אמנון לוי והנשים הלבנות

בכל מקום שהלכתי אליו אתמול דיברו על הסידרה של אמנון לוי על אפליית מזרחיים, וגם על אפליית נשים, על כך שנתניהו מתעקש לבחור גברים למשרת נגיד בנק ישראל ובשום אופן לא רצה למנות את המשנה לנגיד הקודם קרנית פלוג, למרות שהרבה אנשי מקצוע תומכים במינויה, וגם על זה שהעולים מרוסיה לא מלקקים דבש והרבה אקדמאים שבאו מרוסיה ניקו רחובות, ובקיצור, על זה שעולים חדשים, לא חשוב מאיזה עדה, תמיד אוכלים חרא, גם מזרחיים וגם אשכנזים. מה שהיה מעניין זה שאנשים לא התלוננו לפי מוצאם כפי שאפשר לחשוב אלא פחות או יותר כולם מודעים לכך שיש הרבה אי-צדק והרבה אפליות ושהרבה אנשים סובלים, אבל בפועל דברים לא מאד משתנים. הרבה אשכנזים שהגיבו במרירות על הסידרה סיפרו על הורים ניצולי שואה שסבלו מאד כעולים חדשים, ואני בטוחה שהכל נכון, כי גדלתי בישראל של שנות החמישים והששים וראיתי ושמעתי הכל, את הסבל והמצוקה של העולים החדשים, גם אלה שבאו מאירופה וגם אלה שבאו מארצות ערב, שמעתי שאומרים מרוקו סכין ורומני גנב ויקה פוץ, ואני מניחה שגם לשמוע יקה פוץ זה לא נעים, גם אם חושבים שאם אתה יקה אתה בטח דוקטור למשהו, ובייחוד שמעתי הרבה מאד שאמרו ערבוש ופרענק פָּרֶךְ. את הדבר האחרון שמעתי בסביבת גידולי הכי הרבה, פרענק פרך, והסבירו לי שפרך זו המלה ביידיש למחלת הגרדת שאמרו שמזרחיים לוקים בה. אני לא מתפלאת שאנשים מעדות המזרח לא סולחים לאשכנזים, כי גם אני לא סולחת לאנשים שמעליבים אותי, ועלבון הוא הרבה יותר גרוע מכל מצוקה וגם גרוע מן האפליה עצמה. אפשר לסלוח על כל מיני עוולות, אבל אי אפשר לסלוח למישהו שקרא לך פרענק פרך. בגלל זה השנאה העדתית לא יכולה להיעלם, כי היא לא מבוססת על מצוקה וקשיים שהיו לכולם אלא על עלבון מאד עמוק, וכאב של עלבון אי אפשר לתקן. היום לרוב לא אומרים דברים כל כך בוטים כי יש יותר מודעות לגזענות, אבל לא פחות גזענות. שמעתי למשל שאמרו על מורה שחינכה את בנותיי ואחר כך על דוקטור אחד שמלמד באוניברסיטה שהם "לא אינטליגנטים", ושניהם היו ממוצא מרוקאי, אז הבנתי שעכשיו לא אומרים "פרענק פרך" אבל כן אומרים על מרוקאי "הוא לא אינטליגנטי" גם אם הוא מרצה באוניברסיטה, כי מלים הן סוג של צופן והמסר שהן מעבירות איננו בהכרח המסר המילוני שלהן. להגיד "הוא לא אינטליגנטי" זה צופן אשכנזי חדש למזרחי, שנשמע הרבה פחות גרוע, אבל המסר שלו לא פחות גזעני ולא פחות מעליב.

