היפה והחנון

זה כאילו מפריע רק לי, הקדימונים של היפה והחנון. מהתכנית אני מצליחה להתחמק, אבל מהקדימונים לא, כי הם בכל מקום וכל הזמן, בתוך החדשות והאקטואליה, ואני דוקא מעדיפה את החדשות בערוץ עשר, הכתבים יותר מדווחים ופחות מדבררים את מושא סיקורם. אבל בין לבין יש כל הזמן קדימונים ליפה והחנון, ובקדימונים של העונה הזאת, כמו בקדימונים של העונה שעברה, רואים רק דבר אחד: נשים מטומטמות אומרות דברים מטומטמים, שזה אמור להצחיק אותנו ולעורר בנו חשק לצפות בהן עוד. אותי זה ממלא תחושה עמוקה של עלבון. אולי כל מיני מבקרי טלויזיה מתוחכמים מצליחים לראות בנשים האלה ובתכנית הזאת, ומן הסתם גם בקדימונים שלה, כל מיני דברים שאני ממש לא רואה. הדבר היחיד שאני רואה זה נשים מטומטמות, או אם לדייק, אני רואה שהתכנית לועגת לטמטומן של נשים, דגש על נשים. בתכנית הזאת, או לפחות בקדימונים שלה, הגברים חכמים והנשים מטומטמות. אמרו לי שפעם הביאו גם אשה חנונה עם גבר יפה, אבל זה לא מנחם אותי, זה רק נועד להדגיש את מה שאמור להיות הכלל, שזה גברים חכמים ונשים מטומטמות, ואותי זה ממש לא משעשע ומאד מעליב.

האופן שבו הועתקה התכנית היפה והחנון לישראל הוא דוגמה מושלמת לזה ששום תרבות איננה מסוגלת לחקות תרבות אחרת מבלי להתאים אותה לערכיה שלה. התכנית המקורית, The beauty and the geek, בחרה אמנם נערות יפות, ממוצא אתני מגוון, אבל הן בשום אופן לא היו מטומטמות, ואף אחד לא ייחצן אותן כמטומטמות. להיפך. נתנו להן משימות כמו לתקן רדיו, ולבנים נתנו משימות כמו לסדר חדר ילדים, כלומר נתנו לנשים משימות שנחשבות "גבריות" ולגברים משימות שנחשבות "נשיות", והמטרה היתה דוקא לשבור קצת סטריאוטיפים. אולי גם התכנית הזאת היתה טפשית, אבל לפחות היא לא היתה מעליבה, ואף אחד לא חגג שם על להראות כמה נשים הן מטומטמות. הרעיון היה דוקא להראות שהן יכולות לבצע בהצלחה את התפקידים הכביכול "גבריים", בדיוק כפי שגברים יכולים גם לטפל בהצלחה בילדים קטנים, שזה לכאורה תפקידן של נשים. בישראל התכנית, שמסתבר שהיא מאד פופולרית, לא מנסה לשבור שום סטריאוטיפ אלא להיפך. לפחות לפי הקדימונים שלה, זו תכנית שנועדה ללעוג לטמטומן של נשים ולהציג את הנשים כפי שממילא מתייחסים אליהן בחברה הישראלית, כאל מטומטמות. בתכניות שבהן מזמינים אנשים להראות ידע, משתתפים בעיקר גברים, או רק גברים. כשמחפשים מומחים מחפשים בעיקר גברים, וכשמזמינים אשה, מזמינים אותה או מפני שלא מצאו גבר, או מפני שחושבים שאפשר להתייחס אליה בזלזול, ולא פעם מתייחסים אליה בזלזול או בתוקפנות מופגנים, כדי שהקהל יבין שהאשה שאמנם הוזמנה לתכנית כמומחית, לעומת הגברים החכמים שמסביבה, היא רק ילדה קטנה ומטומטמת כמו כל הנשים, לכן גם הנשים שמשתתפות בתכניות כמומחיות מאבדות מהר מאד את החשק להשתתף בהן ומוותרות על הכבוד המפוקפק. אפילו בתכניות בישול, שנחשב לעיסוק נשי מובהק,  יש הרבה יותר גברים מנשים, ולנשים משאירים בעיקר את העוגות והממתקים, שזה אוכל של ילדים, וילדים זה דבר שנשים אמורות להבין בו. לבשל אוכל למשפחה זה תפקידן של נשים, אבל להיות מומחה לבישול, גם זה תפקידם של הגברים, כי להיות מומחה זה להיות חכם, ולהיות החכם זה תפקיד של גבר. נשים חכמות תסבולנה כל החיים מהתנכלויות, דיכוי והתעללות מצד מעסיקיהן ועמיתיהן אכולי הקנאה. וגם כשהן מומחיות בתחומן יתייחסו אליהן כאל המשרתות של הגברים שעובדים איתן, והן תצטרכנה להילחם קשה מאד כדי לזכות ביחס שבכלל יאפשר להן לבצע את תפקידן. התכנית היפה והחנון לא תשנה את המציאות הזו, היא רק תתרום תרומה נוספת ללגיטימציה שלה. מה שמפריע לנשים להשיג שיוויון וממרר את חייהן היא לא האפליה הגלויה, הנראית-לעין, אלא קודם כל הדיעות הקדומות, אלה שרואות נשים כמטומטמות, ילדותיות, חלשות, בלתי מסוגלות להוביל ולהנהיג. המאבק בדיעות הקדומות האלה הוא קשה מנשוא. לכן הקדימונים של היפה והחנון מאד לא מצחיקים אותי. כי הקדימונים של היפה והחנון אינם מציגים או מתיימרים להציג רק נשים מטומטמות, הקדימונים של היפה והחנון מציגים בראש וראשונה חברה שרואה בנשים מטומטמות ומתייחסת אליהן כאילו היו כאלה, הפרצוף הנשקף מהם איננו רק פרצופן המבוזה של נשים, אלא פרצופה הבזוי של החברה.