במלאת 73 שנים לאירועי ליל הבדולח ב-9 בנובמבר 1938, אני מביאה כאן תרגום של כתבת "דר שטירמר" מדצמבר 1938. הכתבה מעידה על כך שהנאצים היו מוטרדים מן הזעזוע שעוררו בעולם החופשי פרעות ליל הבדולח, כמו גם מביקורת פנימית בגרמניה על ההתרחשויות, וחשו צורך לצאת כנגד "התעמולה היהודית" הזו. בולטת בכתבה הלשון הכפולה שמאפיינת מאד את התעמולה הנאצית: מצד אחד להכחיש את הפשעים כ"תעמולה יהודית", מצד שני להתגאות בהם ולהסביר שאין די בכך אלא יש לנקוט צעדים חריפים יותר. חשיבות הכתבה בטענה המוצגת בה, שבעיית היהודים לא תיפתר על ידי גירושם מגרמניה הגדולה, לאחר סיפוח אוסטריה (במרץ 1938) והסודטים (בועידת מינכן בספטמבר 1938): זה ייקח זמן רב מדי ולא יסלק את הסכנה היהודית לגרמניה. הכותב מדבר בערגה על "אבותינו שהתגוננו מפני היהדות באופן שונה מאיתנו", על ידי גירוש כללי של היהודים ושריפתם חיים. ברור מן הכתבה שהנאצים לא ראו בפרעות ליל הבדולח סוף פסוק, אלא כבר חשבו על ההמשך והכינו את דעת הקהל לכך.
התשיעי בנובמבר מכונה כאן "יומה הגורלי של התנועה הנאציונלסוציאליסטית", מכיוון שביום זה בשנת 1923 נכשל הפוטש של היטלר, ניסיונו הראשון לתפוס את השלטון בגרמניה, והוא נאסר. זהו גם יום מפלתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
הכתבה משקפת את הנאציזם הקתולי של "דר שטירמר" שמושתת על יסודות חזקים של אנטישמיות נוצרית מסורתית: התלמוד והשולחן ערוך שנתפסים כספר אחד, שמדריך את היהודים לרצח ילדים נוצרים, ותפיסת השטניות של היהודי שמתבססת על הברית החדשה. עוד על הנאציזם הקתולי של "דר שטירמר" ראו ברשימתי "האם ישו היה יהודי?"
דר שטירמר, גיליון 48, נירנברג, דצמבר 1938
האם נפתרה השאלה היהודית?
צעדי הנקם נגד היהודים / תפקידה של גרמניה בהיסטוריה העולמית / המאבק נמשך
ב-7 בנובמבר 1938 נורה בפריס יועץ השגרירות ארנסט פום ראט בידי היהודי הבוגדני גרינשפאן. ב-9 בנובמבר, יומה הגורלי של התנועה הנאציונלסוציאליסטית, הוא נפטר. את העם הגרמני תקפה סערת-נפש נוראה. עוד בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר הפגינו ההמונים לפני עסקים יהודיים ולפני דירות-פאר של מוצצי לשד העם הגרמני. היה זה בלתי נמנע, שתוך כדי כך נשברו כמה חלונות ראוה ודירת אדונים יהודית זו או אחרת נאלצה, בכל זוהרה המפואר, לסבול נזקים.
שעיתונות החוץ היהודית תהפוך אירועים אלה ל"רדיפות היהודים המזוויעות ביותר" אפשר היה לצפות מראש. אבל שום איש בר-דעת איננו לוקח היום סיפורי אימים שכאלה ברצינות. מי אלה איפוא ה"משוררים" שחורזים יחדיו יצירי דימיון כאלה על פי מתכונים עתיקים שמורים היטב? אלה מהגרים יהודים. אלה רמאים יהודים, שמאימת הנקם נמלטו לחו"ל. אלה פושעים יהודים, שחצו את הגבול רק מפני שהם יראים מפרקליט המדינה. אלה תתי-אדם יהודים, שבכל מקום בו הם שוהים, הם זורעים מחלוקת ומדון. אלה הם מחוללי הכזבים המחפירים, שמופצים כיום בכל העולם.
