שרלי הבדו והאמת כפי שמדמיינים

בכל פעם שראיתי קריקטורה של "שרלי הבדו" חשבתי שהיא מזכירה לי את "דר שטירמר". אפשר כמובן לייחס את תחושותי לעיסוק המרובה שלי בנאציזם, ובפרט לקריאתי את גיליונות "דר שטירמר" מתחילתם ועד סופם ובזה אחר זה. ללא ספק עיסוק שכזה משפיע קשות על הנפש ועל נקודת המבט. אבל תהא אשר תהא הסיבה לכך, זה מה שאני ראיתי בקריקטורות של "שרלי הבדו", וזה לא השתנה אחרי הרצח. אולי דוקא עכשיו, כששוב ושוב מפרסמים את הקריקטורות בכל מקום, וכולם מכריזים שהם שרלי, אני מרגישה בעיקר גועל, והרבה מאד כעס, שאולי אצליח להסביר, ואולי לא. כמובן שרגשות כאלה עלולים חלילה להיתפס כסלחנות כלפי הטבח שביצעו האחים קוואשי במערכת "שרלי הבדו", או אפילו כתמיכה או עידוד לרצח, ולכן חשבתי תחילה שאולי עדיף שלא לומר את הדברים האלה כעת, כשהמתים מוטלים לפנינו, ואצלנו נהוג שאחרי מות קדושים אמור, ובכל זאת, גם הרצח של רחבעם זאבי היה מזעזע, ובכל זאת לא הרגשתי שום צורך לומר אחריו ש"אני טרנספר", ושוב אני מניחה שיהיו כאלה שיזדעזעו מעצם ההשוואה, אבל הקריקטורות של "שרלי הבדו" היו בעיניי ביטוי לגזענות ולאנטישמיות של הצרפתים, וגם לצביעות ולהתחסדות שלהם. אומרים שהם לעגו לכולם, אבל הם לעגו קודם כל לדתות של אחרים, וזה שהיו במערכת גם יהודים ומוסלמים לא משנה, כי קהל הקוראים היה ברובו המכריע צרפתי קתולי, והקריקטורות של האפיפיורים, בשנים שבהן הכנסיה הקתולית זועזעה מפרשיות הפדופיליה והשחיתות, לא היו אף פעם פוגעניות ומגעילות כמו אלה שכוונו כלפי מוסלמים ויהודים – בדרך כלל ביחד, כדי לשמור על האיזון הקדוש כביכול שאיננו אלא ביטוי לאנטישמיות הצרפתית וללגיטימציה שמקפידים הצרפתים להעניק לאנטישמיות,  שהרי שום יהודי לא איים אף פעם ולא פגע אף פעם במערכת "שרלי הבדו" ואפילו לא זכור לי שאי פעם יהודים מתחו עליהם ביקורת. ליהודים בצרפת יש בעיות אחרות, אבל בצרפת כשרוצים להציק למוסלמים, תמיד מקפידים להציק ליהודים במקביל, כאילו זה מראה על אובייקטיביות, אבל זה לא מראה על שום אובייקטיביות, רק על זה שהצרפתים משתמשים בשנאת הערבים ליהודים כדי להכשיר את האנטישמיות שלהם עצמם, וזה אחד הדברים שגורמים לכעס שלי, ולא הדבר היחיד.

"שרלי הבדו" נחשב לעיתון שמאלני, ואפילו היו כאלה שדרשו שמארין לה-פן לא תגיע לעצרות התמיכה בעיתון, כי בכל מדינה השמאל מנסה לבדל את עצמו מהימין, גם אם הוא לא באמת שונה ממנו. הגזענות והאנטישמיות בצרפת הן לאורך ולרוחב כל הקשת הפוליטית, ואפילו השיח איננו שונה כפי שהיה אפשר לחשוב. האיסור על תלמידי ומורי בתי-הספר לחבוש כיסוי-ראש יהודי או מוסלמי, כיפה או חיג'אב, התקבל ברוב דיעות, של הימין והשמאל כאחד, וילדים יהודים ומוסלמים ממשפחות דתיות גורשו ממערכת החינוך הצרפתית לבתי ספר פרטיים דתיים, מה שמקל להפוך אותם מטרה לפיגועים, כמו בבית הספר היהודי בטולוז. ברפובליקה הצרפתית החילונית כביכול, אין מקום לסמלי דתות אחרות. העובדה שילדים יהודיים חובשי-כיפה אינם יכולים ללמוד כעת במערכת החינוך הצרפתית לא זיעזעה איש לא בימין הצרפתי ולא בשמאל. בדיוק כמו ב"שרלי הבדו", שם מגחכים קלות על האפיפיור כדי להצדיק קריקטורות איסלמופוביות ואנטישמיות, גם האסיפה הלאומית הצרפתית אסרה "לענוד צלבים גדולים" בבתי הספר, כדי להצדיק את איסורי כיסוי הראש. מי בכלל עונד צלבים גדולים מלבד בישופים וקרדינלים במיסה, ואם מותר צלב קטן על הצואר, מדוע אסור לילד יהודי לחבוש כיפה קטנה בבית הספר? או לילדה מוסלמית לאסוף את שערה במטפחת קטנה? מפני שצרפת היא גזענית ואנטישמית, וצבועה, מאד מאד צבועה. זמן לא רב אחרי הכרזת החילוניות הצרפתית שהתבטאה באיסור הכיפה והחיג'אב בבתי הספר, מת האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והנשיא באותה עת ז'אק שיראק, הורה להוריד את הדגלים בצרפת לחצי התורן. מדינה חילונית, לא? הרי בבתי הספר הם מרשים לענוד רק צלבים קטנים.

