הזלזול בנישואים ובמוסר

אולי הבעיה מתחילה בכך שמעמידים הכל על העניין הפלילי. כאילו כל מה שאיננו פלילי הוא כשר ומותר. והרי כולם יודעים שאדם יכול להיות מנוול גמור ולפגוע מאד בזולתו גם מבלי לעבור על החוק. לכן בחברה מתוקנת לא רק הפלילי אסור, אלא גם הבלתי מוסרי ובלתי ראוי שאיננו פלילי, ואולי בעצם כולם מבינים את זה, אבל מעדיפים להיתמם "זה לא פלילי", כי זה נוח.

ולפעמים זה דוקא כן פלילי, אבל גם אז נוח להיתמם.

רביב דרוקר, למשל, בפוסט שמדגים את הפתגם הערבי "ההתנצלות גרועה מן החטא", מתאר הטרדה מינית חמורה למדי וגם אונס, ששמעם הגיע לאוזניו, אבל נראו בעיניו כסתם חוסר-רגישות, מין חיזור שכזה, והוא דוקא בעל השכלה משפטית.

כדאי להזכיר שגם לפני שנחקק החוק כנגד הטרדה מינית היתה עבירת הטרדה בספר החוקים, כפי שהיא קיימת עדיין לכל סוגי ההטרדה. כלומר, להתקשר לאשה בשעת לילה מאוחרת ולהציע לה הצעות מיניות, לפני שנחשב ל"הטרדה מינית" נחשב פשוט ל"הטרדה", שגם זו עבירה פלילית. הטענה הרווחת הזו, שלפני חקיקת חוק הטרדה מינית היו כל המעשים האלה מותרים זו שטות גמורה. לא רק שהם לא היו מותרים, ולא רק שלא השלימו עם מעשים כאלה, אלא שבישראל של לפני כמה עשרות שנים, אדם שהיה מטריד אשה שאין לו איתה שום מערכת יחסים רומנטית, בוודאי אדם שהיה מטריד אשה שנשואה לאחר, בחצות הלילה בהצעות מיניות, היה נחשב לסוטה מין, והיה לו סיכוי רציני למצוא את עצמו באישון לילה בבית חולים לחולי נפש במצוות הפסיכיאטר המחוזי.

מבחינות רבות חוק ההטרדה המינית לא הביא ערכים חדשים אלא ניסה להתמודד עם מציאות שבה מעשים רבים שנחשבו קודם לכן לעבירות מין ומוסר הפכו לפחות מוקצים ויותר מקובלים חברתית, היו לכך השלכות חיוביות במקרים של ביטול רדיפת הומוסקסואלים ויחס סלחני כלפיי גירושים ומתגרשים – בזמנו בחירתו של הנשיא רונלד ריגן, למרות היותו גרוש שנישא מחדש, נחשבה לפריצת דרך. קודם לכן מי ששאפו לקריירה פוליטית בארצות-הברית הקפידו לשמור על נישואים למופת, לפחות כלפיי חוץ. הצרפתים טענו שהם חופשיים יותר, אבל הסתירו בכל מחיר את פילגשו של פרנסואה מיטראן ואת הבת שנולדה לו ממנה והציגוהו כאיש משפחה למופת, עד לאחר מותו. פרשיות המין של ביל קלינטון כבר התקבלו בסלחנות, גם אם בלב ולב, כפי שמעידה פרשת מוניקה לוינסקי. אם קודם לכן די היה בדיווח עיתונאי על רומן מחוץ לנישואין של מועמד לנשיאות ארצות-הברית כדי לחסל את סיכוייו, כעת נחשב דיווח כזה ללא יותר מרכילות עסיסית, וגם לחדירה לפרטיות. בצרפת התגרש נשיא ונישא מחדש במהלך כהונתו, ומי שהחליפו בתפקיד כבר הגיע לארמון האליזה עם בת זוגו החדשה, שאפילו מריבותיה עם בת זוגו הקודמת ואם ילדיו נחשבו לסיפור עסיסי אבל לא לאיום על מעמדו כנשיא. כל זה לא עלה על הדעת כמה עשורים קודם לכן. בבריטניה מתאמצים עדיין ראשי הממשלה להפגין משפחתיות מהוגנת, ונישואיהם של וויליאם וקייט מנסים לתקן את מבוכת פרשיות הגירושים של הדור הקודם במשפחת המלוכה. גירושיו של יורש העצר צ'רלס מדיאנה הולידו לא מעט דיבורים על כך שהמלוכה תפסח עליו.   