העם הגרמני נטל חלק ער בצעדי הנקם הספונטנים נגד היהודים. כמובן שהיו כאלה ואחרים שלא רצו להבין את זעם ההמונים. היו נשים וגברים אחדים, שנאחזו לפתע פתאם חמלה בלתי-נתפסת כלפיי עם הפושעים היהודי. היו נשים וגברים אחדים, שלא גילו הבנה לכעס הצודק של העם.
אנו ב"שטירמר" מכירים אנשים אלה כבר שנים רבות. כאשר בשנת 1933 אדולף היטלר תפס את השלטון, אז הם אמרו: "איך אפשר למנות אדם לא-מקצועי למנהיג גורלו של הרייך!" אבל היום הם חושבים אחרת. היום הם מאושרים, שגדול אנשי העם, גאון המדינה הגדול ביותר בכל הזמנים, נטל לידיו את הובלתה של גרמניה.
כשהנהיג אדולף היטלר את חובת הגיוס הכללית ושיחרר בהחלטה אמיצה את הרייך מכבלי חוזה ורסאיי, אז הם שוב היו שם ואמרו: "הו, אלהים הטוב, איך כל זה יסתיים!" אבל היום הם חושבים אחרת. הם מאושרים, שאדולף היטלר חיזק את הרייך ונתן לאומה מה שכל עם גברי צריך: את החירות!
כשהממשלה הנאציונלסוציאליסטית כוננה את חוק העיקור, כדי לשמור שהדורות הבאים יהיו בריאים וכשירים לחיים, הם שוב ביקשו את רשות הדיבור ולחשו: "אח, למה עושים את זה לאנשים המסכנים האלה!" אבל היום הם חושבים אחרת. הם מודים לממשלה, שקיבלה החלטות כה מרחיקות-ראות וכה מכריעות למען העתיד.
וכשלבסוף החל שחרור אוסטריה ולאחר מכן הסודטים, שוב היו שם אותם פחדנים. הם רעדו מפחד וגמגמו: "זה יותר מדי! עכשיו יבוא הסוף!" אבל היום הם חושבים אחרת. הם מודים לפיהרר שהוא איפשר לספח שוב לרייך שתי מדינות גרמניות נפלאות ללא שפיכות דמים.
וכיצד זה היום? בדיוק אותם אנשים ששוב מפחדים ומתוך חמלה לגמרי בלתי מובנת רוצים לגונן על היהודים. אבל לא צריך לקחת ברצינות את אותם מבקרים נצחיים מאתמול ומהיום. הם טועים בדיוק כפי שהם טעו קודם לכן. והם ייאלצו ללמוד במהרה, בדיוק כפי שהיה קודם לכן, שכל מה שהנאציונלסוציאליזם עשה, תמיד רק הביא לעם הגרמני תועלת. פעם יבוא הזמן, שהם יכירו בכך, שהעם היהודי בכללותו הוא עמו של השטן. ונגד עמו של השטן יכול העם הגרמני להחזיק מעמד רק אם הוא מנהל מאבק נטול פשרות וללא כל חמלה מזויפת.
ההיסטוריה של העם היהודי הינה שרשרת של פשעים. החל ממעשי החרפה של אברהם ועד לרצח הבוגדני של גרינשפאן נשזר פשע לפשע. אמנם אבותינו התגוננו מפני היהדות הנפשעת באופן שונה מאיתנו. את הנוכלים, הרמאים, הגנבים, השודדים ורוצחי הילדים לצרכי פולחן היהודים הם גרשו כאחד ושרפום חיים. עד כמה אנו הנאציונלסוציאליסטים מתנגדים לכך במוצהר! פעם באנגליה, בצרפת ובארצות האחרות, שהיום מושלת בהן הדמוקרטיה, הוציאו להורג והשמידו את היהודים באלפיהם. האין זה נפלא, שכיום דוקא העיתונות של אותן מדינות דמוקרטיות מקימה זעקות אימים, אם בגרמניה רק נותנים לרמאים היהודים להבין שאין עוד כל ערך לרשעותם.
