הנדנדה נשברה

מאז נפלה על אחי המחלה הקשה נותרה לו הנאה יחידה: נדנדות. ליתר דיוק נדנדה גדולה בגן משחקים סמוך לביתו. כשהיה לו כוח ללכת ברגל, הוא הלך בבוקר, במאמץ לא קל עבורו, אל הנדנדה ושכב עליה לנוח. הנידנוד הפיל עליו רוגע והנעים לו את הימים הקשים. כשהתקשה ללכת, לקחו אותו ילדיו לשם במכונית או בכסא-גלגלים. כשהיה לו כוח לדבר, הוא היה משוחח איתם בעודו מתנדנד על הנדנדה. כשהתקשה לדבר, פשוט התנדנד ושתק. לנסוע מחוץ לעיר כבר קשה לו מדי, אין לו כוחות לכך, וגם בתוך העיר איננו מרבה לנוע. רק לנדנדה עוד התאמץ להגיע, כדי להתנדנד וגם לשאוף אוויר צח. שאלתי אותו מדוע איננו מתקין נדנדה בביתו, כזו שמשתלשלת מן התקרה, והוא אמר אבל אני רוצה לצאת. המחלה גורמת לו להרגיש כלוא, מרותק. כמה חלם עוד לנסוע לחו"ל, וכעת אפילו נסיעה מחוץ לעיר כבר קשה לו מדי. בימים האחרונים הוא לא חש בטוב, בעיקר ישן. אמר שהוא עייף, וחשבתי שאולי יצא מן הבית והתעייף, אבל הוא אמר שלא יצא היום, שהנדנדה נשברה. בפעם האחרונה שהיה בגינת המשחקים הנדנדה נעלמה, וכעת כבר אין לו לאן ללכת. אין עוד גן משחקים אחר בסביבה, ובכלל את הנדנדה הזו הוא אהב במיוחד. היא הזכירה לו נדנדות מהילדות.

נדנדה היא רק חפץ אבל חפץ הוא לפעמים כל כך חשוב. חפץ יכול לנחם אנשים. הנדנדה ניחמה את אחי בימים חסרי-ניחומים. כעת הנדנדה נשברה, כמו משענת שנשברת ובלעדיה דבר לא יעצור אותך מלצנוח על הקרקע. חשבתי שאולי פרחחים שברו אותה בכוונה. לא פעם אני רואה בגני המשחקים של הילדים נזקים שנגרמו בזדון, מתקנים שחובלו ושוברו, שברי בקבוקים שנופצו בכוונת מכוון, ריפוד שנקרע ביד גסה. זה תמיד מצער אותי מאד אבל דוקא הילדים הרכים מוצאים פיתרונות: בגינת המשחקים ליד ביתי שברו פרח ברזל מסתובב עם מספרים ששימש כקובייה למשחק סולמות וחבלים שצויר על הרצפה. אבל הילדים מינו אחד מהם שיצעק מספרים ולפי מה שצעק התקדמו במישחק. ילדים הם יצירתיים, ומשחק הוא רק משחק. אחי איש גדול וכבר איננו משחק, רק לנוח מעט הוא מבקש ולשכוח את הסבל מעט. אבל הנדנדה נשברה. הוא איננו יודע כיצד. יום אחד נעלמה ממקומה. לעשות משהו בעניין, להתקשר לעירייה, כבר אין לו כוחות. רק צער על דבר שבימים של בריאות היה אולי דבר של מה בכך, אולי היה נעלם כליל מעינו. כעת הוא אומר לי הנדנדה נשברה, ואני יודעת שאלה החיים שנשברו וכעת גם הנחמה הקטנה נשברה.