אני
מתרגמת כאן קטע מתוך הספר השלישי של האפוס "פרציפל" Parzival, שחיבר
המשורר הבווארי וולפראם פון אשנבאך Wolfram von Eschenbach בראשית המאה ה-13, על פי
האפוס הצרפתי Percevaus li Galois, שחיבר Chretien de Troyes
בהשפעת סיפורי המלך ארתור במחצית השנייה של המאה ה-12. הקטע שלהלן מספר על פרציפל
או פרסיפל הנער, בנו של המלך Gahmuret שנפל בקרב בשירותו של כליף בגדד, ואמו Herzeloide,
שפירוש שמה "שברון-לב", גידלה אותו לבדה. בקטע שלהלן יוצא פרציפל לרעות
את הצאן ופוגש לראשונה בחייו אבירים. בהמשך ינטוש פרציפל את אמו המיוסרת ויהפוך לאחד
מאבירי השולחן העגול של המלך ארתור. הוא עתיד להגיע לממלכה פלאית ולחזות בגביע
הקדוש, הגראל, שאותו יחפש מאז ולימים יהפוך לשומרו. התרגום מוקדש לעדה ורדי ולדוד
פרציפל שלה.
באַחַד
הַיָּמִים הוּא יָצָא לִרְעוֹת
לְאֹרֶךְ
מִדְרוֹן רָחָב מְאֹד.
כְּדֵי
לִשְּׁרֹק הוּא קָטַַף עָלֶה,
בְּקִרְבַת
מָקוֹם בּוֹ הַשְּׁבִיל עוֹלֶה.
שָׁם
הוּא שָׁמַע רְקִיעַת פְּרָסוֹת
וְאֶת חֲנִיתוֹ
הוּא הֵחֵל לְנַסּוֹת,
וְאָמַר:
"מַה זֹאת שָׁמְעוּ אָזְנַי?
הַשָׂטָן
הָרַע קָרֵב אֵלַי
מָלֵא
זַעַַם וְשָׁפֵל?
מִיָּד
אוֹתוֹ אֲחַסֵּל!
אִמִּי
לֹא אָמְרָה עָלָיו טוֹבוֹת
כַּנִּרְאֶה
הִיא פָּחֲדָה מְאֹד!"
שָׁם
הוּא נִצָּב נָכוֹן לַקְּרָב,
כִּי
הַדְּהָרָה קָרְבָה אֵלָיו:
כַּמָּה
נִפְלָא! אַבִּירִים שְׁלֹשָׁה
חֲמוּשִׁים
מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשָׁם.
הַנַּעַר
חָשַׁב בְּלִי לְהָתֵל
שֶׁכָּל
אֶחָד מֵהֵם הוּא אֵל.
הוּא כְּבָר
לֹא עָמַד זָקוּף בַּדֶּרֶךְ:
עַל הַשְבִיל
כָּרַע הוּא בֶּרֶךְ,
וְקָרָא
בְּקוֹל גָּדוֹל:
"עָזְרֵנִי,
אֵל! אֵל כָּל-יָכוֹל!"
הָרִאשׁוֹן
בֵּינֵיהֶם הָיָה נִרְגָּז
כִּי הַיֶּלֶד
מִן הַשְּׁבִיל לֹא זָז:
"וֶלְשִׁי
טִפֵּשׁ עוֹצֵר בַּגּוּף
אֶת מַסָּעֵנוּ
הַדָּחוִף! "
(אֶת הַשֶׁבַח
שֶׁבּוֹ הַבַּוָּארִים מִשְׁתְַבְּחִים
גַּם לַוֶלְשִׁים
לְיַחֵס מֻכְרָחִים
כְּמִנְהַג
הַבַּוָּארִי גַּם הַוֶּלְשִׁי מְטֻמְטָם
אַךְ אֶפְשָׁר
שֶׁיֹאמְרוּ לְהַגַּנָּתָם,
שֶׁבְּוֶולְס
כְּמוֹ בְּבַּוָּארִיָּה הָאֲנָשִׁים
מִתְּבוּנָה
פָּשׁוּט לֹא מִתְרַגְּשִָׁים.)