הרצח הבוגדני של הנאציונלסוציאליסט פום ראט בידי היהודי גרינשפאן אילץ את הממשלה הגרמנית לכונן צעדי הגנה יעילים נגד עם הפושעים היהודי. היא היתה חייבת לעשות כך, כדי לקדם מעשי אלימות נוספים של היהדות. כעת ייתכן אולי שיש ברייך בני עמנו שמאמינים, שעם התקנות החדשות נפתרה שאלת היהודים. הם טועים! הם טועים בדיוק כמו אלה, שאחרי חקיקת חוקי נירנברג האמינו, שהשאלה היהודית הפכה כעת חסרת משמעות. על פי הערכות זהירות מתגוררים כיום עדיין ברייך הגרמני הגדול [כולל אוסטריה והסודטים] מעל 700,000 יהודים. (הערכות אחרות מציינות מספר גבוה בהרבה.) עד שמאות אלפים מרובים אלה יעזבו את הרייך, תעבורנה שנים על גבי שנים. אך כל עוד שוהה אצלנו ולו יהודי אחד, שוכן השטן בתוכנו. לא יושם קץ לשקר ולמירמה, לגניבה ולשוד, לחילול הגזע ולרצח. היהודי הוא פושע מלידה. אפילו העונשים הקשים ביותר אינם יכולים להניא אותו ממעשי החרפה שמורים לו דמו וספר החוקים הסודי שלו, התלמוד-שולחן-ערוך. היהודי יבצע גם בעתיד פשעים על גבי פשעים. כבר השבועות והחודשים הקרובים יוכיחו זאת. ולכן זו חובתנו, לעורר את העם הגרמני, להשכיל את העם הגרמני, להגן על העם הגרמני מן השטן בדמות אדם.
אבל אפילו אם יבוא פעם הרגע הנפלא, שבו ייעלם היהודי האחרון, שבו גרמניה כממלכה הראשונה בעולם תהיה נקייה מיהודים, עדיין לא תיפתר עבורנו שאלת היהודים. להיפך! כעת תתנפל יהדות חו"ל על גרמניה. אז לא יצטרכו עוד להתחשב בבני גזעם שמתגוררים ברייך. כעת יוכלו לירוק ארס ומרורים ללא הגבלה על אותה ארץ שהרהיבה עוז לשים קץ לשד היהודי. כעת תוכל היהדות להסיר סופית את המסכה מפניה. אבל בדיוק בזמנים קשים כאלו חובתנו לומר לעם שוב ושוב את האמת. להציג שוב ושוב לעיני העם את היהודי בשפלותו השטנית! לגלות לעם את כל ההקשרים הסודיים, שאחרת אינו יכול להבינם, אם איננו מכיר את השאלה היהודית.
בנוסף לכך מוטלת על גרמניה למלא משימה נוספת. גרמניה כמדינה הראשונה בעולם יצאה לפתור את שאלת היהודים. בתימהון והתפעלות עוקבים העמים האחרים אחרי מאבקנו. אפילו המעצמה העולמית כליהודה עם העיתונות שלה, עם הכספים שלה, עם השפעתה, איננה יכולה עוד למנוע את ההתעוררות באותן ארצות. בכל מקום מתקוממים מתנגדי היהודים. מאבקם זהה למאבקנו, כשהיהודי עוד היה בעל הכוח. מאבקם קשה. אבל הם יכולים להוביל מאבק זה, כי הם למדו מאיתנו. כי הם יודעים מאיתנו, שהמאבק נגד היהודים יכול להצליח רק אם מנהלים אותו בעיקשות, ללא פשרות ובעקביות חסרת-רחמים. כי הם יודעים מאיתנו, שלפיתרון השאלה היהודית חייבים להשכיל ולגייס למאבק את כל העם. כי הם יודעים מאיתנו , שפיתרון השאלה היהודית משמעו גאולת האנושות.
וכך אנו מכירים כעת, מה עוד עלינו לספק, מה עוד עלינו לבצע. הסיסמה היא: המאבק נמשך!
ארנסט הימר