טבעי שכאשר שיעור הגירושים הוא גבוה, קדושת הנישואים מתערערת, ובכל זאת, דוקא העובדה שהנישואים בימינו מתבססים הרבה יותר על בחירה מאשר בדורות הקודמים, היתה צריכה להקנות יותר כבוד למוסד החברתי הותיק הזה. זה כנראה לא קורה, וחבל שכך.

כל הנשים שנפגעו הן מעמנואל רוזן והן ממשה קצב היו נשים צעירות, אבל בניגוד למה שאפשר היה לשער, אין מדובר רק בנשים פנויות, אלא גם נשים נשואות הוטרדו בצורה דומה. גם זה שינוי בלתי נעים שנדמה לי שאיננו מעיד רק על אופיים של המטרידים, אלא גם על שינוי ביחס החברתי לנישואים, שאיננו בלתי קשור לעליית אחוז המתגרשים: אשה נשואה כבר איננה נחשבת לאשה שאיננה פנויה, והצעות מיניות לאשה נשואה אינן נחשבות אוטומטית לדבר שלא ייעשה. לכן יכולים מי שמתנכלים לנשים ומגיניהם להציג את ההטרדה והכפייה כ"חיזור", דבר שלא עלה על הדעת בימים שבהם חיזור אחר אשה נשואה נחשב לבל ייעשה. לכן אינני בטוחה שהמטרידים והאנסים המציגים את מעשיהם כחיזור ואהבה הם באמת שריד מעולם ישן. ייתכן שהם בעצם אנשים שמנצלים לרעה את הגישה הסלחנית החדשה יחסית כלפיי הפרת נאמנות בנישואים, כדי לנצל נשים כאוות-נפשם.

נישואים כבר אינם מגינים על אשה כפי שהגנו עליה בעבר. לא רק מכיוון שהם נתפסים כדבר שעשוי להיות זמני, גם מפני שאפילו בהיותה נשואה אין האשה נחשבת מחוץ לתחום למחזרים כפי שנחשבה בעבר. אפשר אולי להתפעל מכך שאשה איננה נחשבת עוד לרכושו של בעלה, וחיזור אחר אשה נשואה כבר לא יוליד הזמנה לדו-קרב מצד הבעל, כפי שהיה עדיין מאד מקובל לפני קצת יותר ממאה שנה. אבל העובדה שגברים, ולו גם גברים שהתנהגותם בעייתית, מרגישים שאשה נשואה, שלא לדבר על מי שרק "יש לה חבר", מה שהרתיע בעבר, פנויה לחיזוריהם, היא בעיניי בעיה גדולה, כי פירוש הדבר שחיזור איננו צריך להתחשב במצבה המשפחתי של האשה, פירוש הדבר שכל הנשים פנויות לחיזור, גם אם אינן פנויות כלל. לכאורה כבוד לאוטונומיה של הפרט לבחור בכל רגע נתון איך לחיות ועם מי, למעשה חוסר כבוד גמור לבחירתו של הפרט שכבר נעשתה. הזלזול בכך שהמחזר הוא נשוי והמחוזרת היא נשואה, נותן לגיטימציה לחיזור מטריד ולא רצוי במקומות עבודה, כי אם הצעות מיניות של גבר נשוי לאשה נשואה נחשבות לחיזור לגיטימי, פירוש הדבר שנשים מוגנות הרבה פחות מפני עבירות מין, וגם שבשם האהבה לכאורה מזלזלים בזוגיות שנקשרה מתוך אהבה, וראוי לכבדה בכך שתישלל הלגיטימציה החברתית מחיזור של גבר נשוי אחרי נשים בכלל, כל שכן אחרי אשה נשואה. חיזור של גבר לא פנוי אחר אשה איננו ראוי ואיננו מכבד את האשה, כל שכן כאשר היא עצמה איננה פנויה.