סוכני הרשע

 

אני לא יודעת למה חשוב לאנשים שמתנגדים לממשלה וחולים מהמדיניות שלה וממה שקורה להגיד שהם פטריוטים, ושהמפגינים נגד ההפיכה המשטרית הם פטריוטים. אני מפגינה כל שבוע ואני לא מרגישה בכלל פטריוטית. אני שונאת את המדינה, חושבת שהממשלה פה מבחילה ומבחילים גם האנשים שבחרו בה, שחברי הכנסת מבחילים עד כדי כך שלפעמים בחדשות אני מזפזפת לערוצי הסרטים – לאחרונה נפלתי על סרט בריטי יפה שנקרא "לנשום" ומספר על חולה הפוליו רובין קוונדיש שבעזרת אשתו וחבריו המקסימים הצליח לחיות עם שיתוק למעלה מעשרים שנה כשהוא נושם בעזרת מנשם פרימיטיבי למדי ובכל זאת ממצה את החיים – וחשבתי שהסרט הזה כל כך ממצה את מה שאני מרגישה - מחנק, מחנק נורא, התחושה שלי היא לא רק נפשית אלא גם פיזית – אני מרגישה את המחנק בגרון, שאין לי אוויר, שאני לא יכולה לנשום, מכל מה שקורה פה. לראות את המתנחלים הפושעים שורפים כפר רק מפני שתושביו פלשתינים, כמו שהאנטישמים בכל הדורות היו עושים ליהודים בגולה, ואף אחד לא עוצר את זה, והצבא לא מתבייש להגיד שאין לו כוח אדם לטפל בזה – ואיך הוא יטפל במלחמה בכמה חזיתות נגד צבאות סדירים, כמו שקרה בכל המלחמות, אם הוא לא יכול לעצור מאתיים מתנחלים ביריונים ששורפים בתים ומכוניות ופוגעים ברכוש ובאנשים? איפה היה צה"ל? איפה היתה המשטרה? ואיפה היה נתניהו, שעוד היתה לו חוצפה לנאום שאנחנו מדינת חוק ושהוא לא יסבול התפרעויות בשום מקום, אז למה הוא לא עצר את זה, למה הוא נתן למתנחלים להשתולל שעות? בשביל לירות בדרוזים המתקוממים שלחו כוחות משטרה ומג"ב ועשרות ניידות. בשביל להרוג פלשתיני היו מספיק שוטרים ש"הרגישו מאוימים", אבל בשביל להפסיק את פרעות המתנחלים בתורמוס עיא, כמו הפרעות שחוללו קודם לכן בחווארה, לא היו מספיק כוחות? אין ספק שמדינת ישראל הפכה למדינתם של סמוטריץ' ובן-גביר וככה זה נראה, ולא במקרה הכל בוער, ולא במקרה נרצחים אנשים יום-יום, כי סוכני השנאה והרצח יושבים בממשלה, וכמו שידוע שנאה מולידה כנגדה שנאה, ואלימות מולידה כנגדה אלימות, וכבר אינני יודעת אם הם מאמינים שידכאו את השנאה והאלימות שהם מולידים בעוד ועוד כוח, או שאולי שאיפתם היא להגביר ולהגביר את האלימות, כי אלימות היא המנוע של חייהם ושאיפותיהם.

אני חיה פה כי נולדתי פה ואין לי דרכון אחר ושום מדינה אחרת לא מחכה לי, וכמוני רוב האנשים שהולכים להפגנות ונלחמים על החיים שלנו, ואלה שמדברים על להגר לחו"ל מעצבנים ודוחים אותי כי לרוב האנשים פה אין לאן ללכת, בוודאי לאלה מאיתנו שכבר זקנים, ושום מדינה לא תקבל אותנו. כל מה שנשאר לנו זה להילחם עם הגב לקיר, ובמקרה הזה המלחמה הזו ממשיכה את המלחמה שנלחמתי כל החיים שלי לשרוד, ותמיד שרדתי בקושי והשתדלתי לעשות דברים טובים ומשמעותיים. לאחרונה חגגתי יום הולדת 67. לא באמת חגגתי כי הכלב שלי עבר ניתוח והרגיש מאד רע והייתי מאד מדוכאת וגם עכשיו אני קצת מדוכאת מזה שהוא פותח את התפרים שלו בשיניים ומדמם ואני לא יודעת איך לגרום לו להפסיק עם זה – הוא גדול מדי וכרגיל נתנו לי בשבילו קולר קטן מדי שלא נסגר והוא מיד הוריד אותו. אני מאד משתדלת לשמוח כי יש לי בנות מוכשרות ונכדים מקסימים, וזה מנחם, אבל השבוע התקשיתי להתגבר על העצב. אני יודעת שחייבים להילחם ושווה להילחם, כי עובדה שבלשכת עורכי הדין האנשים ההגונים הצליחו לנצח את הפושעים, למרות שהממשלה כרגיל תמכה בפושעים, שאיתם היא יכולה לגנוב סוסים ביחד, ועכשיו מאיימת לפרק את לשכת עורכי הדין כי הם איבדו את השליטה בה. בטח אם הליכוד יפסיד בבחירות הם יפרקו את הכנסת ויעבירו את סמכויות החקיקה לליכודיאדה, שאותה הם יכנסו ביום השואה כי הכי חשוב לנתניהו ואנשיו למחוק את זכר השואה, כדי שלא תהיינה לאנשים אסוציאציות כשהם צופים במתנחלים שורפים פלשתינים שאף אחד לא מגן עליהם, ושר הביטחון גלנט, במקום להגיד שהפורעים בתורמוס עיא הם פושעים שצריכים לשבת בכלא, קרא להם "אחיי המתנחלים", וביקש מהם לא לקחת את החוק לידיים. במדינת חוק לא קוראים לפושעים אחינו ולא מבקשים מהם להתנהג יפה אלא עוצרים אותם ושופטים אותם ומכניסים אותם לכלא שזה המקום לפושעים, ואם מי ששורף בתים של פלשתינים הוא אח של גלנט, גלנט איננו אחי ובוודאי הפורעים אינם אחים שלי אלא אויבים מרים שהשתלטו לי על המדינה היחידה שאני אזרחית בה, ואני מקללת אותם מעומק לבי, אותם ואת המדינה שבמקום לעצור אותם מניחה להם להתפרע ולא עוצרת אותם ולא מענישה אותם, כמו שצוררי ישראל בגולה לא עצרו ולא הענישו את הפורעים ביהודים, אבל בסופו של דבר הפורעים נענשו בדרך כזו או אחרת, והמדינות שלהם נהרסו והידרדרו מדחי אל דחי, כמו רוסיה שנותרה נחשלת עד היום וגרמניה שהיתה בסוף המלחמה לעיי חורבות. אני אמשיך להפגין ולהתפלל שאלהים יעזור לנו ויציל את המדינה שלנו מממשלת הזוועה ומהרוע והאלימות שמציפים את הארץ. אני ממש לא פטריוטית ולא אוהבת את המדינה בכלל, אבל אני אמשיך להפגין ולהילחם נגד האויבים מבפנים, כי אני בת 67, לא בריאה ולא עשירה וכמו רוב הישראלים אין לי לאן ללכת. לא יקבלו אותי בשום מקום אחר.