אושר חוגג את יום העצמאות

בבוקר חשבתי שזאת שבת, שזה היום שהולכים לאן שאני מבקש, וביקשתי ללכת לגן העצמאות שאני תמיד אוהב ללכת לשם, אבל היום לא היו שם כלבים, רק אנשים ששכבו על הדשא והדשא היה מלא דברים: כוסות ריקות ושקיות וכל מיני שאריות של אוכל טעים שענת לא נתנה לי לאכול. אחר כך הלכנו לסטימצקי והיה סגור, ומה שיותר חמור שהפיצה ליד, שלפעמים קונים לי שם משולש, היתה סגורה. אז ענת ראתה את האכזבה שלי ולקחה אותי לשוק, שלשם אני מאד אוהב ללכת, כי יש שם מלא אוכל טעים, בדוכנים וגם על הרצפה, ובאמת בדיוק כשהגענו לשוק הביאו עגלה גדולה עמוסה לחמניות ובורקס, ורציתי לרחרח אותם, אבל האיש אמר לענת שתיקח אותי משם, וכבר הצטערתי כי חשבתי שלא יקנו לי בורקס, אבל קנו לי שקית של בורקס גבינה וזה היה כל כך טעים! ביקשתי כל הזמן עוד בורקס, ובסוף הם נגמרו וענת נתנה לי ללקק את השקית והייתי מאד יסודי, לא השארתי אף פירור, וענת זרקה לפח את השקית, למרות שאם זה היה תלוי בי הייתי אוכל גם את הנייר. אחר כך הלכנו הביתה ושתיתי הרבה מים ונרדמתי מיד. ענת התחילה לנקות את הסלון שאני שונא את זה, כי היא מזיזה אותי מהמקום שלי תחת השולחן, אבל יש לזה גם צד חיובי שכל הכדורים והעצמות שדחפתי מתחת למיטות ולארונות פתאם יוצאים החוצה ואפשר לשחק בהם. בכל זאת נכנסתי מתחת לשולחן ולא הסכמתי לזוז משם כי יש גבול כמה אפשר להפריע לכלב בשביל לנקות, למרות שאני די אוהב לשכב על הרצפה אחרי ששוטפים אותה והיא נהיית כזאת קרירה, במיוחד שנהיה די חם. בצהרים התחילו רעשים נוראיים שחשבתי שהגג יפול עלינו וענת ישנה כאילו כלום. כשהיא רוצה לישון שום דבר לא מפריע לה ולא אכפת לה שאני מת מפחד מכל הרעשים, אז דחפתי לה את האף לפרצוף עד שהיא התעוררה וליטפה אותי ואמרה לי לא לפחד, זה רק אוירונים ששומרים עלינו כמו ציפורים גדולות, ואז התחלתי לבכות שהיא תוציא אותי לטיול, תמיד אני צריך לבכות שהיא תוציא אותי כי תמיד היא עושה מלא דברים לפני שהיא מוציאה אותי וזה ממש מעצבן שצריך לחכות לה מלא זמן כשרוצים כבר לצאת מיד. איך שיצאנו מהבית מיד הרגשתי איזה ריח טוב של בשר ממלא את האוויר וסחבתי את ענת ישר לניות לדשא הגדול, שהיה כולו מכוסה באנשים שצולים בשר ואוכלים בשר, ואני רציתי ללכת לשם שיתנו לי גם, אבל ענת משכה אותי משם למרות שדי התעקשתי. בדרך ראינו עוד אנשים יושבים בעשב וצולים בשר ואוכלים בשר והתיישבתי על ידם והסתכלתי עליהם שיבינו שאני גם רוצה, אבל הם רק אכלו כאילו אני בכלל לא קיים ולא היה אכפת להם שיש כלב שמתגרה מהריח של הבשר וגם רעב. לא זרקו לי אפילו פירור הקמצנים. לא סתם קוראים לזה יום הקמצנות. משם הלכנו לצריף של הצופים וגם שם היו אנשים שצלו בשר ותלו את התינוקת שלהם בערסל בין העצים. רציתי לרחרח אותה קצת אבל אמא שלה באה מהר ואמרה שאני לא אתקרב לערסל. כאילו שהייתי עושה לה משהו. אני דוקא אוהב תינוקות, נעים מאד לרחרח אותם, במיוחד כשהחיתול שלהם מלא. עלינו לכיוון מאורת הארנבות ולא ראיתי שום ארנבת, אבל מתחת לעץ בין הקוצים – בכלל לא היה אכפת לי להידקר קצת – מצאתי חתיכת נקניקיה, וזה היה טעים! אז כבר לא היה אכפת לי שהקמצנים לא כיבדו אותי בכלום. בדרך הביתה כל כך התעייפתי מהחום וצנחתי על העשב היבש מתחת לעץ ולא רציתי בכלל לזוז משם, ורק ענת רצתה כל הזמן ללכת הביתה. תמיד היא רוצה ללכת הביתה כשאני עוד רוצה להישאר בחוץ, שזה הרבה יותר מעניין, וגם לפעמים מוצאים כל מיני דברים טעימים. בבית קיבלתי עוף וקוטג' עם אורז שזה טעים, אבל לא כמו בשר על האש שבימים רגילים כשאני הולך לגן סאקר זורקים לי לפעמים, במיוחד כשאני מתיישב יפה ליד האנשים ועושה פרצוף של כלב מאד מסכן ורעב. הייתי עייף והלכתי לישון, אבל מחר אני אקח את ענת לגן סאקר ולכל המקומות ואני בטוח אמצא שם מלא אוכל טעים, קציצות ונקניקיות וסטייקים ופעם אפילו מצאתי בדשא שוק שלם של תרנגולת ואכלתי הכל, העצם היתה לי הכי טעימה ומצצתי אותה בלי לעשות חשבון. תמיד משהו נופל לדשא או בין השיחים ואני מוצא ואוכל בהנאה. בשר זה מאד טעים, במיוחד כשמכינים אותו על האש ואז יש לו ריח משגע שאני יכול להריח מקילומטרים, ואני מאחל לכל האנשים בירושלים שיעשו כל יום הרבה בשר על האש ושיכבדו לי גם, לתפארת מדינת ישראל.