היום מלאו שמונים שנה לעלייתו לשלטון של אדולף היטלר, ב-30 בינואר
1933. אני מביאה כאן טקסט קצר שהתפרסם בשבוע השלישי של ינואר 1933 בעיתון "דר
שטירמר". ההערות בסוגריים מרובעים הן שלי.
הטפיל היהודי
סובלנות בלתי מרוסנת משמעה התאבדות
מה שמבדיל את היהודים מעמים אחרים, הוא גם העדר המולדת שלהם. בעוד שלכל
העמים והגזעים האחרים ישנם חבלי ארץ המיועדים להם, שבהם הם חיים עם צאצאיהם מזה
אלפי שנים, (לשחורים יש מולדת באפריקה, לצהובים באסיה, ללבנים בצפון-אירופה),
היהודים מפוזרים בחבלי המוצא של עמים וגזעים אחרים. היהודים הם גזע-תערובת Mischrasse.
הם קיבלו את דמם מכל הגזעים יחדיו. וכפי שהצוענים עוקרים ללא מנוח ממקום למקום, כך
גם העם היהודי עקב דמו המסוסכך נטול יכולת להתיישב. עובדה זו יוצרת את היהודי
"הנצחי", שהעברי פאול מאייר זיהה בגילוי לב ברוטאלי ב"שיר הנדודים
של אחשוורוש". וכמו הצוענים מנהל גם העם היהודי את קיומו כפרזיט, כטפיל.
היהודים חיים מעמלם של העמים שבקרבם הם שוכנים. על כך מתבסס גם מושג המולדת היהודי:
"היכן שטוב לי, שם מולדתי!" מסיבות מחושבות טוענים היהודים, שפיזורם על
פני כדור הארץ איננו מרצונם החופשי אלא כפוי. שאין הדבר כך מוכיח המתרחש בפלשתינה.
למרות שהצהרתו של לויד ג'ורג' [הצהרת בלפור] עוד במהלך מלחמת העולם (כדי להבטיח את
העזרה הכספית היהודית לאנגליה) העניקה את פלשתינה ליהודים כארץ התיישבות, הם בקושי
עושים שימוש בזכותם המוכרת. במידה שיהודים נענים לקריאה ה"ציונית", הם
אינם עושים זאת בכוונה להישאר מכאן ואילך מיושבים ולזכות מחדש בארץ המובטחת
באמצעות עמל כפיהם. הם באים לפלשתינה כדי לקנות להם ארץ, כעַבְדֵי-אדמתם Ackerknechte הם מחזיקים באסיאתים השֵׁמִיִים
או המונגולים. אם אין למהגר היהודי אפשרות להכנסה ללא עבודה בפלשתינה
ה"ציונית", הוא חוזר חזרה כטפיל לעמי התרבות, שמהם הגיע. מן הסקירה
החודשית של העיתונים ה"ציוניים" אפשר להיווכח, ששיבת המהגרים מפלשתינה
כמעט משתווה מספרית להגירה.
מכל זה צריך להבין, שחיי הטפילות של היהודים אינם מקריים, אלא טבועים
בהם. אבל עובדה זו איננה צריכה להדיח את העמים הנגועים במגפה היהודית להקיז דם עקב
הווייתם הטפילית של היהודים. סובלנות בלתי מרוסנת שכזו של חיי הטפילות היהודיים
הובילה לחורבנם של עמי התרבות מהעבר ועלולה להביא התאבדות דומה על העמים שעדיין
קיימים. כדי להשתחרר מהמגפה הצוענית יש למדינות אירופה חוקים, שמגבילים את השהות
בכל פעם או שהופכים את חציית הגבולות לבלתי אפשרית. עד מאות השנים האחרונות היה
תוקף לחוקים עבור היהודים, שעצרו את המגפה היהודית. אם העמים הארים ובפרט אם העם
הגרמני רוצה שהיהודים לא ימיטו עליו חורבן, אז יש צורך להיחפז. אז שוב חייבים
לאפשר הגנה עצמית חוקית, להגנה נגד הטפיל היהודי שאיננו יודע שובע.
הערות:
התפיסה הנאצית מתבססת על הטענה הנוצרית העתיקה שהיהודים אינם צאצאי
אברהם ואינם עם ישראל ההיסטורי, כי עם ישראל האמיתי הוא הכנסייה הנוצרית, אבל
משתיתה אותה על תורת הגזע – היהודים לטענתם הם תערובת מכל הגזעים. כאן נעשה שימוש
במונח "גזע-תערובת", Mischrasse, אבל לעתים מתוארים היהודים
כ"אנטי-גזע". רעיון "גזע-התערובת" הוא שהדם שמקורו בגזעים
נוגדים הוא דם סוער שאיננו יודע מנוחה ודוחף לנדודים. זוהי התאמה לתורת הגזע של
הטענה הנוצרית העתיקה שהיהודים נידונו לאובדן ארצם ולנדודי נצח בגלות עקב סירובם
להכיר באלוהותו של ישו.
טענות שעולות מעת לעת בדבר העדר קשר מולד בין היהודים לבין עם ישראל
ההיסטורי, והיותם ממוצאים שונים, למשל כוזרים או ברברים, אינן מנותקות כמובן מתורת
הגזע שקדמה לנאצים ואומצה על ידיהם כהצדקה "מדעית" לתפיסות נוצריות
עתיקות שמערערות על הקשר בין עם ישראל לארצו.
יש הטוענים שהנאצים גילו אהדה לציונות. לאור טקסטים כגון זה אני מציעה
לסייג מאד טענה זו.
וראו גם רשימותי:
