יש לנו עורך-דין חדש, ד"ר בּוּצֶפַאלוּס. במראהו החיצוני בקושי ניכרים הימים, שבהם עוד היה סוס מלחמה של אלכסנדר מוקדון. אבל מי שבקי בעובדות, מבחין במשהו. אמנם ראיתי לאחרונה, על גרם המדרגות החיצוני עצמו, שמש בית דין תמים לגמרי, במבט מקצועי של צופה מירוצים מושבע, מתפלא על עורך-הדין, כאשר הלה, בשוקיים מורמות מעלה, צעדו נוקש בשייש, טיפס ממדרגה למדרגה.
בכללו של דבר מצדיק סגל עורכי הדין את קבלתו של בוצפאלוס. בהבנה מפתיעה מודים האנשים, שבסדר החברתי הנוכחי, בוצפאלוס הוא במצב קשה, ושלפיכך, כמו גם עקב חשיבותו בהיסטוריה העולמית, הוא ראוי בכל מקרה שיבואו לקראתו. כיום – את זאת אין איש יכול להכחיש – אין שום אלכסנדר הגדול. אמנם אחדים מבינים ברצח, גם תבונת כפיים, להכות בחבר בחנית מעל שולחן המשתה, איננה חסרה, ולרבים מקדוניה צרה מדי, כך שהם מחרפים את האבא, פיליפוס – אבל איש, איש אינו יכול להוביל להודו. כבר אז לא ניתן היה להגיע לשערי הודו, אבל חרבו של המלך סימנה את כיוונם. כיום השערים לגמרי אחרים – הם ניצבים מכאן והלאה וגבוה יותר. איש אינו מראה את הכיוון: רבים אוחזים בחרבות, אבל רק כדי לנפנף בהן, והמבט שרוצה ללכת בעקבותיהן, מתבלבל.
לכן אולי זה הטוב ביותר, לשקוע, כפי שעשה בוצפאלוס, בספרי החוק. חופשי, צלעותיו אינן לחוצות ממותני הרוכב, ליד מנורה חרישית, הרחק משאון הקרב של אלכסנדר, הוא קורא והופך את דפי ספרינו הישנים.
הערות לסיפור: בוצפאלוס הוא שם סוסו המיתולוגי של אלכסנדר מוקדון.
על פי פלוטארך הצליח אלכסנדר בהיותו נער לאלף את הסוס הפראי, שאחרים לא יכלו לו – מאחר שהסוס פחד מצל עצמו, הוא רכב עליו אל מול השמש, כדי שלא יוכל לראות את צלו. על פי האגדה רכב אלכסנדר על בוצפאלוס בכל מלחמותיו, עד שהסוס נפצע למות בקרב הידאספס בהודו (כיום פקיסטאן).
קפקא כתב את הסיפור בפברואר 1917 במחברת האוקטבו השנייה, ופירסם אותו בדו-ירחון Marsyas, שנתון 1, חוברת 1 בספטמבר 1917. בשנת 1920 פתח הסיפור את קובץ הסיפורים הקצרים "רופא הכפר" שיצא בהוצאת קורט וולף. קפקא הקדיש את הקובץ לאביו.
עוד רשימות על ומשל קפקא:
האם כתב פרנץ קפקא סיפורים בעברית?
ערוץ 2 על כתבי קפקא:
מכירת "המשפט" של פרנץ קפקא:
ומקרה אחד להם (כלאיים):
לצייר את קפקא:
יוזפינה הזמרת, או קפקא עונה לווגנר:
עזבון מכס ברוד:
