דניאל בלטמן מבין את השואה אחרת

ביום השואה, שאותו עיתון "הארץ" אוהב להקדיש להכחשת השואה, התפרסם מאמר "להבין אחרת את השואה" (5.5.16) מאת הפרופסור דניאל בלטמן – למדתי איתו ביחד לתואר ראשון ודי חיבבתי אותו בזמנו, אבל עכשיו הוא אדם זר לי והדיעות שלו הן בעיני דיעות מאד אנטישמיות וגם סגנון הכתיבה שלו מאד אנטישמי – בעצם אני כותבת כי נדמה לי שאף אחד חוץ ממני לא יכתוב שהדיעות של הפרופסור בלטמן הן אנטישמיות, למרות שהרבה אנשים נפגעו מהמאמר שלו, והתפרסמו שני מאמרי תגובה, אחד מאת חוקר השואה הותיק הפרופסור יהודה באואר ""שואה ורצח עם" ב-18.5.16, והשני "מי מדיר את מי" ב-24.5.16 מאת הפרופסורים דן מיכמן ודינה פורת ששניהם אנשי "יד ושם", מוסד שהפרופסור בלטמן תקף במאמרו בצורה מאד קשה, על כך שהוא מתמקד בשואת היהודים ולא עוסק ברציחות עמים אחרות. היה רק חסר שהפרופסור בלטמן יאמר כמו ז'אן מארי לה-פן שהשואה היא רק פרט קטן בהיסטוריה, שלא ראוי להתעסק בו יותר מדי. הוא לא כתב דברים כאלה כמובן, אבל זו הרוח שעולה ממאמרו, והרוח הזו היא אנטישמית. זכותם של היהודים, ושל כל אחד אחר, להתמקד באסונם ולחקור אותו, כפי שזכותם של הסרבים לעסוק ברצח מיליון וחצי סרבים בידי הנאצים, שהוא רצח העם הכי קרוב במאפייניו לשואה, ולא זו בלבד שהוא הכי קרוב במאפייניו לשואה, אלא שהוא נעשה ממש בו זמנית על ידי אותו עם רוצחים גרמני: ממש במקביל הוציאו הגרמנים מבתיהם יהודים וסרבים, הובילו אותם אל שפת הדנובה וירו בהם לתוך המים. ימים רבים היתה הדנובה אדומה מדם יהודים וסרבים. אני מזכירה את רצח הסרבים מפני שלכאורה הוא היה רצח העם הראשון שצריך לעסוק בו אם רוצים להרחיב את העיסוק בשואה, אבל רצח העם הסרבי בידי הנאצים הוא מאד לא נוח מבחינה פוליטית: לא לגרמנים שמממנים את הכנסים שעוסקים לכאורה בג'נוסייד ולמעשה בהכחשת הייחודיות של פשעי הגרמנים, וגם לא לאמריקאים ולבריטים, שביחד עם הגרמנים הרסו את יוגוסלביה בשנות התשעים בפעם השלישית במאה העשרים, הגרמנים כדי להתנקם בקורבנותיהם הסרבים שהיו העם היחיד שגירש בעצמו את הנאצים מארצו, וכדי להרוס את יוגוסלביה שהוקמה כדי לעצור את ההשתלטות הגרמנית על אירופה, והאמריקאים והבריטים כדי להרוס את המעוז הקומוניסטי האחרון ולהופכו לטריטוריה של נאט"ו. הרס יוגוסלביה היה מלווה בהשכחת ושיכתוב ההיסטוריה של הכיבוש הנאצי ביוגוסלביה, כדי להדחיק את הדימיון בין מעשי היטלר ביוגוסלביה למעשי נאט"ו ביוגוסלביה בשנות התשעים, ומכיוון שהגרמנים שיזמו את הרס יוגוסלביה בשנות התשעים מממנים את הכנסים שעוסקים בג'נוסייד, כדי לגמד את פשעי הגרמנים ולהציג את השואה כעוד אירוע אחד מרבים אחרים שאין לו שום ייחוד, עוד רצח המוני שבו עוד עם חיסל את אויבו, כאילו היו היהודים באמת אויב של גרמניה ולא קורבן לשנאה רצחנית שמקורה דתי מובהק. מכיוון שהגרמנים הם לרוב המממנים אין מדברים בכנסים על ג'נוסייד מלה על רצח העם הסרבי בידי הנאצים, אלא בעיקר מדברים על רצח הארמנים בידי התורכים, מכיוון שהוא קרה לפני השואה ומכיוון שמכחישי שואה גרמנים, כמו ארנסט נולטה למשל, משתמשים ברצח הארמנים להכחשת השואה, שעל כך כתבתי כאן, וטוענים שהיטלר רק חיקה את רצח התורכים בידי הארמנים ולכן אין בשואה שום ייחודיות. חוץ מזה כשמכחישי השואה מסוגו של נולטה מדברים על רצח הארמנים הם מדברים