דיכוי ואפליית המוסלמים בצרפת לא הסתכמו בכך. נאסר על נשים ללבוש בורקה, ועל גברים מוסלמיים להתפלל ברשות הרבים.  למי זה מפריע שגבר מוסלמי פורש את שטיחו וכורע להתפלל בגן ציבורי? איזו מין מדינה עוצרת אנשים בגלל תפילת יחיד ברשות הרבים? בצרפת תמכו באיסור הגזעני הזה הימין וגם השמאל. עכשיו מדברים הרבה על חופש הביטוי, אבל גם ביטוי דתי הוא חלק מחופש הביטוי. לא בצרפת. לא אם אינך קתולי. במיוחד לא אם אתה יהודי או מוסלמי. חופש הביטוי בצרפת כולל את זכות הלעג ליהודים ומוסלמים, לא את זכותם שלהם לבטא את אמונותיהם ודתם בדרכים שאין בהן שום פגיעה בציבור. החקיקה הגזענית המדכאת דתות זרות – לכך צריך להוסיף את הניסיונות לאסור על שחיטה כשרה וברית-מילה והאיסורים על בניית מסגדים או צריחי מסגדים בגרמניה, אוסטריה ושוויץ, כל החקיקה והאיסורים הגזעניים באירופה, שהנמקותיהם לעתים גזעניות עוד יותר מהאיסור עצמו, לא גרמו לשום מדינה באירופה להפסיק לשבח את עצמה על ערכי חופש הביטוי שלה. אבל הערך היחיד שאירופה דוגלת בו ללא מעצורים הוא הזכות להעליב, להשפיל ולדכא מיעוטים לא אירופים ולא נוצריים.

כן, ישנם אימאמים מוסלמים שמטיפים לג'יהאד והם מסוכנים. ויש מציאות מעוררת חלחלה של אידיאולוגיה מוסלמית רצחנית וטרוריסטית שמתפשטת בכל רחבי העולם המוסלמי ומטילה על כולנו אימה, מהטאליבן דרך אל-קעידה ודאעש ועד בוקו חראם. אבל את הטרור המוסלמי הרצחני לא מונעים על ידי התעללות בציבור המוסלמי הרחב, לא על ידי כך שאוסרים על תלמידי בית-ספר לחבוש כיסוי ראש או לדבר ביניהם ערבית או להימנע מאכילת חזיר בבית-הספר. איסורים כאלה אינם מעודדים אינטגרציה, ששמה נישא בפי כל כעת כמכשיר נגד הטרור. גם זו צביעות ושקר. האלימות מגיעה דוקא מהדור השני והשלישי של המהגרים, אלה ששפתם היא צרפתית, אלה שכבר אינם מדברים היטב ערבית, אלה שחלקם, כמו שריף קוואשי, היו בכלל נערים חילוניים, לפני שהתפתו להשפעת מטיפים מוסלמים קיצוניים. בכלל לא בטוח שחינוך צרפתי שמוחק את הערבית והאיסלם יחסל את השפעת המטיפים. אולי דוקא ההיפך הוא הנכון, לפחות פרופיל הטרוריסטים מצביע בכיוון הזה: דוקא המיפגש עם הדת המוסלמית לראשונה בתיווכם של מטיפים, ולא בבית ההורים ובבית הספר, מוביל לקיצוניות יותר מחיים מילדות במשפחה מוסלמית שומרת מצוות. אצל רבים מהקיצוניים ההצטרפות לאיסלם היא מעין המרת דת, או לפחות חזרה בתשובה, ולא המשך לחינוך מילדות. לא פעם מומרים וחוזרים בתשובה נוטים להיות קיצוניים בהרבה מאלה שסופגים את הדת מילדות.