על אמנון לוי כמובן אף אחד לא יאמר שהוא לא אינטליגנטי וגם כשלמדנו באוניברסיטה אף אחד לא אמר את זה וגם אף אחד לא חשב את זה. לא את כל מי שלמד איתי באוניברסיטה אני זוכרת, אבל עם אמנון לוי הייתי מיודדת ויש לי ממנו הרבה זיכרונות, ובגלל זה הדברים שהוא אמר בסרט הציפו אותי בהמון רגשות. אמנון נשא לאשה את חברתי אראלה שמאז כבר כמה פעמים איבדנו וחידשנו קשר ובסופו של דבר איבדנו קשר לגמרי. אני חושבת הרבה על אראלה וגם די מתגעגעת אליה, והדברים בסידרה שהיה לי הכי קשה לשמוע היו הדיבורים על הכמיהה של מזרחיים לנשים אשכנזיות לבנות והציטוטים של יהודה שנהב מפראנץ פאנון ששדי הנשים הלבנות הם מרחביה של אירופה שהוא כמה לכבוש, כי זה אולי נכון, אבל יש בזה סוג של דה-הומניזציה לחשוב על אשה כעל אשכנזיה לבנה, לא פחות דה-הומניזציה מלחשוב על גבר כעל מזרחי שחור. השימוש הזה בצבעים כאילו היתה להם מהות שמעבר לצבע הוא נורא והוא הפריע לי מאד גם כשדיברו על הנשיא אובמה כל כך הרבה במושגים של שחור ולבן, גם כי הנשיא אובמה ורעייתו מישל הם בעצם בני תערובת של שחורים ולבנים, מה שמדגיש עוד יותר את העובדה שהיחס אליהם הוא אפילו לא לפי מוצאם אלא אך ורק לפי צבע עורם, שמקבל בחברה האנושית משמעות כל כך מרחיקת לכת, למרות שצבע עור של אנשים לא אומר עליהם הרבה יותר משצבע העטיפה של סוכריות מעיד על תוכנן – לכל האנשים יש בפנים לב ורוד ודם אדום, אלה שמבחוץ שחורים ואלה שמבחוץ לבנים. אבל הכי היתה לי קשה האמירה של אמנון שאולי הוא התחתן עם אראלה כי היא אשכנזיה, כי כשמכירים בן-אדם מקרוב ויש לו פנים וקול ונשמה, יש משהו לא אנושי בלחשוב עליו בתור קטגוריה, וגם חשבתי שוב על שיחה שלי עם אראלה אחרי ששתינו התגרשנו. אני סיפרתי לה על בעלי שבגד בי והתעלל בי, והיא אמרה שאמנון אף פעם לא עשה לה דברים כאלה, שהוא לא בגד בה ולא פגע בה ושהם לא רבו וגם נפרדו יפה, אבל היא לא היתה מאושרת איתו והיתה מוכרחה לעזוב. השיחה הזאת השפיעה עליי מאד כי זה גרם לי להבין משהו מאד חשוב לגבי הנישואים המאד אומללים שלי עצמי, שמה שהיה הכי נורא זה לא הבגידה והשקרים שנילוו אליה ואפילו לא ההתעללות, אלא האומללות ששרתה בנישואים שלי, אומללות אינסופית שאי אפשר לחיות בה כי היא גרועה ממוות. תמיד הציקה לי השאלה אם בעלי אהב אותי אי פעם באמת או רק רצה להתחתן איתי כי נדמה היה לו שהוריי עשירים ושהם יתנו לנו הרבה כסף, מה שלא ממש קרה ואולי בגלל זה הוא התאכזב. אין לי מושג איזו מהאפשרויות נכונה או אם יש אולי אמת שלישית שאינני יודעת, אבל כל הסרט חשבתי על השיחה הזאת עם אראלה ואם אמנון אהב אותה באמת או התחתן איתה בעיקר בגלל שהיא היתה אשכנזיה לבנה ויפה ועדינה מאד, וגם אחרי הסרט אני חושבת על זה הרבה וזה מטריד אותי ועצוב לי. גם חשבתי הרבה על הדברים שאמנון אמר שכולם מסביבו באוניברסיטה היו אשכנזים והוא היה המזרחי היחיד וכל המורים היו אשכנזים. אף פעם לא חשבתי על  זה כשלמדנו יחד באוניברסיטה, לפחות לא זכור לי. נדמה לי שבאותם ימים אפילו לא חשבתי על זה שכל המורים היו גברים ושזה היה מובן מאליו בחוג להיסטוריה וככה זה פחות או יותר עד היום, אולי יש אשה אחת לקישוט, ואולי כשאת אשה ומפלים ומעליבים אותך בכל מקום קשה לך יותר להבחין במצוקה של גברים מופלים, או אולי דוקא את יותר מזדהה איתם? אני לא באמת יודעת. את הילדים הנבוכים מעיירות הפיתוח קל מאד לאהוד, אבל כמה אפשר לאהוד גברים מזרחיים בעמדות כוח שמתנכלים לך כי את אשה? ואולי גם סוגרים איתך חשבון כי את