על "רוע אסיאתי", שכל נאצי מבין שזה צופן ליהודים, שהנאצים כינו אותם בין השאר "אסיאתים", למרות שלכאורה מדברים על תורכים. לכאורה מקור תאוות הרצח הנאצית של יהודים וסרבים בהיותם "בני גזעים נחותים", הגזע היהודי והגזע הסלאבי: שני העמים האלה כמובן אינם גזעים לפי שום הגדרה, אפילו לא לפי ההגדרות המקובלות של תורת הגזעים המפוקפקת לכשעצמה: היהודים והסרבים הם קווקזואידים כמו כל הלבנים, אבל הנאצים המציאו מחדש את המושג "גזע" כדי להעניק אופי שהם כינו אותו "מדעי" לשאיפתם להשמיד עמים שנואים עליהם, והעמים השנואים עליהם ביותר היו היהודים, הסרבים שכונו "רציאנים" והצוענים, ולשנאה הגרמנית העמוקה לשלושת העמים האלה יש שורשים היסטוריים עמוקים, לגבי היהודים כמובן באנטישמיות הנוצרית ובתרבות עלילות הדם ששיגשגה בעיקר בגרמניה, לגבי הסרבים בהיותם מאמיני הכנסיה היוונית אורתודוקסית ולגבי הצוענים במראם הכהה ובכך ששורשיהם מחוץ לאירופה, דוקא בהודו, שהיא לכאורה מוצא "הגזע הארי" שגם הוא במידה רבה המצאה גרמנית והגרמנים ייחסו את עצמם אליו, אבל הגרמנים מעולם לא נהגו עקביות בהגדרות ובהנמקות השנאה שלהם. הם דיברו על "האנטי-גזע" היהודי ועל "הגזע הסלאבי", מלשון sclavus, שפירושו בלטינית "עבד", השם שהודבק לעמי מזרח-אירופה, והחליטו לרצוח יהודים וצוענים וסרבים. הרצח הוא עובדה היסטורית ועל ההנמקות אפשר להתווכח. בלטמן מזכיר לגנותו של יד ושם ולגנות מחקר השואה בישראל בכלל שהוא איננו עוסק ברצח עמים אחרים, מה שאיננו נכון עובדתית – למשל אחי המנוח, הפרופסור גלעד מרגלית ז"ל, עסק שנים רבות ברצח הצוענים בשואה וגם ביחס הנורא אליהם בגרמניה אחרי המלחמה, והוא איננו היחיד כמובן. בלטמן מזכיר בחטף קורבנות אחרים של הנאצים – צוענים, פולנים ורוסים, אבל למרות שהוא מגנה בכל לשון את ההתעלמות היהודית מקורבנות אחרים של השואה, הוא איננו מזכיר את רצח העם הסרבי. היותם של הסרבים קורבנות של רצח העם הגרמני הוא הנושא שהכי אסור לדבר עליו, לא כשמקבלים מימון מקרנות גרמניות, למשל קרן רוזה לוכסמבורג שמממנת את כנס הג'נוסייד שאירגן הפרופסור בלטמן במטרה לגמד את פשעי הנאצים ולהכחיש את האופי האנטישמי של השמדת היהודים בשואה, ואת העובדה שכל ניסיון לנתק את חקר השואה מהרקע האנטישמי שלו הוא בעצם הכחשת השואה, כי המרכיב הכי מהותי של השואה הוא שנאת היהודים הנאצית שמבוססת כולה על האנטישמיות הנוצרית על מופעיה התיאולוגיים – עינוי האל ורציחתו, ורצח פעוטות נוסח רצח פעוטות בית-לחם, ומופעיה העממיים כעלילות הדם והאשמות באונס נוצריות. הפרופסור בלטמן לועג לאלה שמייחסים את השואה לאנטישמיות. הוא מבין את השואה "אחרת". זכותו להבין את השואה איך שהוא רוצה, אבל אין לו שום זכות לתקוף את מי שמבינים את השואה כגדול האירועים האנטישמיים בהיסטוריה, וחושבים, ואני נמנית כמובן על אנשים אלה, שרק לימוד מעמיק של האידיאולוגיה הנאצית, שהיסודות האנטישמיים בה, כפי שעולה מכל טקסט נאצי שמוכר לי, הם מהותיים ובלתי נפרדים ממנה, יכול לספק הבנה של מניעי הנאצים להשמיד את העם היהודי. הנאצים כתבו לא מעט והירבו לנמק ולהסביר את מעשיהם לשיטתם, ולכן הדבר הכי הגיוני לדעתי לעשות אם רוצים להבין את השואה, הוא לקרוא מה הנאצים כתבו על מעשיהם ואיך הם עצמם ראו ותיארו אותם מראש ובו זמנית. זכותו של הפרופסור בלטמן להתנגד לי