על זה אני חושבת כעת כשאני שומעת שוב ושוב ש"צריך להגיד את האמת על האיסלם", ומתכוונים לומר בכך שקו ישיר מוביל מעצם קיומה של קהילה מוסלמית במדינה לטרור. אני חושבת על המחתרת הנאציונלסוציאליסטית בגרמניה שפעלה ללא הפרעה יותר מעשר שנים ורצחה לפחות עשרה אנשים, רובם מהגרים תורכים, והרשויות בגרמניה האשימו ברצח את קרובי המשפחה של הקורבנות, כי מי שרוצח לדידם זה מוסלמים, ולא גרמנים. גם כשהתגלתה האמת שום דבר מהותי לא השתנה, איש איננו מדבר ברצינות על הסכנה הנאצית באירופה, למרות שיש סצינה נאצית ערה והרבה קבוצות פעילות, ולמרות שהמחתרת הנאציונלסוציאליסטית בגרמניה נהנתה משיתוף פעולה ותמיכה של קבוצה רחבה בהרבה משלושת חבריה הרוצחים, כולל פעילים במפלגת ה-NPD שהיא עדיין מפלגה חוקית בגרמניה. דיברו בבונדסטאג על כך שצריך לפקח טוב יותר על הקבוצות הנאציות אבל לא באמת השתנה משהו. שבעים מסגדים הוצתו השנה בגרמניה והרחובות רועדים מהפגנות פעילי פגידה שסיסמתם נגד איסלמיזציה של גרמניה, לא סכנה שנראית באופק. מסגדים וקהילות מוסלמיות מותקפים, לעתים באלימות רבה, גם בארצות אחרות באירופה, לאחרונה בתדירות גבוהה בשוודיה. שום התקפה על מסגד לא הביאה להזדהות שעוררה ההתקפה על שארלי הבדו. גם טבח עשרות צעירים בנורבגיה בידי פעיל נאצי, שבהחלט עורר זעזוע עמוק, לא הביא לשינוי מהותי בשיח, שיוצר משוואה בין איסלם וטרור, וגם לא עורר את פרץ ההזדהות שעורר הטבח במערכת שרלי הבדו. עם אנשי שרלי הבדו נוח להזדהות כי הדבר משרת אינטרסים פוליטיים רחבים. לו היה מדובר בגזענים ששורפים מסגד ופוגעים באנשים, מה שקורה במדינות אירופה בכל כמה ימים, לא היינו רואים תנועת הזדהות כזאת, עם מנהיגי שמאל וימין ומפלגות מקצה עד קצה הקשת הפוליטית האירופית. נכון שהדבר נובע קודם כל מכך שמחתרות נאציות וגזעניות באירופה פועלות בחשאי ועושות הכל להסוות את זהותן, ואילו הטרור האיסלמי עושה הכל לפרסם את עצמו, ואכן מקבל את הבמה לפירסום עצמי, כי הטרוריסטים המוסלמים שמחים להטיל על אירופה אימה, ואירופה שמחה לתייג את המוסלמים כסכנה לאלימות. את האלימות של קבוצות אירופיות נאציות וגזעניות אף לא אחד שש לפרסם, לא המדינות האירופיות שחוששות מהכתמת הדימוי המחמיא שהן מעניקות לעצמן, ולא המחתרות האלימות שמעוניינות לשמור על אלמוניות כדי להמשיך ככל האפשר בפעילותן. אבל מי שבאמת רוצה לומר את האמת אסור לו להעמיד פנים שטרור פוליטי מסוכן קיים רק באיסלם, ולתת לגיטימציה לכל מי ששואף להיפטר ממעט המגבלות שחסמו עד כה את פרץ הגזענות האירופית.

וישנם היהודים, אלה שכאשר הם מותקפים, והם מותקפים הרבה, נוח לצרפתים, או לאירופים אחרים, לומר שזו "תגובה על המתרחש במזרח התיכון", אם אינם אומרים בפה מלא שמדינת ישראל אשמה, ושבעצם היהודים אשמים בטרור המופנה כלפיהם. מנהיגי הקהילה היהודית התיחסו היום לכך שהכל אומרים "אני שרלי", אבל אינם אומרים "אני יהודי". זו איננה סיסמה שצרפתים ששים לאמץ. הצרפתים אוהבים להציג זאת כמשחק סכום אפס: יש עניין בין היהודים למוסלמים שלצרפתים אין נגיעה אליו, וכדי להיות הוגנים צריך לפגוע תמיד בשתי הקהילות במידה שוה. אבל לצרפתים יש חלק מהותי ביותר בטרור המוסלמי על אדמתם. כשראש ממשלת צרפת טען בזמנו שמתקפת ארצות-הברית על עיראק היא ביוזמת אריאל שרון, הוא התיר את דמם של היהודים בצרפת. בכל פעם שצרפתים אומרים שרצח יהודים בידי מוסלמים בצרפת הוא "בגלל המצב במזרח-התיכון", צופן שמשמעותו שישראל אשמה, או בעצם שהיהודים תמיד אשמים ברצח עצמם, הם מתירים את דמם של היהודים, ולהתרת הדם הזו יש חשיבות רבה לתחושתם של הטרוריסטים המוסלמים, שצרפת מעניקה לגיטימציה לטרור הרצחני שלהם, אם הוא רק מופנה נגד יהודים, והם מאד מקפידים שכל פעילות טרור תכלול גם רצח יהודים. גם היום לא אומרים בצרפת שהיהודים הותקפו רק משום שהם יהודים, ומפני שבאירופה תמיד היה לגיטימי לרצוח יהודים, והדבר הזה לא באמת השתנה. גם טרוריסטים מוסלמים שמוכנים לרצוח כל אדם רוצים לקבל לגיטימציה לרצחנותם, ואין דרך טובה יותר לקבל מאירופים לגיטימציה לרצחנות, מאשר לרצוח יהודים.