עִם רִתְמָה
תְּלוּיָה
יָרַד
מִן הַגִּבְעָה
אָדוֹן
גֵּאֶה, נִשְׁקוֹ נָכוֹן,
רוֹדֵף
זוֹעֵם וּבְחִפָּזוֹן –
הֵם כְּבָר
הִרְחִיקוּ מֵאִתּוֹ –ּ
שְׁנֵי
אַבִּירִים שֶׁלְְבָשְׁתּוֹ
חָטְפוּ
נַעֲרָה מִנַחְלָתוֹ -
הָאַבִּיר
חָשַׁב זֹאת לְחֶרְפָּתוֹ.
עֶלְבּוֹן
הַנַּעֲרָה גַּם בּוֹ עָלַב
כְּשֶׁהֻכְרְחָה
מֵעִמּוֹ לִרְכַּב.
אוֹתָם
שְׁלֹשָׁה הָיוּ מֵאֲנָשָׁיו.
עַל סוּס
מִקַּסְטִילְיָה הוּא רָכַב,
מָגִּנּוֹ
כִּמְעַט נֻפַּץ,
וּשְׁמוֹ
הָיָה קַרְנָק-קַרְנַנְטְס,
הָרוֹזֵן
מֵאוּנְטֶר-לֶק,
הוּא שָׁאַל:
"מִי זֶה שֶׁלֹא מִסְתַּלֵק?"
אָז אֶל
הַנַּעַר הוּא רָכַב
וְהַנַּעַר
אוֹתוֹ לְאֵל חָשַׁב,
כִּי זֹהַר
כָּזֶה לֹא רָאָה בִּכְלָל:
כַּנְפֵי
מְעִילוֹ נִגְרְרוּ בַּטַּל
עִם פַּעֲמוֹנֵי
זָהָב קְטַנִּים
שֶׁלִּפְנֵי
הָרַגְלַיִם מְדַנְּדֵנִים.
צִלְצְלוּ
רְצוּעוֹת דָּרְבְּנוֹתָיו
שֶׁיָרְדוּ
מַטָּה אֶל רַגְלָיו.
פַּעֲמוֹנִים
צִלְצְלוּ עַל זְרוֹעוֹ הַיְּמָנִית
כַּאֲשֶׁר
הֵנִיעַ אוֹתָה אוֹ הוֹשִׁיט
לָכֵן
כֹּה הִרְעִישׁ כְּשֶׁהָפַךְ אֶת הַחֶרֶב
הַגִּבּוֹר
הִתְרַגֵּל לִשְׁבָחִים בְּלִי הֶרֶף.
כָּךְ
עֲטֶרֶת הֶחָצֵר רָכַב
בְּתִפְאֶרֶת
בְּגָדָיו.
זֵר פְּרָחִים
לְכָל יֹפִי גַּבְרִי נַעֲרָץ.
שָׁאַלֹ
אוֹתוֹ קַרְנָק-קַרְנַנְטְס:
"שָׁמַעְתָּ,
רָאִיתָ בְּעֵינֵיךָ
שְׁנֵי
אַבִּירִים שֶׁבִּקְשׁוּ לְנֶגְדְּךָ
אֶת כְּבוֹד
הָאַבִּירוּת לִרְמֹס?
כַּוָּנָתָם
הִיא לֶאֱנֹס.
הֵם אֵינָם
יוֹדְעִים מַה יְהֵא עָנְשָׁם
נַעֲרָה
בְּתוּלָה הֵם חָטְפוּ מִשָּׁם."
