בוקר
של שנה חדשה. בטלויזיה אמרו שאין סגר באמת. אולי הם כבר שכחו איך זה כשאין סגר
וכבר לא שמים לב שהחנויות סגורות ואין כמעט אנשים ומכוניות ברחוב. הכלב כבר לא
רוצה ללכת לרחוב קרן קיימת, כי קפה שוש סגור וגם הפטיסרי סגורה. בסגר הראשון שניהם
עוד פתחו, רק למכור ולקחת, כי לשבת אסור. בסגר השני קפה שוש כבר היה סגור, ומאז לא
נפתח עוד. הפטיסרי היתה פתוחה ובימי חנוכה השתרך תור ארוך לפני מדפי הזכוכית
העמוסים סופגניות מכל הסוגים והצבעים. אבל עוד לפני הסגר נסגרו, כי הוציאו את
הצוות לבידוד. אני חושבת מי מהמוכרות שתמיד כל כך חביבות אליי חלתה. אולי יותר
מאחת. מאז כבר לא פתחו שוב. הכלב כבר הלך ישר ל"לחם של תומר". שם עוד
פתוח ותור ארוך משתרך במבואה, כי בכל פעם מותר רק לשני לקוחות להיכנס. בתור עומדת
אשה עם כלב קטן, אז כדי שאושר לא יאכל אותו אנחנו ממתינים ליד בית הקפה מסתברא שגם
הוא סגור. המסכנים פתחו זמן לא רב לפני הסגר, ומאז יותר סוגרים מפותחים, וכשפתוח
מלא אנשים כי אומרים שהעוגות מצוינות, וגם כשרות. רק שיצליחו לשרוד את הסגרים. מגיע
עוד איש עם שני כלבים, אחד גדול ואחד קטן. אושר נובח והם עונים. עכשיו צריך לחכות
שילכו כל הכלבים. קנינו חלת צימוקים לחגוג את השנה החדשה והשבת. אושר ביקש לטעום
מהחלה ותלשתי לו פיסות קטנות בלי צימוקים. כשהגענו הביתה הוא שתה קצת והקיא הכל,
ומיד אכל את כל חתיכות החלה בחזרה, ואני חשבתי שהגיעה שנה חדשה אבל דברים לא באמת
משתנים. אחר כך הלכתי לעיר וראיתי שהחנות של אניטה במכירת חיסול ועומדת להשכרה,
אבל היא היתה כמובן סגורה, וגם החנות של סטימצקי היתה סגורה, ומאד שמחתי שהחנות של
דני ספרים היתה פתוחה, כי עכשיו הם לא רק חנות ספרים אלא מרכז חלוקה של דברי דואר,
אז אפילו בסגר הם פתוחים. אבל את הספרים שחיפשתי לא מצאתי והלכתי לשוק וקניתי מה
שהיה, כי בסגר צריך לשמוח שיש בכלל מצרכים. חבל שהאנשים בטלויזיה לא יוצאים לפעמים
מהטלויזיה ולא רואים מה הסגר עושה לאנשים, וכל הזמן הם אומרים שהסגר לא אמיתי,
כאילו מזמינים את נתניהו להכביד עוד יותר על האנשים, שכבר מתמוטטים. עכשיו רוצים
לסגור גם את בתי הספר, כאילו לא פגעו מספיק בילדים. כן, יש מגפה, חבל שלא זכרו את
זה כשעודדו אנשים לנסוע בהמוניהם לדובאי ולחגוג שם ולחזור לארץ חולים. פתאם נזכרו
שחו"ל זה מסוכן וכלאו את החוזרים במלוניות כאילו הם פושעים. רק אחרי שהם
התמרדו נתנו להם לחזור הביתה לבידודים. המשטרה כבר התרגלה לעצור אנשים שלא עשו שום
רע כאילו הם פושעים, ובכל שבת באות עשרות מכוניות משטרה ומשמר הגבול ואפילו מביאים
כלבים וחוסמים את כל דרכי הגישה לבית ראש הממשלה כדי למנוע שיבואו המפגינים.
והמפגינים באים. למרות שחוסמים אותם ומכים אותם ועוצרים אותם הם באים, וכל אלה
שבאים הם גיבורים, כי הם כבר יודעים שהמשטרה תיטפל אליהם ותעצור אותם ותכה אותם,
ובכל זאת הם באים ולא מוותרים. אני רואה אותם באים אחרי הצהרים ואני רואה אותם
חוזרים בלילה. רובם לא ירושלמים ואוהבים כלבים, אז הם מלטפים את אושר והוא מחכך
בהם את המחסום בתקוה שמישהו יוריד לו את המחסום. להפגנה עצמה איננו הולכים כי אושר
מפחד מהצעקות ומהזמבורות. פעם דוקא הלכנו לשם אבל עצרה אותנו שוטרת ורצתה לדעת לאן
אנחנו הולכים. אז הלכתי משם. אין באמת חופש לבוא ולהפגין כי כבר אין בישראל
דמוקרטיה וכל שוטר יכול בלי שום סיבה לעצור אנשים. אחר כך אנשי נתניהו כותבים
בתגובות שאין הרבה מפגינים, אחרי שהם שולחים את המשטרה לחסום את כל הכבישים ולמנוע
מאנשים להפגין. כל עוד נתניהו יישאר בשלטון המשטרה תתנכל למפגינים, אבל המפגינים הם
עקשנים. אני רק מתפללת שנתניהו יפסיד בבחירות כמו שטראמפ הפסיד, ושזה יהיה הפסד
גדול. אני דוקא שמחה שעוד מעט יהיו שוב בחירות כי זאת הזדמנות נוספת לסלק את
נתניהו שאולי הפעם תצליח, ואם לא נצליח לסלק את נתניהו בבחירות הקרובות נמשיך
לנסות עד שנצליח. ונמשיך גם לכסות את הפנים כי אנשים ממשיכים להידבק בקורונה,
אפילו אלה שמתחסנים, ומישהו כתב בתגובות שהחיסון שוה לתחת. אני מקוה שבכל זאת
החיסונים עובדים, גם אם לוקח להם זמן. לכל דבר צריך סבלנות, אם רוצים שיהיה טוב
ואם רוצים שתיעלם הקורונה ואם רוצים לסלק את נתניהו, צריך בעיקר סבלנות ובסוף כל
זה יקרה, ואז באמת נרגיש שיש לנו חיים חדשים.