אשכנזיה? כי כשהיחסים מורעלים, והם מורעלים לא רק בגלל האפליה הנמשכת אלא קודם כל בגלל העלבון שעליו לא יכולים לסלוח, אז הרעל מפעפע לכל מקום, ואפילו האהבה כשהיא קיימת מתקשה לסלק אותו. כשאמנון לוי היה חברי לספסל הלימודים באוניברסיטה חשבתי שהוא כל כך מסתדרניק, שהוא דוקא נראה לי הישראלי האולטימטיבי שתמיד מסתדר ויודע ליצור קשרים ולהתברג. הוא היה אז עוזר פרלמנטרי במפלגת מפ"ם שמאז למרבה הצער איבדה את ייחודה והתאחדה עם המפלגה היותר אליטיסטית ר"ץ ליצירת מר"ץ ודי איבדה את אופייה בתוך מר"ץ העירונית והמאד תל-אביבית. אין לי מושג איך אמנון לוי הגיע להיות פעיל במפ"ם. האם כבר כנער הוא היה בשומר הצעיר? ומה הוא עשה בצבא, האם גם בשבילו הצבא היה כור היתוך, כמו בשביל הנערים שהוא מראיין? מהסידרה אני מבינה גם שבית הוריו היה שומר מצוות. מתי הוא עזב את הדת ולמה? מתי הוא התחיל לאכול בשר וגבינה יחדיו, שגם זה דבר שחבריו ייחסו בילדותם רק לאשכנזים? ומהי האשכנזיות הזאת שהם מדברים עליה? מי קבע שלהיות אשכנזי זה להיות חילוני ושמאלני? הרי כשהיינו ילדים גם רבים מהאשכנזים שבינינו גדלו בבתים דתיים או לפחות מסורתיים. מתי הדת נעשתה מזרחית והחילוניות נעשתה אשכנזית? מאין אימץ אמנון לוי את התפיסה שאשכנזיות פירושה חילוניות שמאלנית? מה זו בכלל ההשתכנזות הזאת שהוא כל הזמן מדבר עליה? מי קבע בכלל את מודל האשכנזיות הזה? הרי גם החרדים שאנשי ש"ס הקרובים ללבו ניסו למרוד בהם ובעצם לחקות היו אשכנזים, וגם אנשי גוש אמונים שהחלו את מסעם הבלתי-נגמר לשלטון עוד לפני שהגענו ללמוד באוניברסיטה היו אשכנזים. למה אמנון לוי חשב שהמודל לאשכנזיות הוא דוקא מפ"ם? בגלל המורים שלנו באוניברסיטה? גם הם לא היו כולם שמאלנים. היו ביניהם גם אנשי ימין מובהקים, כמו הפרופסור אמנון לינדר, שהטיל על רובנו אימה. אמנון לוי נראה לי בזמנו מסתדרניק בעיקר בגלל שהוא וחברו דני בלטמן, שנהיה לימים הפרופסור להיסטוריה דניאל בלטמן, שיכנעו את אמנון לינדר הקפדן והמפחיד להגיש לו עבודה משותפת שהם כתבו יחד, דבר שלא נשמע לא קודם ולא אחר כך. אני כבר לא זוכרת על מה היתה העבודה שהם הגישו. אני כתבתי – לבד, מאד לבד - עבודה ארוכה על מלחמות האלביגנזים. כבר ידעתי היטב לטינית וקראתי את מכתבי האפיפיור אינוקנטיוס השלישי בנושא האלביגנזים בכרכים הגדולים של כתבי אבות הכנסייה. זה לקח לי הרבה שנים כי באמצע ילדתי פעמיים וכשהגשתי בסופו של דבר לפרופסור אמנון לינדר את העבודה בת שמונים העמודים, הוא הסכים לקרוא רק עשרים וחמישה עמודים מתוכם ונתן לי ציון שמונים אם אינני טועה. אז נזכרתי שוב בעבודה המשותפת של אמנון לוי ודני בלטמן, שכמובן בניגוד לי סיימו בזמן סביר את הלימודים. נדמה לי שמהמחזור שלנו באוניברסיטה הם שני האנשים הכי מפורסמים. הרבה שנים חלמתי שכשאכתוב פעם ספר, אתלוש מתוכו את עשרים וחמישה העמודים הראשונים ואשלח אותם לפרופסור אמנון לינדר. פירסמתי מאז כמה ספרים שונים זה מזה, אבל כשפירסמתי אותם כבר לא התחשק לי לקרוע מאחד העותקים עשרים וחמישה עמודים ולשלוח לפרופסור אמנון לינדר. גם הכעס שהיה לי עליו שכך במשך השנים. היו יותר מדי כעסים חדשים והרבה יותר גרועים. על אמנון לוי מעולם לא הצלחתי לרחם, גם לא כשראיתי את הסרט, ומצד שני גם אינני מרגישה כלפיו שום כעס ושום תרעומת. גם ההתנצלויות שלו על כך שהוא מטפל באפליית המזרחיים נראו לי מאד מיותרות, כי כל בן-אדם צריך לעסוק במה שמטריד אותו ולא צריך להתנצל על זה, וגם הביקורות עליו, למרות שהרבה מהן