לַנַּעַר
נִרְאָה הָאִישׁ הַזָּר
כְּמוֹ
אֱלֹהִים, כִּי הוּא זָכַר
מַה אִמּוֹ
לִמְדָּה אוֹתוֹ תְּחִִלָּה
כְּשֶׁהִסְבִּירָה
לוֹ מַהִי הִלָּה.
לָכֵן
קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:
"עָזְרֵנִי
אֵל, אֵל כָּל-יָכוֹל!"
עַל בִּרְכָּיו
לְהִתְפַּלֵּל נָפַל
בֵּן הַמֶּלֶךְ
גַּמּוּרֶט, הוּא פַּרְצִיפַל.
"אֵינֶנִּי
אֵל", הַנָּסִיךְ אָמַר,
"אַךְ
לְמִצְוָתוֹ בְּרָצוֹן אֲנִי סָר.
אַרְבָּעָה
אַבִּירִים כָּאן תִּרְאֶה לְנֶגְדֵּךָ.
הֲתַחְפֹּץ
לָלֶכֶת אַחַר מַרְאֶה עֵינֵיךָ?"
הוֹסִיף
הַנַּעַר וְשָׁאַל:
"אָמַרְתָּ
אַבִּיר? מַה זֶה בִּכְלָל?
אִם בְּכֹח
אֵל אֵינְךְ מַחֲזִיק,
אֱמֹר
לִי: מִי אַבִּירוּת מַעֲנִיק?"
"הַמֶּלֶךְ
אַרְתּוּר שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ,
נוֹתֵן
לְךָ אֶת בִּרְכָּתוֹ,
אוֹתְךָ
מַעֲלֶה לְדַרְגַּת אַבִּיר
וְלִתְּהִלָּה
אוֹתְךָ מַכְשִׁיר,
כִּי דַּמְךָ
דַּם אַבִּירִים, מְאֹד סָבִיר."
כָּךְ
חָשְׁבוּ הָאַבִּירִים עַל הַצָּעִיר,
שֶׁעָמַד
שָׁם כְּמוֹ יְצִיר כַּפֵּי הָאֵל
כָּךְ
הַסִּפּוּר אוֹתוֹ מְהַלֵּל,
שֶׁעַל
פִּי הָאֱמֶת לִי הֻגַּד –
גִּבּוֹר
נָאֶה מִמֶּנּוּ לֹא נוֹלַד
מֵאָז
הָאֵל אֶת אָדָם הָרִאשָוֹן הִנְשִׁים -
כָּךְ
נוֹדַע שִׁמְעוֹ בֵּין הַנָּשִׁים.
אַךְ הַנַּעַר
הוֹסִיף לִשְּׁאֹל,
וְעַל
פְּנֵיהֶם הֶעֱֱלָה חִיּוּךְ גָּדול:
"הֵי
אַבִּיר, אֱלֹהִים, מַה שֶׁתִּרְצֶה לִהְיוֹת,
יֵשׁ לְךָ
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה טַבָּעוֹת,
שֶׁגּוּפְךָ
סָבִיב סָבִיב עָטָה
פֹּה לְמַעְלָה
וְשָׁם לְמַטָּה."
וּבְיָדוֹ
הוּא הֶרְאָה בְּהַתְרָסָה
עַל הַבַּרְזֶל
שֶׁהֶאַבִּיר נָשָׂא.
עַל צַוָּארוֹן
הַבְַרְזֶל הוּא חָפַץ לְהַרְאוֹת:
"לְנַעֲרוֹתֶיהָ
שֶׁל אִמִּי טַבָּעוֹת
שֶׁבְּחוּטִים
עַל צַוָּארָן קְשׁוּרוֹת
אַךְ אֵינָן
יַחְדָיו מְחֻבָּרוֹת."
הַנַּעַר
בְּאֹמֶץ רַב שָׁאַל:
"לְמָה
זֶה טוֹב בִּכְלָל?
כָּל כָּךְ
יָפֶה בְּזֶה לְהַבִּיט
אֵינִי
יָכוֹל אֶת עֵינַי לְהָסִיט".
