חופשי זה לגמרי לבד

כל הויכוחים בזמן האחרון על פרס ספיר ועל חוק הספרים ועל הדברים של מירי רגב שהיא לא תממן את מי שפוגע בישראל ועל נפתלי בנט שהוציא הצגה על מחבל מסל תרבות, גרמו לי להרגיש די מוזר, כי למרות שמדברים הרבה על ערכים ועל חירויות, אלה בעצם ויכוחים על כסף, ולא על אמנות. אולי לא רק על כסף, אולי גם על יוקרה, אבל גם יוקרה איננה אמנות. כמובן שאמנות, כמו הרבה דברים אחרים, יכולה לזכות בכסף ויוקרה, או לא לזכות. רוב הסופרים והאמנים לא זוכים, לא ביוקרה ולא בכסף, וזה לא באמת משנה, כי מה שמיוחד באמנות הוא שלא צריך הרבה כסף בשביל לעשות אותה, ושאף אמן לא יוותר על האמנות שלו בגלל שאין לו כסף, ולרוב האמנים אין כסף, ובכל זאת הם עוסקים באמנות. אני יודעת שיהיו אנשים שיתקוממו ויגידו שאולי לכתוב, שזה מה שאני עושה, לא עולה הרבה כסף, אבל אמנויות אחרות הן יקרות, אבל גם אמנויות אחרות אפשר לעשות בלי הרבה כסף, אם רק מעוניינים באמנות. יש אנשים שכותבים ומעלים הצגות בביתם הפרטי או באולם בית ספר אחרי הלימודים, וגם הם עושים תיאטרון משמעותי לעצמם ולצופים, גם אם הם לא כוכבים ולא בטלויזיה ולא מתפרנסים מהאמנות שלהם. זה לא שיש לי משהו נגד זה שהמדינה תתמוך באמנות, אבל אם המדינה תומכת באמנות, ברור שהיא מכתיבה לאמנות תנאים, אפילו אם אלה לא תנאים שמוטחים בפנים בצורה בוטה כמו שמירי רגב תמיד מדברת. אף אחד לא מחלק כסף בחינם. ממשלת גרמניה, למשל, נותנת הרבה כסף לישראלים שמשווים את ישראל לנאצים או לועגים לשואה, או אומרים שהם רוצים לשכוח את השואה ולא לכבד את יום השואה. ממשלת צרפת נותנת פרסים למי שכותב שאין כזה דבר עם יהודי, ושהעם היהודי הוא רק המצאה ציונית.  כל מיני ממשלות נותנות פרסים או כסף או מונעות פרסים או כסף או רודפות אנשים שאומרים דברים שלא מוצאים חן בעיניהן, ככה ממשלות מתנהגות ורוב האנשים מתחנפים לממשלות, האמת שהכי מתחנפים לממשלות הרודניות ביותר, אלה שהכי רודפות את מי שמתנגד להן, וזה גם הגיוני,  כי מי שהכי מאיים, הכי מפחדים ממנו והכי מתחנפים אליו, והרבה פעמים אני שומעת על אנשים שמקבלים פרסים מכל מיני סיבות, ואני יודעת שבעצם הם קיבלו פרס על חנפנות, כי ממשלות באופן טבעי מעוניינות הרבה יותר בחנפנים מאשר באמנים, או במדענים, או במי שלא יהיה, וגם אמנות החנופה היא סוג של אמנות, שדוקא די מצליח, לפחות בקנה מידה של יוקרה וכסף. יוקרה וכסף לפעמים משקפים את ערך האמנות ולפעמים לא, כמו שמחיר של משהו לפעמים משקף ערך אמיתי ולפעמים לא. הערך האמיתי של האמנות הוא פנימי. זה אפילו לא חשוב אם האמנות עצמה היא בעלת ערך בקנה-מידה אמנותי. לפעמים גם אופרת סבון אומרת משהו שיש לו ערך למישהו שצופה בה, ואז היא חשובה לו כמו האמנות הנשגבת ביותר. כי אמנות באה מהנפש ונכנסת אל הנפש ושם המקום שלה, ולכן כל חיבור בין אמנות לכסף הוא מטבעו חיבור בעייתי. רוב האמנים אינם מקבלים כסף על אמנותם. לא שהם לא היו רוצים לקבל, אבל רובם לא יכולים לקבל ולא מקבלים, ורובם עניים. חלקם עניים מרודים. לפעמים זה מרגיז שאמנים הם כל כך עניים ולא מקבלים שכר על פועלם, אבל אי אפשר שממשלות יממנו את כל האמנים, ואפילו לא את כל הטובים. ממשלות יכולות לממן רק מעט, וכל ענייני חלוקת הכספים והפרסים, שלדידו של הציבור נוגעים לאמנות, כי מזמינים לטלויזיה אמנים מפורסמים שהציבור מכיר, והם מדברים על הפרסים שהם מקבלים ועל הכספים שהם מקבלים, וכולם מעמידים פנים שמדובר בשאלה גורלית שתחרוץ את עתיד האמנות, אבל כל זה לא באמת נוגע לרוב המכריע של האמנים, שלעולם לא יקבלו כסף או פרס, ורובם אפילו לא נגד המדינה או נגד מישהו או משהו, הם פשוט לא מספיק מצליחים בשביל לקבל כסף ממישהו שאולי היה מציב להם תנאים, והם עושים את האמנות שלהם כמו שהם יכולים, בשקט ולבד.

למישהו שהוא סופר מפורסם או אמן מפורסם או שחקן מפורסם, זה ממש משנה אם מירי רגב תתמוך בתיאטרון שלו, או אם יתנו לו פרס ספיר או פרס ראש הממשלה, או אם הוא יקבל תמלוגים גבוהים או נמוכים על הספר שלו, כי בשבילו זה פרנסה, ואנשים שמדובר בפרנסה שלהם מאד מתרגשים וצועקים שלא יסתמו להם את הפה, והם מתכוונים שלא יפסיקו למלא להם את הפה בלחם, אבל לרוב האמנים אין פרנסה מאמנות, אז לא אכפת להם וזה גם לא ישנה להם מה גובה התמלוגים שהמו"ל לעולם לא ישלם להם, ואם שרת התרבות או ראש הממשלה יתערבו בזה או לא יתערבו, ואם הסופר שיקבל את פרס ספיר יגור בארץ או בחו"ל, כי כשאתה לא מבקש ולא מקבל כסף מאף אחד, מאד קשה לומר לך מה לעשות, וככה באופן מוזר האמנים הכי עניים הם גם הכי חופשיים, והם פשוט ממשיכים לעשות את האמנות שלהם שאיננה מפרנסת אותם, ואיננה מביאה להם כבוד ופירסום, הם רק עושים אותה כי הם מוכרחים לעשות אותה, והם אינם צריכים לכרוע ולא להשתחוות.