הכנסת יכול להשפיע השפעה גדולה על חיינו, וזה הדבר שהכי אהבתי מכל דבריה של שלי יחימוביץ', שהיא אמרה שבשביל להניע תהליך מדיני צריך להיות ראש ממשלה, אבל כדי לפעול למען צדק חברתי מספיק להיות חבר כנסת, ואפשר לעשות המון למען צדק חברתי בתור חבר כנסת מהשורה, שאת זה שלי יחימוביץ' עשתה מאז שהיא נכנסה לכנסת, ובתחום הזה יש עוד הרבה מאד מה לעשות. יש המון אנשים בישראל שרצים לראשות הממשלה או לפחות למישרת שר, ובעצם הם לא יודעים להיות חברי כנסת טובים, והם לא יודעים איך לקדם דברים דרך פעילות טובה בכנסת, גם בלי להיות ראש ממשלה או שר. אנשים כאלה, כשהם מגיעים לכנסת ולא נבחרים לשרים הם לא יודעים מה לעשות ובסופו של דבר הם לא עושים שום דבר וכאילו נמוגים. בארצות אירופה ברור שאי אפשר להיות ראש ממשלה מבלי שהיית חבר פרלמנט בולט, ואחר כך שר זוטר ואחר כך שר בכיר ורק אז אנשים מעלים על דעתם לרוץ לראשות הממשלה. אצלנו אנשים מחפשים קיצורי דרך וגם מפגינים הרבה יהירות וחוצפה, אבל מי שרוצה לשנות דברים ולהילחם על דברים צריך להיות מוכן לעבודה קשה ומתישה ובחלקה גם משעממת ומייגעת בוועדות הכנסת, לקרוא את כל הצעות החוק הטרחניות ולשים לב לאותיות הקטנות ולהילחם על כל הדברים הכאילו קטנים, שנהפכים לדברים מאד גדולים כשהם קובעים לפרט כמה מסים הוא ישלם, מה יהיה גודל הסכומים שיקבל מביטוח לאומי, איזה חינוך הוא יוכל להעניק לילדיו ואיזה שירותי בריאות הוא יקבל, ומה יהיה גודל גימלת הזיקנה שלו ומאיזה גיל הוא יקבל אותה. כל הדברים האלה ורבים אחרים הם אותיות קטנות בהצעות חוק שחברי כנסת חרוצים צריכים לרצות ולדעת להתמודד איתן, וגם בכנסת יש הרבה יותר כאלה שלא יודעים מכאלה שיודעים.

אני שמחה מאד על כך ששלי יחימוביץ' החזירה למרכז את החתירה לצדק חברתי, ולא אכפת לי שאנשים תקפו אותה על זה שהיא לא שמה מספיק דגש על העניין המדיני, במיוחד תקפו אותה אנשים שמתחזים לשמאל אבל בעצם הם קפיטליסטים, אפילו קפיטליסטים אכזריים, שחושבים שאם הם ידברו כל הזמן על זכויות הפלשתינים כולם ישכחו שהם מדכאים את העובדים שלהם ואוסרים עליהם להתארגן ומקפחים ורומסים אותם וגוזלים מהם את זכויותיהם ולעת זיקנה משליכים אותם ככלי אין חפץ בו, והם חושבים שאם הם ידברו על זכויות הפלשתינים וכמה ימניים יכתבו להם תגובות מתלהמות זה יהפוך אותם לשמאלנים. אבל אי אפשר להיות באמת איש שמאל אם אתה לא דואג לזכויות של האנשים העובדים שאין להם הרבה רכוש וכספים והם זקוקים להגנה וסיוע של המדינה כדי שלא יעשקו אותם ויגזלו מהם את הדברים הכי בסיסיים.

אני גם מבינה את חוסר הרצון של שלי יחימוביץ' לתקוף את המתנחלים, כי חוץ מהמתנחלים האידיאולוגים יש ביהודה ושומרון, ביישובים כמו מעלה אדומים ואריאל, הרבה אנשים שקנו שם בתים כי הם היו הרבה יותר זולים מהבתים בירושלים למשל, ולא היה להם כסף לקנות בית בירושלים, שזה מאד יקר וכמעט בלתי אפשרי, גם אם רוצים לקנות דירה מאד צנועה וקטנה. זאת למשל דוגמה טובה לכך שאי אפשר להפריד בין נושא ההתנחלויות לבין המדיניות הכלכלית-חברתית, כי אם יהיה יותר קל לקנות דירה בישראל ויותר אנשים יוכלו להרשות לעצמם לקנות דירות בגוש דן ובאיזור ירושלים, הרבה פחות אנשים ילכו לגור בשטחים, וזה יקרה מעצמו אם קניית דירה תחזור להיות משהו שאנשים יכולים להרשות לעצמם גם בלי להיות ממש עשירים.

אני מאד מאמינה גם במירב מיכאלי, למרות שאנשים צוחקים על איך שהיא מדברת, כי לפעמים צריך לדבר משונה בשביל להבליט נקודה, ואני מאמינה בפעילות שלה למנוע אלימות נגד נשים, ואני מאד מאמינה באיציק שמולי וסתיו שפיר שהם ימשיכו לפעול למען צדק חברתי בכנסת, ואני מרגישה צורך לומר את זה, כי אני שומעת התבטאויות של עיתונאים ואנשי תקשורת לגבי מירב מיכאלי וסתיו שפיר – עצם זה שכורכים אותן יחד, בבחינת "כל הבחורות האלה", למרות שמירב מיכאלי כבר איננה אשה צעירה וכבר עשתה הרבה מאד דברים – ואני יודעת מבשרי שכך מזלזלים בנשים ומקטינים אותן בכל מעשיהן, ושהחיים של נשים הם חוויה מתמדת של התמודדות עם זלזול וכוחנות של גברים בכל מקום ובכל תחום, ושאשה תמיד צריכה להתאמץ ולהיאבק הרבה יותר מגבר כדי לקבל יחס הרבה פחות הוגן בכל התחומים. אני מאמינה שהרכב הרשימה של מפלגת העבודה הוא צעד בכיוון הנכון גם לקידום הצדק החברתי וגם לקידום זכויותיהן ומעמדן של נשים. אני שמחה שבראש מפלגת העבודה עומדת אשה שהרקע שלה אידיאולוגי ולא ביטחוני, וזאת כבר אמירה שבישראל יש לה חשיבות בלתי מבוטלת עבור הבוחרים.       

הרבה פעמים הצבעתי למפלגת העבודה שאני תומכת בה מסיבות אידיאולוגיות, אבל לא תמיד הצבעתי בשמחה, כי לא יכולתי להזדהות אישית עם אנשים כמו אהוד ברק, שבאחת ממערכות הבחירות שלו אפילו סירבתי להצביע בכלל כי לא רציתי להצביע למפלגה אחרת אבל גם לאהוד ברק לא רציתי להצביע. מחר אני אצביע בלב שלם ואני מאמינה שהפעם אני לא אתחרט על ההצבעה.