הַנָּסִיךְ
אָז אֶת חַרְבּוֹ חָשַׂף:
"אִם
יוֹצֵא אַבִּיר מוּלִי לַקְּרָב,
בְּמַכּוֹת
חַרְבִּי עַל עַצְמִי אָגֵן,
וּמִמַּכּוֹת
יְרִיבִי אֶתְגּוֹנֵן.
מִפְּנֵי
יְרִיָּה וּדְקִירָה אֶתְחַשֵּׁל
בְּעֶזְרַת
שִׁרְיוֹן בַּרְזֶל".
אָז אָמַר
הַנַּעַר הַנִּרְגָּשׁ:
"לִצְּבָאִים
וַאַיָּלוֹת יֵשׁ פַּרְוָה כָּזוֹ מַמָּשׁ.
אַנִּיחַ
לַחֲנִית וּבָכֶם לֹא אֶפְגַּע
אֲנָשִׁים
רַבִּים הִיא כְּבָר הָרְגָה."
הָעִכּוּב
גָּרַם לָאַבִּירִים צַעַר –
הוּא הָיָה
כֹּה יַלְדוּתִי הַנַּעַר.
אָז אָמַר
הַנָּסִיךְ: "הָאֵל
יִשְׁמָרְךָ!
לוּ רַק
הָיִיתִי יָפֶה כְּמוֹתְךָ!
אֱלֹהִים
נָתַן לְךָ מַתָּנָה
שֶׁבַּחַיִים
תִרְכֹּשׁ בִּינָה.
יִשְׁמָרְךָ הָאֵל מִכָּל
צָרָה!"
הָאַבִּירִים
יָצְאוּ בִּדְּהָרָה
וּבְעִקְבוֹת
אֲדוֹנָם הִגִּיעוּ מִיָּד
לְשָׂדֶה
בְּיַעַר-עַד.
הַגִּבּוֹר
בְּלִי חֲשָׁשׁוֹת
פָּגַשׁ
שָׁם אִכָּרִים וּמַחֲרֵשׁוֹֹת.
הָאֲנָשִׁים
הַטּוֹבִים נִרְעֲשׁוּ
שֶׁשָּׁם
בַּחֲרִיצוּת חָרְשׁוּ.
חֶלְקָם
זָרְעוּ וְאָז שִׂדְְּדוּ,
בְּעֶזְרַת
הַשּׁוֹט בַּשְּׁוָרִים רָדוּ.
הַנָּסִיךְ
עָצַר וְאוֹתָם בֵּרֵךְ
וְשָׁאַל:
"אוּלַי רָאִיתֶם אֵיךְ
הִרְכִּיבוּ
כָּאן נַעֲרָה בִּמְּצֻקָּה?"
הֵם עָנוּ
לוֹ דְּבָרִים עַל דִּיּוּקָם
וְסִפְּרוּ
לוֹ בִּקְּצָרָה:
"שְׁנֵי
רוֹכְבִים עִם צְעִירָה
עָבְרוּ
פֹּה הַיּוֹם בִּרְכִיבָה.
הָאִשָּׁה
נִרְאֲתָה כֹּה עֲצוּבָה.
בְּדָרְבָּנוֹת
אֶת סוּסֵיהֶם הֵם דָּחֲפוּ.
הֵם אֵלֶה
שֶׁאֶת הַבְּתוּלָה חָטְפוּ."
הָיָה
זֶה מַלִּיגַּנְס
אוֹתוֹ
שָׁלַח קַרְנָק-קַרְנַנְטְס.
הוּא שִׁחְרֵר
אֶת הָאִשָּׁה בִּלְּחִימָה.
הִיא הָיְתָה
עוֹד מִצַּעַר הֲמוּמָה.
שְׁמָה
הָיָה אִימָנֶה
הִִיא
הָָיְְתָָה מִבֶּל פוֹנְטַנֶּה.