ולחוקרים הרבים החשובים ממני בהרבה שהקדישו את חייהם לחקר האידיאולוגיה הנאצית והאנטישמיות הנאצית, מתוך ההבנה שאם הרוצחים הנאצים ייצרו גוף טקסטים כה גדול ועשיר שנועד להסביר ולתרץ את מעשי הרצח שלהם, לימוד הטקסטים הנאצים יסייע בהבנת השואה יותר מחיפוש הקבלות בין רצח היהודים בשואה לבין רצח הארמנים בידי התורכים או רצח בני עם הטוטסי בידי בני עם ההוטו. בשני מעשי הרצח ההמוני האחרונים עמד ברקע סיכסוך טריטוריאלי-שלטוני, בין עמים שמתחרים על טריטוריה ושלטון בטריטוריה. ההשוואה בין השאיפה הנאצית להשמדה טוטאלית של העם היהודי תוך שלילה מוחלטת של אנושיותם של היהודים – כי הדה-הומניזציה המוחלטת של היהודים, הפשטתם מכל מאפיין אנושי והשמדתם בדרך שבה משמידים טפילים היא דבר לגמרי מיוחד לנאצים, ודבר לגמרי מרכזי ומהותי בהשמדה הנאצית, לא בגלל סיכסוך טריטוריאלי ולא בגלל סיכסוך כלכלי ולא בגלל מאבק על השלטון, אלא אך ורק עקב פנטזיה חולנית של שנאה שיונקת כולה מן האנטישמיות הנוצרית בנוסח הגרמני שאין לה מקבילה היסטורית בהיקפה הכמותי ויש לה אולי מקבילה אידיאולוגית חלקית במלחמות הדת הרצחניות בין הקתולים והפרוטסטנטים במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, איננה יכולה לדעתי לצאת נשכרת מהקבלתה לרציחות עם על רקע מאבקים טריטוריאליים. ההקבלה הזו כשהיא נעשית תוך לעג לחוקרים שמדגישים את האופי האנטישמי של השואה: הדגשה שקיימת בכל הביטויים והמופעים הידועים לנו של הנאציזם, איננה אלא סילוף השואה והכחשת אופיו של הפשע הנאצי, ואין זה מקרה שגורמים גרמנים מעוניינים ומממנים את כיוון המחקר הזה, כפי שאין זה מקרה שקידום מגמת המחקר הזו נעשית תוך הטחה בלתי פוסקת של האשמות אנטישמיות באופיין כלפי החוקרים היהודים, שהם מסתגרים בתוך גטו יהודי כדי לשרת מניפולציות של מדינת ישראל. אם כבר מדברים על מחקר השואה, כדאי להזכיר לפרופסור הנכבד דניאל בלטמן שהיהודים לא הסתגרו בגיטאות אלא נכלאו בהם, באיום עונש מות ליוצאים מהם. לפעמים הצורה שבה אדם משתמש במטפורה מעידה על כוונתו, ועל הזדון הטמון בה. הפרופסור בלטמן מפלרטט כמובן עם ההאשמה האנטישמית הקלאסית שהיהודים הם "עם לבדד ישכון", מתבודדים ומתבדלים ומתנשאים על אחרים. הוא כותב: - "ייחודיות השואה" קוראים לזה. את ההבחנה הזאת, שאין מאחוריה דבר מלבד רצון לבצר זהות קורבנית יהודית נבדלת, יש לקעקע. –

אבל מי שייחד את היהודים כאויבי האנושות שיש להשמידם עד האחרון שבהם אינם היהודים אלא הנאצים עצמם. הם ייחדו את העם היהודי מכל העמים, הם אימצו את הסיסמה "היהודים הם אסוננו" כלפי העם שהיווה לא יותר מחצי אחוז מאוכלוסיית גרמניה. הנאצים הם אלה שהחליטו לרדוף ולהשמיד עד חורמה עם שלם לא רק בארצם אלא בעולם כולו, דבר שלמיטב ידיעתי אין דומה לו בהיסטוריה, ולא מפני שהיה להם סיכסוך איתו אלא מפני שהם עצמם הגדירו אותו כאסון האנושות וכאיום על האנושות. למה זה בכלל דומה בהיסטוריה? אולי לפרופסור בלטמן פיתרונים לכך, שמאפשרים לו ללעוג ולייחס כוונות זדון לי ולשכמותי. נדמה לי שהמניעים המכוערים והזדוניים נמצאים דוקא בצד שלו, שמכחיש את מרכזיות האנטישמיות בשואה ואת ייחודם של פשעי גרמניה, ולא בצד אלה שחוקרים קודם כל כאירוע אנטישמי רצח של ששה מיליון יהודים שהתבצע בטענה שהיהודים הם אויבי האנושות וחייבים להשמידם עד כלות.