נכונות וחלקן באות מלב כואב ושותת דם, נראו לי לא לעניין. המזרחיים חיים את העלבון שלהם והם ימשיכו לחיות אותו. עלבונות לא שוכחים ולא סולחים עליהם. מי שלא מרוצה מזה שישתדל לא להעליב אנשים. דוקא כשראיתי את הסרט וקצת בכיתי כי הרבה רגשות וזיכרונות הציפו אותי, הרגשתי רצון עצום לשבת עם אמנון ולדבר איתו כמה שעות על ימינו באוניברסיטה ועל מפ"ם ועל עיירות הפיתוח ששירתתי בהן כמורה חיילת ועל העולם האחר שהיכרתי שם ושלא השתנה הרבה, כי דברים משתנים הרבה יותר במרכז מאשר בשוליים, ובייחוד רציתי לשאול אותו יותר על מה שהוא הרגיש באוניברסיטה ובזמנו בכלל לא עלה בדעתי כי חשבתי שהוא כזה מסתדרניק ואין לו בעיות בכלל. עכשיו אני חושבת שהיה לו קשה קודם כל כי הוא היה הראשון ממשפחתו ללמוד באוניברסיטה שזה תמיד מאד קשה להיות הראשון במשפחה שעושה משהו, אבל אני לא באמת חושבת שהיה לאמנון לוי יותר קשה באוניברסיטה מאשר לי או לכל אחד אחר. הוא מסתדרניק, והוא טיפוס מאד ישראלי, לא פחות מיאיר לפיד, רק שהוא הרבה יותר חכם ומשכיל מיאיר לפיד והרבה פחות שחצן ממנו, שבשני הדברים זה כנראה לא מאד קשה. אותי שנולדתי וחייתי רוב חיי בארץ עדיין שואלים מאיפה אני: מאנגליה? אולי מרוסיה? אם אנשים יצטרכו למלא שאלון מי יותר ישראלי הם בוודאי ידרגו את אמנון לוי עשרות אלפי מקומות לפני, ולא רק מפני שהוא יותר מפורסם. ולא הייתי הראשונה ממשפחתי שלמדה באוניברסיטה – שני הורי היו אקדמאים, ואבי היה יליד הארץ, הוא היה בצעירותו פרקליט מחוז הצפון ורוב חייו שופט, לבסוף נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, אמא היתה ילדה שמנה שעלתה מפולין ודיברה עברית מליצית שצחקו עליה, אבל היא מאד השתדלה להשתלב ולהיות כמו כולם. אולי ירשתי את הזרות ממנה ואולי מסיבות אחרות  הייתי תמיד לא שייכת, ואף אחד לא אשם בזה. כמו שאמרה לי לילה שעלתה מרוסיה וגם היא למדה איתנו באוניברסיטה, יש אנשים שתמיד מרגישים זרים בכל מקום. עכשיו כשאני רואה את הסרט של אמנון לוי אני חושבת שאולי דוקא כשאתה מרגיש זר בכל מקום קל לך יותר להישאר נאמן לעצמך. ממילא אין לך הרבה אלטרנטיבות. לא הייתי רוצה וגם לא הייתי יכולה לחיות כמו אמנון לוי, או אפילו כמו דני בלטמן, שלכאורה אני עוסקת בדברים מאד קרובים אליו, ובכל זאת אצלי הכל כל כך כל כך שונה. יותר קל להשלים עם הדברים הקשים בחיים כשאתה מבין שלא יכולת לחיות אחרת ולהיות מישהו אחר. זו היתה דוקא אראלה שאמרה לי תמיד שאני כן שייכת לאקדמיה ושם מקומי, ואני אמרתי לה מעומק לבי שממש לא, ותמיד הרגשתי את הזרות העצומה ואת תקרת הזכוכית שממש יכולתי למשש, ולמרבה האירוניה חשבתי תמיד שאמנון לוי הוא הבפנים ואני הבחוץ, אבל היכרתי תודה לאראלה על כך שאמרה לי שאני שייכת לאקדמיה, כי אף אחד אחר לא אמר לי את זה. בזמנו נורא הצטערתי כשאמנון ואראלה התגרשו וחשבתי שזה מאד חבל, כי היה נדמה לי שהם מאד מתאימים. רק עכשיו כשראיתי את הסרט של אמנון חשבתי פתאם שאראלה לא היתה מסוגלת להיות נשואה לאיש נורא מפורסם ומצליח ולחיות תמיד באור הזרקורים. היא יותר מדי נחבאת אל הכלים באופיה, וגם חשבתי שאמנון כן אהב אותה מאד לא בגלל שהיא אשכנזיה ולבנה אלא מפני שהיא אשה שקטה מאד ועדינה מאד ופרטית מאד, שבורחת מאור הזרקורים ומעדיפה לחיות מתחת לרדאר, בקיצור מפני שהיא היפוכו הגמור, ולפחות את העלבון הזה שהוא התחתן איתה בגלל שהיא אשכנזיה לבנה הוא יכול היה לחסוך ממנה, עם כל הכבוד לפראנץ פאנון וגם לשד העדתי.       

ספר תרגומי קפקא שלי