נכון שאתם חברים?

 

נכון שאתם חברים, נכון שלא ציפית ממנו לתמורה, נכון שהוא עשה רק מה שטוב למדינה ולא לחברים שלו, שאל עו"ד עמית חדד את ארנון מילצ'ן, שענה יפה "אין לו חברים", ושוב חדד: "שרה אמרה שיש לביבי שתי משענות, אתה והיא". עדות אמינה של מי שאין לה שום אינטרס. נכון? נכון. קוראים לשאלות כאלה שאלות מדריכות, שאלות שבאמצעותן מנסה עורך-דין לשים בפי העד את הדברים הרצויים לו. אסור לעורכי-דין לשאול שאלות כאלה, ובמשפטים אחרים השופטים היו מעירים לעו"ד חדד, ששאלותיו מדריכות את העד מה לומר ושיחדל מכך. אבל השופטים במשפט נתניהו שתקו. לאו דוקא מפחד. פשוט אין טעם להתווכח. התמונה כל כך ברורה. אין לנתניהו חברים. זו האמת. ספק אם למילצ'ן יש חברים. העסקה ברורה עד כאב: מתנות לזוג נתניהו, ארגזי שמפניה יקרה, סיגרים קובנים מן המיטב, חולצות איכותיות, מעילים, תכשיטים. התמורה: זמינות. זו התמורה האמיתית: זמינות של ראש הממשלה העסוק לטרדותיו של מילצ'ן. נתניהו בכלל לא עזר לו לקבל ויזה לארצות הברית, רק צלצל לשר החוץ האמריקאי ולשגריר ארצות-הברית בישראל ודיבר איתם בעניין הארכת הויזה של מילצ'ן. ומה בכך? הרי כל אזרח שיש לו בעיה עם הויזה יכול להתקשר לנתניהו ולבקש שידבר עם שר החוץ האמריקאי ועם השגריר בתל-אביב, עניינים של מה בכך, כפי שכל אחד מאיתנו יכול לבקש מנתניהו לסדר לו פטור מתשלום מס. זה כל מה שנתניהו עשה. מעבר לכך הוא לא עזר, וכולנו יודעים שאת הוויזות מוציאים הפקידים ולא שר החוץ והשגריר, נכון? מה כבר נתניהו עשה בשבילו? לא כלום. רק חברות ואהבה.

ההצגה כמובן איננה עבור השופטים שמבינים היטב במה מדובר. ההצגה עבור המצביעים המעריצים: זו רק חברות. הרי כולנו מבקשים מחברינו מתנות, ארגזים של מתנות, וגם אומרים להם מה לשלוח לנו, ואם הם מביאים לנו שמפניה מסוג אחר, מיד אנחנו שולחים אותם להחליף אותה בסוג החביב עלינו (יש לנו סוג חביב עלינו? לא ממש. אצלנו הולך יותר רביעיות של סודה מארגזים של שמפניה, אבל אנחנו באמת לא דוגמה.) זה קצת מזכיר לי סיפור על מנהיג מזרח גרמניה שאמר בראיון שהוא בסך הכל איש פשוט, בערב הוא אוהב לשתות פחית של בירה כמו כולם, וכולם צחקו, כי במזרח גרמניה מכרו פחיות של בירה רק בחנויות המיוחדות של בכירי המנגנון. אזרחים מן השורה יכלו לקנות רק בירה בבקבוקים. אבל מילצ'ן מזמן שכח מה זה להיות אזרח פשוט, ונתניהו כנראה מעולם לא היה. חברה שאתרע מזלה ללדת בהדסה עין-כרם כששרה נתניהו ילדה את יאיר, סיפרה לי שדחסו אותן שמונה יולדות בחדר, ואילו שרה נתניהו שכבה בחדר לבד. נתניהו עדיין לא היה ראש הממשלה אבל מיוחס הוא היה תמיד. אולי זה תלוי לא רק בסביבה. אולי אנשים נכנעים לו כאשר הוא דורש, והוא דורש בלי גבול. מילצ'ן נכנע, שלח סיגרים ושמפניה והתחנף והתחנף ועדיין מתחנף. כל כך הרבה מיליונים ובסופו של דבר – שפוט של ראש ממשלה מושחת. כמעט מעורר רחמים.

לכאורה מה ברור יותר מתיק השוחד המובהק הזה, שבו איל הון משמן במתנות יקרות ערך את ראש הממשלה כדי שזה יטה לו אוזן ויסייע בענייניו. ובכל זאת אנחנו מתקשים לצפות את תוצאת המשפט, וזה לא מפני שהדברים הם דו-משמעיים. הם דוקא לא. חברות אין שם, רק תן וקח אכזרי, תובעני, נטול רגשות. אבל מי רוצה לראות את האמת החשופה והאכזרית הזאת, שעשירי הארץ אינם נושאים את ראשם בגאון ומביטים בבוז אל עניי הארץ, אלא זוחלים על הקרקע כדי לנשק את כפות רגליהם של בעלי העוצמה ואנו העניים מתבוננים בהם ואיננו מרגישים דבר מלבד בחילה. מי בכלל רוצה לדעת את האמת העירומה מאחורי המסכות.