אלזה לסקר-שילר / פרעה ויוסף

פַּרְעֹה וְיוֹסֵף

פַּרְעֹה מְגָרֵשׁ אֶת נְשׁוֹתָיו הַפּוֹרְחוֹת

שֶׁרֵיחָן כְּגַנּוֹ שֶׁל אָמוֹן.

רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ שֶׁלוֹ נָח עַל כְּתֵפִי,

שֶׁשּׁוֹפַעַת נִיחוֹחַ דָּגָן.

פַּרְעֹה הוּא מִזָּהָב.

עֵינָיו הוֹלְכוֹת וְשָׁבוֹת

כְּגַלֵי יְאוֹר נוֹצְצִים.

אֲבָל לִבּוֹ מֻנָּח בְּדָמִי.

עֲשָׂרָה זְאֵבִים בָּאוּ לַשֹּׁקֶת שֶׁלִּי.

תָּמִיד חוֹשֵׁב פַּרְעֹה עַל אֶחַי

שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתִי לַבּוֹר.

בִּשְּׁנָתוֹ נִהְיוֹת זְרוֹעוֹתָיו עַמּוּדִים

וּמְאַיְּמוֹת.

אֲבָל לִבּוֹ הַחוֹלֵם

הוֹמֶה עַל אַדְמָתִי.

מִשָּׁם מְשׁוֹרְרוֹת שִׂפְתּוֹתַי

מְתִיקוּיוֹת גְּדוֹלוֹת

בִּדְּגַן שַׁחַרֵנוּ.

שיר נועז זה של אלזה לסקר-שילר מתכתב עם הציורים שבהם ציירה את עצמה בדמות "יוסף נסיך תבאי" – תבאי היא נֹא אָמוֹן המקראית, על שם האל אמון המופיע גם הוא בשיר. יחסי יוסף ופרעה בשיר הם יחסים ארוטיים: פרעה מסלק את נשותיו המרהיבות למען יוסף, והמשוררת עצמה בתפקיד יוסף, שהוא ספק זכר ספק נקבה, או שניהם כאחד, מאוהבת בפרעה "שהוא מזהב", כפי שהיא מרבה לתאר את אהוביה בצבעי זהב, והשיר גדוש דימויים ארוטיים. אלזה לסקר-שילר נמשכה תמיד לדמותו של יוסף, בדידותו של הנבחר היתה קרובה ללבה, היוהרה של הבן האהוב המתייהר על אחיו נתפשה אצלה כיוהרה טראגית, דומה ליוהרת האמן היוצר, שאף הוא חולם אלומות וכוכבים. להלן תרגום שיר נוסף שלה על יוסף שמתאר את מכירתו לישמעאלים, שאף בו היא מזדהה עם הנער המושלך לבור ונמכר כסחורה:   

יוֹסֵף

הָרוּחוֹת עוֹד שִׂחֲקוּ יְגֵעוֹת בַּדְּקָלִים

כֹּה חָשׁוּךְ הָיָה הַמִּדְבָּר כְּבָר בַּצָּהֳרַיִם

וְיּוֹסֵף לֹא רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁבֵּרְכוֹ מִן הַשָּׁמַיִם

וּבָכָה, כִּי נִחַם עַל אַהֲבַת אָבִיו בֵּינְתַיִם,

וּבְכָל זֹאת חִפֵּשׂ אַחַר אֱגוֹזֵי לִבּוֹ בֵּין הַצְּלָלִים.

שָׁבָה לְמִזְרַח הָאֵל אֹרְחַת אֶחָיו הַצִּבְעוֹנִית

וּכְבָר הִתְחָרְטָה עַל פִּשְׁעָה הַמְּרֻשָּׁע

וְעַל דֶּרֶךְ הָחוֹל נָפַל הַכֶּסֶף הַנִּפְשָׁע

אֲבָל הַגְּבָרִים הַזָּרִים כָּבְלוּ אֶת בֵּן יַעֲקֹב כְּבִילָה קָשָׁה

עַד שֶׁהַבַּרְזֵל אִיֵּם אֶת עוֹרוֹ לְהַחְלִיד.

יַעֲקֹב דִּבֵּר כֹּה תְּכוּפוֹת אֶל הָאֵל בְּשֶׁצֶף,

הָיוּ לָהֶם זְקָנִים דּוֹמִים, מֵחֲלֵב אָתוֹן הַקֶּצֶף,

וְיוֹסֵף הֶאֱמִין שֶׁאָבִיו מַבִּיט מִן הָעֲנָנִים אֵלָיו,

מֵעַל פִּסְגָּה קְדוֹשָׁה הוּא דָּלַק בְּעִקְבוֹתָיו בְּרֶצֶף,

עַד שֶׁנִּרְדָּם אוֹבֵד-עֵצוֹת תַּחַת כּוֹכָב.

הַקּוֹנִים שָׁמְעוּ אֶת הַנַּעַר מִן הַבּוֹר    

אֶת תְּפִלַּת אָבִיו שְׂעָרוֹ נָשַׁם

הֵם כָּבְלוּ אֶת הַסְּחוֹרָה אֲצִילַת הַדָּם

וְנִדְחֲקוּ לָשֵׂאת אֶת נְבִיא כְּנַעַן עִמָּם

הַגְּמָלִים שָׁעֲטוּ דֶּרֶךְ הָחוֹל וְלֹא פָּנוּ אָחוֹר.

מִצְרַיִם זָהֳרָה חֲגִיגִית בְּצִבְעֵי כְּתֹנֶּת זְהֻבִים

כִּי הַבָּצִיר חָל בְּאוֹתָה שָׁנָה בְּיוֹם הַהַכְתָּרָה

סוֹפְסוֹף קָרְבָה הָאֹרְחָה אֶל הַמַּטָּרָה

הֵם נָשְׂאוּ אֶת יוֹסֵף אֶל בֵּית פּוֹטִיפַר הַיְּאֹרָה

בַּחֲלוֹמוֹתָיו תְּלוּיִים אֲלֻמּוֹת וְכוֹכָבִים.